אהבה זו מילה קשה.
אני נשואה כמעט 9 שנים אני בת 33 ובעלי 36, יש לנו שני בנים מקסימים לאורך כל שנים היו לנו עליות ומורדות במשך השנים אבל שרדנו, ב-3 השנים האחרונות המצב הדרדר בצורה מאד חריפה, אז הסיפור שלי הוא שלפני כ-2 לערך ההיתי בהריון שלישי למרות שלא הסתדרנו רציתי מאד בילד והריון הייה מאד קשה, והוא לא תמך בי מכיוון שהוא לא רצה את הילד בשום אופן, בסוף יצא שנאלצתי לעשות הפלה ועד היום קשה לי להשלים עם זה, כעבור כמה חודשים אבא שלי שהייה כל חיי חלה במחלה מאד קשה, הוא לא תמך בי רגשית, ולא בא לבקר את אבי, רק בשבוע אחרון לחיו הוא קפץ אליו, וכמובן הסוף הייה מר ואבא שלי היקר ניפטר לאחר חודשיים וחצי, וכל עולמי חרב עלי, גם בשבעה חוץ מלטפל בילדים רגשית ונפשית הייתי לבד הוא לא תמך בי, וכך הימים והחודשים עוברים, והמצב בנינו בעליות וירידות, יותר ירידות, יחסי אינטמיים אין בכלל, וזה בגללי, אני נעשתי מרירה וכעוסה על כולם, הגעתי לשלב שאני חושבת שאני מביאה הרס כללי על עצמי, בבית אני עושה הכל, אני עובדת משרה מלאה מטפלת בשני הילדים וכמובן גם הבית עלי. פעם עוד יכולנו לנהל שיחות נפש, היום מאד קשה לנו לנהל שיחה רצינית, חוץ מילדים אין לנו שום דבר משותף לא בית, לא חשבון בנק, עם אני נכנסת למצב כלכלי קצת קשה, הוא לא תומך בי הוא יתן הצעות אבל לעזור כספית אין לו. לפני שאבי נפטר הוא אמר לי שיעזור לי לקנות בית, ועכשיו בעלי שולח אותי לאמא שלי שאני יקח את הכסף לבית, ומנסה בלהיות נחמד אולי אפשר להגדיל את הכסף לדירה, לפעמים אני חושבת לעצמי די מספיק תקחי את עצמך בידיים תקנו בית ותתחילו לחיות חיים נורמליים, אבל קשה לי עם המצב אני לא חושבת שמגיע לו איזה פרס על זה שהוא לא נתן כבוד לאבא שלי, או בכלל לאמא שלי, ביני לבינו על כבוד אין מה לדבר זה מתחת לכל ביקורת חילופי מילים מאד קשים, לא יודעת מה עובר עלי, לפעמים טוב לי איתו, כשאני רואה איך הילדים קופצים עליו פתאם אני מרגישה משפחתיות, אבל זה מהר מאד עובר לי, אני אישה לא החלטית , לפעמים אני אומרת לעצמי אולי תתני קצת מעצמך והכל יסתדר, אני לא יודעת איך להסביר אבל קשה לי לתת מעצמי בכל מה שקשור אליו. אמרתי קודם אולי האשמה בי אני מביאה את ההרס על עצמי, כי באופן כללי הוא אבא טוב לילדים הוא לא מחסיר מהם כלום, אבל אני והוא זו בעיה קשה לא הולך אולי אהבה ניגמרה לנו. נכון להיום אנחנו עדיין חיים יחד עם קשיים, אבל לפעמים יש ימים יפים אבל הם מעטים. תודה שהקדשתם מזמנכם לקרוא את הסיפור שהייה המשך יום נעים וטוב לכולם
אני נשואה כמעט 9 שנים אני בת 33 ובעלי 36, יש לנו שני בנים מקסימים לאורך כל שנים היו לנו עליות ומורדות במשך השנים אבל שרדנו, ב-3 השנים האחרונות המצב הדרדר בצורה מאד חריפה, אז הסיפור שלי הוא שלפני כ-2 לערך ההיתי בהריון שלישי למרות שלא הסתדרנו רציתי מאד בילד והריון הייה מאד קשה, והוא לא תמך בי מכיוון שהוא לא רצה את הילד בשום אופן, בסוף יצא שנאלצתי לעשות הפלה ועד היום קשה לי להשלים עם זה, כעבור כמה חודשים אבא שלי שהייה כל חיי חלה במחלה מאד קשה, הוא לא תמך בי רגשית, ולא בא לבקר את אבי, רק בשבוע אחרון לחיו הוא קפץ אליו, וכמובן הסוף הייה מר ואבא שלי היקר ניפטר לאחר חודשיים וחצי, וכל עולמי חרב עלי, גם בשבעה חוץ מלטפל בילדים רגשית ונפשית הייתי לבד הוא לא תמך בי, וכך הימים והחודשים עוברים, והמצב בנינו בעליות וירידות, יותר ירידות, יחסי אינטמיים אין בכלל, וזה בגללי, אני נעשתי מרירה וכעוסה על כולם, הגעתי לשלב שאני חושבת שאני מביאה הרס כללי על עצמי, בבית אני עושה הכל, אני עובדת משרה מלאה מטפלת בשני הילדים וכמובן גם הבית עלי. פעם עוד יכולנו לנהל שיחות נפש, היום מאד קשה לנו לנהל שיחה רצינית, חוץ מילדים אין לנו שום דבר משותף לא בית, לא חשבון בנק, עם אני נכנסת למצב כלכלי קצת קשה, הוא לא תומך בי הוא יתן הצעות אבל לעזור כספית אין לו. לפני שאבי נפטר הוא אמר לי שיעזור לי לקנות בית, ועכשיו בעלי שולח אותי לאמא שלי שאני יקח את הכסף לבית, ומנסה בלהיות נחמד אולי אפשר להגדיל את הכסף לדירה, לפעמים אני חושבת לעצמי די מספיק תקחי את עצמך בידיים תקנו בית ותתחילו לחיות חיים נורמליים, אבל קשה לי עם המצב אני לא חושבת שמגיע לו איזה פרס על זה שהוא לא נתן כבוד לאבא שלי, או בכלל לאמא שלי, ביני לבינו על כבוד אין מה לדבר זה מתחת לכל ביקורת חילופי מילים מאד קשים, לא יודעת מה עובר עלי, לפעמים טוב לי איתו, כשאני רואה איך הילדים קופצים עליו פתאם אני מרגישה משפחתיות, אבל זה מהר מאד עובר לי, אני אישה לא החלטית , לפעמים אני אומרת לעצמי אולי תתני קצת מעצמך והכל יסתדר, אני לא יודעת איך להסביר אבל קשה לי לתת מעצמי בכל מה שקשור אליו. אמרתי קודם אולי האשמה בי אני מביאה את ההרס על עצמי, כי באופן כללי הוא אבא טוב לילדים הוא לא מחסיר מהם כלום, אבל אני והוא זו בעיה קשה לא הולך אולי אהבה ניגמרה לנו. נכון להיום אנחנו עדיין חיים יחד עם קשיים, אבל לפעמים יש ימים יפים אבל הם מעטים. תודה שהקדשתם מזמנכם לקרוא את הסיפור שהייה המשך יום נעים וטוב לכולם