אהבה
לא יודעת מה להגיד אפילו, היית לי יותר מחבר היית לי אהבה, אהבה שיכלתי לדמיין אותי איתה עוד שנים, אהבתי כל דבר בך, ראיתי אותך כבר כחלק מהמשפחה שלי, יכול להשתלב שם ולהיות לי לבעל, יכול להיות שזה נסחף אבל זה פשוט ככה מרגיש לי.
עברתי איתך תקופה שלמה של ארבעה חודשים אבל זה הרגיש לי הרבה יותר מזה גרמת לי להרגיש כמעט כל רגש אפשרי מהשליליים ביותר ועד לחיוביים ביותר, ואז זה נחתך, נקטע, בלי שום הודעה מוקדמת פשוט נגמר.
אולי זה נגמר, אבל בלב שלי זה נשאר פתוח, פתוח כמו פצע שעוד לא הגליד ולא יודע איך הוא גם הולך להגליד, ואז החלטתי לעשות מעשה, מעשה שישנה לי את כל המחשבה עלייך, מעשה שיקדם אותי, את האישיות שלי, עוד צעד, עוד דרך לפרוץ, המשך לתהליך שעשיתי איתך, שלמדתי כל כך הרבה עליי, על זוגיות, על האגו שלי, ובמיוחד על האני שלי, את הרוב אהבתי לגלות, חלק קצת פחות, קצת קשה לעיכול, מצאתי דברים שלא כל כך אהבתי לגלות, תלותיות, אישה קטנה, סוג של נואשות, אפשר לקרוא לזה חולשה גיליתי שיחס זה לא הדבר הראשון שאני שמה בראש סדר העדיפויות בזוגיות, בחיים שלי, זה נקרא איכות.
אז בואו נחזור למעשה שעשיתי, האמת שאני עד עכשיו בהלם על עצמי, על הנחישות, האומץ, וחוסר הגאווה, הכבוד, והאגו שאני כל כך גאה על כך, רק מוכיח לי איזה שינוי עברתי במהלך החצי שנה, שנה, הזו, שלחתי אתמול בלילה, ב2 בלילה, אחרי חודשיים שאנחנו כבר לא בקשר, החלטתי לשלוח לו הודעה שמסכמת במשפט את מה שאני מרגישה, שזה בעיקר אכזבה, הוא הגיב לי בדרך האחרונה שחשבתי שהוא יגיב, כתב לי הודעה כל כך ארוכה, שבה הוא מסביר לי מה היה , אני עדיין מרגישה בחלום כלשהו כבר הרבה זמן שהוא רק בחלומות שלי ועכשיו הוא פתאום חי וקיים, כשאתה נפרד ממישהו והוא יוצא לך מהחיים אתה מחשיב אותו כמת, כי הוא בעצם כבר לא חי בחיים שלך, ופתאום הוא קם לתחייה ומשיב לך, אתה לא מדבר איתו רק בחלומות אלא הוא מוחשי ועונה לך על מה שאתה מרגיש, אני רוצה לענות לו על מה שהוא כתב לי אבל אני לא יודעת מה, מה אני באמת מרגישה? איך אני רוצה לסיים את זה? מה להשיב לו? אני מעדיפה להשאיר את זה פתוח ופשוט לקבל סימן מה להשיב לו.
לא יודעת מה להגיד אפילו, היית לי יותר מחבר היית לי אהבה, אהבה שיכלתי לדמיין אותי איתה עוד שנים, אהבתי כל דבר בך, ראיתי אותך כבר כחלק מהמשפחה שלי, יכול להשתלב שם ולהיות לי לבעל, יכול להיות שזה נסחף אבל זה פשוט ככה מרגיש לי.
עברתי איתך תקופה שלמה של ארבעה חודשים אבל זה הרגיש לי הרבה יותר מזה גרמת לי להרגיש כמעט כל רגש אפשרי מהשליליים ביותר ועד לחיוביים ביותר, ואז זה נחתך, נקטע, בלי שום הודעה מוקדמת פשוט נגמר.
אולי זה נגמר, אבל בלב שלי זה נשאר פתוח, פתוח כמו פצע שעוד לא הגליד ולא יודע איך הוא גם הולך להגליד, ואז החלטתי לעשות מעשה, מעשה שישנה לי את כל המחשבה עלייך, מעשה שיקדם אותי, את האישיות שלי, עוד צעד, עוד דרך לפרוץ, המשך לתהליך שעשיתי איתך, שלמדתי כל כך הרבה עליי, על זוגיות, על האגו שלי, ובמיוחד על האני שלי, את הרוב אהבתי לגלות, חלק קצת פחות, קצת קשה לעיכול, מצאתי דברים שלא כל כך אהבתי לגלות, תלותיות, אישה קטנה, סוג של נואשות, אפשר לקרוא לזה חולשה גיליתי שיחס זה לא הדבר הראשון שאני שמה בראש סדר העדיפויות בזוגיות, בחיים שלי, זה נקרא איכות.
אז בואו נחזור למעשה שעשיתי, האמת שאני עד עכשיו בהלם על עצמי, על הנחישות, האומץ, וחוסר הגאווה, הכבוד, והאגו שאני כל כך גאה על כך, רק מוכיח לי איזה שינוי עברתי במהלך החצי שנה, שנה, הזו, שלחתי אתמול בלילה, ב2 בלילה, אחרי חודשיים שאנחנו כבר לא בקשר, החלטתי לשלוח לו הודעה שמסכמת במשפט את מה שאני מרגישה, שזה בעיקר אכזבה, הוא הגיב לי בדרך האחרונה שחשבתי שהוא יגיב, כתב לי הודעה כל כך ארוכה, שבה הוא מסביר לי מה היה , אני עדיין מרגישה בחלום כלשהו כבר הרבה זמן שהוא רק בחלומות שלי ועכשיו הוא פתאום חי וקיים, כשאתה נפרד ממישהו והוא יוצא לך מהחיים אתה מחשיב אותו כמת, כי הוא בעצם כבר לא חי בחיים שלך, ופתאום הוא קם לתחייה ומשיב לך, אתה לא מדבר איתו רק בחלומות אלא הוא מוחשי ועונה לך על מה שאתה מרגיש, אני רוצה לענות לו על מה שהוא כתב לי אבל אני לא יודעת מה, מה אני באמת מרגישה? איך אני רוצה לסיים את זה? מה להשיב לו? אני מעדיפה להשאיר את זה פתוח ופשוט לקבל סימן מה להשיב לו.
