אהבה כואבת
לא יודעת אם זה המקום הטוב ביותר, או הנכון לשתף. אבל כאן זה התחיל לפני כמה חודשים וחוזרת לכאן לנסות לסגור מעגל.
לפני כמה חודשים גיליתי את הפורום במקרה וכתבתי בו. הוא פנה אלי בפרטי, זה החמיא לי מאוד. כל מילה שלו ריגשה אותי והוא תמיד ידע מה להגיד.
כעבור כמה ימים נפגשנו. חשבתי שאטעם מן הפרי האסור ואצא שבעה. אך לא כך היה. המשכנו להיפגש, נהניתי, הוא נהנה
הוא ריגש אותי, החמיא לי וידע תמיד מה להגיד. חשבתי שהוא יהיה הסטוץ הראשון שלי, רק שזה התפתח ונמשך...
הוא דיבר על רגשות חזקים ולא רציתי להאמין...
הוא אמר "אני אוהב אותך" והשתתקתי כל פעם שהוא אמר
הימים עברו והצלחתי להגיד "אוהבת אותך", זה לא היה קל ואולי אז עוד לא היה לגמרי אמיתי...
עוד חודש עבר ואמרתי בפה מלא "אני אוהבת אותך", בביטחון, אמיתי, מהלב
לא ניפגשנו הרבה, כל כמה זמן כי המרחק בינינו גדול והנסיעה ארוכה אבל התכתבנו בלי סוף, כמעט בכל שעה ודיברנו כמעט מספיק
הוא לימד אותי סקס טוב, הכי טוב שאפשר
הוא לימד אותי שגבר יכול להיות אחרת ממה שאני מכירה
הוא לא התכוון, אבל בזמן הקשר איתו הבנתי שהזוגיות שלי לא רק רדומה, כנראה הלהבה נכבתה.
הפכתי לאדם מאושר!! היה קשה לפתוח את היום בלי ה"בוקר טוב שלו" ובלתי אפשרי ללכת לישון בלי ברכתו. נסעתי אליו, הוא בא אלי. המפגשים היו קצרים, שלא יחשדו...
אז דווקא אז, כשאני מתחילה להשלים עם העובדה שאני מאושרת עם המאהב שלי הוא מחליט בנסיבות משפחתיות מורכבות, לנסות לשקם את הזוגיות שלו
זה יפה מצדו, זה פיר ואפילו חשוב. הבטחתי לנסות לא להפריע ולאפשר לו לשקם.
הוא מתחיל יעוץ זוגי ואני אמורה לא ליצור יותר קשר, להיות ב"דממה", ככה הוא אמר
אני כל כך מבינה, כל כך רוצה שיהיה לו טוב... אבל כל כך קשה שהדמעות זולגות בעצמם
אני אוהבת אותו ממש , לא ידעתי עד כמה האהבה כואבת
לא יודעת אם זה המקום הטוב ביותר, או הנכון לשתף. אבל כאן זה התחיל לפני כמה חודשים וחוזרת לכאן לנסות לסגור מעגל.
לפני כמה חודשים גיליתי את הפורום במקרה וכתבתי בו. הוא פנה אלי בפרטי, זה החמיא לי מאוד. כל מילה שלו ריגשה אותי והוא תמיד ידע מה להגיד.
כעבור כמה ימים נפגשנו. חשבתי שאטעם מן הפרי האסור ואצא שבעה. אך לא כך היה. המשכנו להיפגש, נהניתי, הוא נהנה
הוא ריגש אותי, החמיא לי וידע תמיד מה להגיד. חשבתי שהוא יהיה הסטוץ הראשון שלי, רק שזה התפתח ונמשך...
הוא דיבר על רגשות חזקים ולא רציתי להאמין...
הוא אמר "אני אוהב אותך" והשתתקתי כל פעם שהוא אמר
הימים עברו והצלחתי להגיד "אוהבת אותך", זה לא היה קל ואולי אז עוד לא היה לגמרי אמיתי...
עוד חודש עבר ואמרתי בפה מלא "אני אוהבת אותך", בביטחון, אמיתי, מהלב
לא ניפגשנו הרבה, כל כמה זמן כי המרחק בינינו גדול והנסיעה ארוכה אבל התכתבנו בלי סוף, כמעט בכל שעה ודיברנו כמעט מספיק
הוא לימד אותי סקס טוב, הכי טוב שאפשר
הוא לימד אותי שגבר יכול להיות אחרת ממה שאני מכירה
הוא לא התכוון, אבל בזמן הקשר איתו הבנתי שהזוגיות שלי לא רק רדומה, כנראה הלהבה נכבתה.
הפכתי לאדם מאושר!! היה קשה לפתוח את היום בלי ה"בוקר טוב שלו" ובלתי אפשרי ללכת לישון בלי ברכתו. נסעתי אליו, הוא בא אלי. המפגשים היו קצרים, שלא יחשדו...
אז דווקא אז, כשאני מתחילה להשלים עם העובדה שאני מאושרת עם המאהב שלי הוא מחליט בנסיבות משפחתיות מורכבות, לנסות לשקם את הזוגיות שלו
זה יפה מצדו, זה פיר ואפילו חשוב. הבטחתי לנסות לא להפריע ולאפשר לו לשקם.
הוא מתחיל יעוץ זוגי ואני אמורה לא ליצור יותר קשר, להיות ב"דממה", ככה הוא אמר
אני כל כך מבינה, כל כך רוצה שיהיה לו טוב... אבל כל כך קשה שהדמעות זולגות בעצמם
אני אוהבת אותו ממש , לא ידעתי עד כמה האהבה כואבת
