אהבה זה כואב
לפני כמעט ארבעה חודשים הכרתי אותו... ויצא לי להכיר כל מיני טיפוסים של בנים ואני כבר יודעת לזהות - אבל ישר ראיתי שהוא מיוחד ושונה.
הכרנו במסיבה... יום למחרת הוא התקשר ודיברנו כמעט שעה ומאז אנחנו מדברים כל יום בטלפון. בהתחלה זה היה נראה כל כך אמיתי והרגיש כאילו שהכל הולך להיות מעכשיו מושלם... אבל העולם לא פועל ככה ודברים לא מסתדרים לפי מה שרוצים. אחרי פחות מחודש היה לנו שיחה עלינו- אחת מהשיחות האלה שתמיד מפחדים לעשות ובצדק כי מאז אני רק אוכלת סרטים. ידעתי כבר מלפני שהוא אחרי מערכת יחסים ארוכה.. הוא היה עם מישי 4 שנים וברור שזה לא הולך ברגל אבל הם נפרדו לפני כמעט שנה כבר אבל הוא עדיין תקוע הם עדיין בקשר ואפילו נפגשים לפעמים. הוא אמר שהוא מבולבל כרגע ואם כמה שהוא מת עלי ורוצה אותי הוא לא מוכן כרגע להכנס לקשר רציני ושהוא לא רוצה לפגוע בי.
אז עכשיו הבחירה הייתה אצלי- להמשיך הלאה או להתקע. אבל מבחינתי זה כבר היה מאוחר מדי לעזוב את זה ולהמשיך הלאה היו לי כבר רגשות והייתה תקווה קטנה בלב שאני יצליח לשנות את זה ושיהיה יותר טוב ושכן נהיה ביחד.
הזמן עבר וממש נקשרתי אליו כמו שלא נקשרתי למישו אף פעם.. אפשר להגיד שזה אהבה ראשונה- אחת כזאת שלא רוצים לוותר עליה בקלות.
אם אנחנו מדברים אז אני מרגישה הכי מאושרת בעולם אבל הקטע הבעייתי הוא שאם לא יוצא לנו לדבר אני נכנסת למין מצב רוח מגעיל כזה ומתחילה לחשוב דברים רעים ושאולי כדאי לוותר כי כמה אני יכולה להשאר ככה תלויה באוויר? ושאני חייבת לחתוך ממנו ומה שהכי מפתיע (כי אני באמת לא אחת כזאת) זה שאני בוכה עליו הרבה פעמים!
ואז אני מחליטה לחתוך וזה לא הולך כי אני פשוט לא מסוגלת.. כי כל פעם שאנחנו מדברים אני נזכרת למה רציתי את כל זה מההתחלה ושהוא כזה נסיך ומשכנעת את עצמי שאם טוב לי איתו אני יכולה להשאר במצב הזה ושבסוף זה יסתדר
אבל בזמן האחרון התחלתי לשתות הרבה פעמים באמצע שבוע בדרך כלל יוצא 3-4 פעמים ואני ממש מגיעה למצב שאני שיכורה לגמרי.. הכל כדי לשכוח מכל מה שקורה.
בדרך כלל אני מגיעה למצב שאני מקיאה ולא זוכרת שום דבר כמעט למחרת מה שפעם לא היה קורה אף פעם כי תמיד הייתי שותה עד למצב של שליטה עצמית...
לפעמים אני גם מתקשרת אליו ושואלת אותו אם באלו לבוא ואומרת לו שאני מתגעגעת אליו ושאני רוצה לראות אותו- סוג של אובססיביות כזאת
ובכללי אני עושה הרבה בושות כשאני שותה ודברים שאני אחר כך מרגישה ממש רע אם עצמי על כל מיני דברים שאמרתי או איך שהתנהגתי
ואני כבר לא יודעת מה עדיף להשאר ככה ולצפות שזה יסתדר או לחתוך ואז להיות בדיכאון תקופה ארוכה ולהיות על הפנים?
וכן הרבה אנשים אומרים שמגיע לי יותר ושאני צריכה לחתוך ממנו ולוותר ושזה כבר יותר מדי זמן אבל אני אוהבת אותו ואני לא מסוגלת לעשות את זה!!
לפני כמעט ארבעה חודשים הכרתי אותו... ויצא לי להכיר כל מיני טיפוסים של בנים ואני כבר יודעת לזהות - אבל ישר ראיתי שהוא מיוחד ושונה.
הכרנו במסיבה... יום למחרת הוא התקשר ודיברנו כמעט שעה ומאז אנחנו מדברים כל יום בטלפון. בהתחלה זה היה נראה כל כך אמיתי והרגיש כאילו שהכל הולך להיות מעכשיו מושלם... אבל העולם לא פועל ככה ודברים לא מסתדרים לפי מה שרוצים. אחרי פחות מחודש היה לנו שיחה עלינו- אחת מהשיחות האלה שתמיד מפחדים לעשות ובצדק כי מאז אני רק אוכלת סרטים. ידעתי כבר מלפני שהוא אחרי מערכת יחסים ארוכה.. הוא היה עם מישי 4 שנים וברור שזה לא הולך ברגל אבל הם נפרדו לפני כמעט שנה כבר אבל הוא עדיין תקוע הם עדיין בקשר ואפילו נפגשים לפעמים. הוא אמר שהוא מבולבל כרגע ואם כמה שהוא מת עלי ורוצה אותי הוא לא מוכן כרגע להכנס לקשר רציני ושהוא לא רוצה לפגוע בי.
אז עכשיו הבחירה הייתה אצלי- להמשיך הלאה או להתקע. אבל מבחינתי זה כבר היה מאוחר מדי לעזוב את זה ולהמשיך הלאה היו לי כבר רגשות והייתה תקווה קטנה בלב שאני יצליח לשנות את זה ושיהיה יותר טוב ושכן נהיה ביחד.
הזמן עבר וממש נקשרתי אליו כמו שלא נקשרתי למישו אף פעם.. אפשר להגיד שזה אהבה ראשונה- אחת כזאת שלא רוצים לוותר עליה בקלות.
אם אנחנו מדברים אז אני מרגישה הכי מאושרת בעולם אבל הקטע הבעייתי הוא שאם לא יוצא לנו לדבר אני נכנסת למין מצב רוח מגעיל כזה ומתחילה לחשוב דברים רעים ושאולי כדאי לוותר כי כמה אני יכולה להשאר ככה תלויה באוויר? ושאני חייבת לחתוך ממנו ומה שהכי מפתיע (כי אני באמת לא אחת כזאת) זה שאני בוכה עליו הרבה פעמים!
ואז אני מחליטה לחתוך וזה לא הולך כי אני פשוט לא מסוגלת.. כי כל פעם שאנחנו מדברים אני נזכרת למה רציתי את כל זה מההתחלה ושהוא כזה נסיך ומשכנעת את עצמי שאם טוב לי איתו אני יכולה להשאר במצב הזה ושבסוף זה יסתדר
אבל בזמן האחרון התחלתי לשתות הרבה פעמים באמצע שבוע בדרך כלל יוצא 3-4 פעמים ואני ממש מגיעה למצב שאני שיכורה לגמרי.. הכל כדי לשכוח מכל מה שקורה.
בדרך כלל אני מגיעה למצב שאני מקיאה ולא זוכרת שום דבר כמעט למחרת מה שפעם לא היה קורה אף פעם כי תמיד הייתי שותה עד למצב של שליטה עצמית...
לפעמים אני גם מתקשרת אליו ושואלת אותו אם באלו לבוא ואומרת לו שאני מתגעגעת אליו ושאני רוצה לראות אותו- סוג של אובססיביות כזאת
ובכללי אני עושה הרבה בושות כשאני שותה ודברים שאני אחר כך מרגישה ממש רע אם עצמי על כל מיני דברים שאמרתי או איך שהתנהגתי
ואני כבר לא יודעת מה עדיף להשאר ככה ולצפות שזה יסתדר או לחתוך ואז להיות בדיכאון תקופה ארוכה ולהיות על הפנים?
וכן הרבה אנשים אומרים שמגיע לי יותר ושאני צריכה לחתוך ממנו ולוותר ושזה כבר יותר מדי זמן אבל אני אוהבת אותו ואני לא מסוגלת לעשות את זה!!