אחד הדברים הנפלאים באהבה,
כמו עוף החול, כאשר היא נגמרת משום מה,גם באופן חד סטרי, היא תמיד חוזרת ונוצרת מחדש,ותמיד עוד יותר מתוקה מהקודמת.תקופת הביניים, בין תחושת אובדן האהבה,לבין התחדשותה, שונה מאדם לאדם..אחדים,מתמודדים עם האובדן בצורה מהירה יותר, דרך חזרה כמעט טבעית לחח השגרה..ויש כאלה, הממשיכים לבכות את מר גורלם,וממשיכים ל"להשתעשע" ,למעשה לפנטז במחשבות,מהסוג של "אילו"...איריס,יכולת ההתמודדות שלך עם אובדן אהבתך הראשונה, תלוי רק בך, באיזה מדה את רוצה לחזור באמת להיות ככל נערה,נחשקת, אהובה ונאהבת.. רק חזרה לחיי שגרה, כלומר,למעגל החיים הרגילים שלך.אם לימודים, עבודה, חיי חברה, יציאות, או כל דבר אחר..ככל שתסגלי לעצמך את התחושה, שאהבה ראשונה, אינה בהכרח גם האחרונה,וכמו שזכית בה, ומה שחווית בה, עשוי לחזור אם רק תרצי בכך. אם את עדיין מכונסת בתחושה לך לחזור על מה שהיה אז, למרות שכבר עברה שנה...אכן תחושי יותר ויותר שאת כדברייך נובלת..אהבה נכזבת, אינה חוויה טראומטית,שאפשר להתמודד עימה רק דרך טיפול פסיכולוגי. גם אם אפשרות כזו קיימת. מרביתינו,כולל עבדך הנאמן,חווה חוויה כזו, לא פעם ולא פעמיים..אבל תמיד כשזה קרה,ידעתי..תמיד תהיה מישהיא נוספת שאוכל שנוכל לאהוב.
