אהבה מלוכלכת
רקע לאחר הפציעה המזוויעה שלו(ושינוי הקול שלו), ניסה זאפה לגוון קצת את קהל המעריצים שלו, באלבום שופע מוסיקה קליטה וסקס. הרבה סקס. ככה סתם הוא החליט בשנת 1973 להוציא את Overnight Sensation(תהילה בין לילה), ולקטול את מבקריו שהגדירו אותו למתנדנד בין הארד-פיוז'ן למוסיקה קלאסית. ההנחה הרווחת היא שהשם, נגזר מנושאו של האלבום(איך לא): סקס. מה שזאפה לא ידע(או שכן), זה שהאלבום באמת יביא לו תהילה בין לילה, וסוף סוף הכרה רחבה ביכולות המוסיקליות שלו. אחרי אלבום הקסם הזה, החל לזרום הקהל, ואיתו הכסף, ואז נפתח הצוהר הכלכלי שעליו הוא יכל להתבסס ביצירת האלבומים הבאים שלו. בלהקה פרנק זאפה, גיטריסט יותר ממוכשר, היה(טוב, לפחות לפי דעתי) בתור הזהב של הנגינה שלו(73-74). חוץ מזה הוא כתב הכול הלחין הכול והפיק הכול. ג'ורג דיוק, הבחור המגניב, קלידן מבטיח(שכבר הוכיח עצמו מעל ומעבר), ממש לפני סצינת הג'אז שלו שנמשכת עד היום. ג'אן לוק פונטי, הכנר המעולה. איאן אנדרווד, לוקח על עצמו כלי נשיפה. רות אנדרווד, על כלי הקשה שונים ומשונים, נתנה לזאפה בדיוק את הטאצ' שהוא היה צריך. אם מישהו רוצה להוסיף עוד משהו על מישהו שלא הזכרתי(ובאמת לא הזכרתי הרבה) אז שיוסיף. בכללי זאפה הראה כאן לכולם, שמלבד לעשות זריקות מטורפות, הוא גם יודע לקלוע מתחת לסל. הוא פשוט עשה אלבום שימכור. וזו הייתה גדולתו: מההחלטה של "אני אעשה אלבום שימכור" לעשייה של האלבום. הוא לא הרבה להתייחס לאלבום הזה, ואת הייחס האמיתי שלו לאלבום אפשר לראות בסיבובי ההופעות העתידיים שלו שהעלימו את השירים שהופיעו באלבום, שבוצעו בדרך כלל בהדרן(כלומר, שירים שלא היו אמורים ליהיות בהופעות). בקטנות(רשימת שירים) Camarillo Brillo - המילה הראשונה מתקשרת לבית חולים לחולי נפש בקליפורניה, והמילה השניה היא סימן מסחרי של חברת צמר פלדה(AllMusic). הסיפור(בקצרה כמובן)- איזו בחורה מנסה לפתות את הבחור להיכנס לבית שלה בשביל שהם יוכלו לעשות אתם-יודעים-מה.לא כל כך מרגש אותי, אבל השיר קליט ונחמד. I'm The Slime - זאפה מבקר את הטלויזיה בתור כלי לשליטה על האזרחים,הוא שר בקול נמוך וחלקלק ואח"כ מפציץ בסולו קצר שבנוי היטב. Dirty Love - זאפה אהב לכתוב מה שחברה שלי קוראת "טקסטים סקסיסטיים פוגעים"(מקווה שאייתתי נכון), והפעם הוא ממש מפציץ בפשוט דרישה לסקס, אבל בעצם אומר את מה שכולנו הגברים רוצים להגיד(ולא יכולים): I don't need your sweet devotion An' I don't want your cheap emotion Whip me up some dragon lotion For your dirty love Fifty-Fifty - הקטע הג'אז פיוזן הזה מלווה בסולו כינור יחסית טוב, ובסולו קלידים מעולה וכמובן בכמה בתים מהגיטרה של אדון פרנק. בדרך כלל היה מנוגן בצורה אינסטרומנטלית בהופעות. מומלץ בחום. Zomby Woof - זאפה ממש אהב סרטי מפלצות ואת הסוריאליזם שלהם. השיר מספר על מפלצת כלב-אדם-זאב-זומבי שיוצאת לעולל מעלליה בנשות העולם. Dinah-Moe Humm - השיא של האלבום מבחינה מינית בשיר הזה שמתאר לפרטי פרטים אורגיה עם משחק מקדים ובין השאר את דאגותיו של זאפה מכיני ערווה. הרבה תאורים גרפיים. שמיעה למבוגרים בלבד. Montana - זאפה מביא אותה בסוף מפוצץ. שיר בלי משמעות שמסיים את האלבום בחיוך גדול. השיר מספר על בחור שרוצה לעבור למונטנה בשביל לגדל לעצמו יבול של חוטים דנטלים ולהפוך לטייקון בתחום. אח"כ(אחרי הסולו גיטרה הממש מצויין), הוא מתכנן להשיג לעצמו סוס פוני ולרכוב עליו לאורך הגבול(של מונטנה) לעבר הזריחה. בתכלס, לאף אחד אין מושג למה זאםה כתב את זה, הניחוש הכי טוב שלי, הוא שהמילים פשוט הסתדרו ממש ממש טוב עם המוסיקה ויצרו משהו שפשוט כיף לשמוע אותו שוב ושוב. בסיכום - אלבום מופת. חובה לכולם.
רקע לאחר הפציעה המזוויעה שלו(ושינוי הקול שלו), ניסה זאפה לגוון קצת את קהל המעריצים שלו, באלבום שופע מוסיקה קליטה וסקס. הרבה סקס. ככה סתם הוא החליט בשנת 1973 להוציא את Overnight Sensation(תהילה בין לילה), ולקטול את מבקריו שהגדירו אותו למתנדנד בין הארד-פיוז'ן למוסיקה קלאסית. ההנחה הרווחת היא שהשם, נגזר מנושאו של האלבום(איך לא): סקס. מה שזאפה לא ידע(או שכן), זה שהאלבום באמת יביא לו תהילה בין לילה, וסוף סוף הכרה רחבה ביכולות המוסיקליות שלו. אחרי אלבום הקסם הזה, החל לזרום הקהל, ואיתו הכסף, ואז נפתח הצוהר הכלכלי שעליו הוא יכל להתבסס ביצירת האלבומים הבאים שלו. בלהקה פרנק זאפה, גיטריסט יותר ממוכשר, היה(טוב, לפחות לפי דעתי) בתור הזהב של הנגינה שלו(73-74). חוץ מזה הוא כתב הכול הלחין הכול והפיק הכול. ג'ורג דיוק, הבחור המגניב, קלידן מבטיח(שכבר הוכיח עצמו מעל ומעבר), ממש לפני סצינת הג'אז שלו שנמשכת עד היום. ג'אן לוק פונטי, הכנר המעולה. איאן אנדרווד, לוקח על עצמו כלי נשיפה. רות אנדרווד, על כלי הקשה שונים ומשונים, נתנה לזאפה בדיוק את הטאצ' שהוא היה צריך. אם מישהו רוצה להוסיף עוד משהו על מישהו שלא הזכרתי(ובאמת לא הזכרתי הרבה) אז שיוסיף. בכללי זאפה הראה כאן לכולם, שמלבד לעשות זריקות מטורפות, הוא גם יודע לקלוע מתחת לסל. הוא פשוט עשה אלבום שימכור. וזו הייתה גדולתו: מההחלטה של "אני אעשה אלבום שימכור" לעשייה של האלבום. הוא לא הרבה להתייחס לאלבום הזה, ואת הייחס האמיתי שלו לאלבום אפשר לראות בסיבובי ההופעות העתידיים שלו שהעלימו את השירים שהופיעו באלבום, שבוצעו בדרך כלל בהדרן(כלומר, שירים שלא היו אמורים ליהיות בהופעות). בקטנות(רשימת שירים) Camarillo Brillo - המילה הראשונה מתקשרת לבית חולים לחולי נפש בקליפורניה, והמילה השניה היא סימן מסחרי של חברת צמר פלדה(AllMusic). הסיפור(בקצרה כמובן)- איזו בחורה מנסה לפתות את הבחור להיכנס לבית שלה בשביל שהם יוכלו לעשות אתם-יודעים-מה.לא כל כך מרגש אותי, אבל השיר קליט ונחמד. I'm The Slime - זאפה מבקר את הטלויזיה בתור כלי לשליטה על האזרחים,הוא שר בקול נמוך וחלקלק ואח"כ מפציץ בסולו קצר שבנוי היטב. Dirty Love - זאפה אהב לכתוב מה שחברה שלי קוראת "טקסטים סקסיסטיים פוגעים"(מקווה שאייתתי נכון), והפעם הוא ממש מפציץ בפשוט דרישה לסקס, אבל בעצם אומר את מה שכולנו הגברים רוצים להגיד(ולא יכולים): I don't need your sweet devotion An' I don't want your cheap emotion Whip me up some dragon lotion For your dirty love Fifty-Fifty - הקטע הג'אז פיוזן הזה מלווה בסולו כינור יחסית טוב, ובסולו קלידים מעולה וכמובן בכמה בתים מהגיטרה של אדון פרנק. בדרך כלל היה מנוגן בצורה אינסטרומנטלית בהופעות. מומלץ בחום. Zomby Woof - זאפה ממש אהב סרטי מפלצות ואת הסוריאליזם שלהם. השיר מספר על מפלצת כלב-אדם-זאב-זומבי שיוצאת לעולל מעלליה בנשות העולם. Dinah-Moe Humm - השיא של האלבום מבחינה מינית בשיר הזה שמתאר לפרטי פרטים אורגיה עם משחק מקדים ובין השאר את דאגותיו של זאפה מכיני ערווה. הרבה תאורים גרפיים. שמיעה למבוגרים בלבד. Montana - זאפה מביא אותה בסוף מפוצץ. שיר בלי משמעות שמסיים את האלבום בחיוך גדול. השיר מספר על בחור שרוצה לעבור למונטנה בשביל לגדל לעצמו יבול של חוטים דנטלים ולהפוך לטייקון בתחום. אח"כ(אחרי הסולו גיטרה הממש מצויין), הוא מתכנן להשיג לעצמו סוס פוני ולרכוב עליו לאורך הגבול(של מונטנה) לעבר הזריחה. בתכלס, לאף אחד אין מושג למה זאםה כתב את זה, הניחוש הכי טוב שלי, הוא שהמילים פשוט הסתדרו ממש ממש טוב עם המוסיקה ויצרו משהו שפשוט כיף לשמוע אותו שוב ושוב. בסיכום - אלבום מופת. חובה לכולם.
