אהבה אמון וקנאה
מהיום שהכרתי אותה ידעתי שאני מאוהב מהנשיקה הראשונה, מהשיחה איתה. ישר קלטתי חמודה יפה אינטיליגנטית רוצה אותי ולא רק סתם שאני יהיה איזה ספק מזון זמני בשבילה. קלטתי תחיוך תעיניים תמבט והבנתי אותה אני רוצה היא כבר שלי ואני כולי שלה. הכל היה מדהים עד עכשיו אני מסונוור מכל רגע מכל שנייה איתה לאט לאט קפצתי ונפלתי בו זמנית לאהבה מטורפת שכל היום חייכתי שמחתי הצלחתי בכל דבר שעשיתי. לאט לאט ועם הזמן בהדרגתיות הבנתי שאני קנאי אובססיבי כי אם היא רק מדברת על מישו אחר שנראה טוב אני מתעצבן ומתעצב. טוב מה לעשות אני גבר איפשהו אני מדמיין שהטלית הלבנה כל כך כמו חזיה של ויקטוריה סיקרט לא תהייה מלוכלכת אפילו בכתמון שחור קטן ומה לעשות היא בנאדם ואת עצמי אני לא בוחן ורואה. כשאני רואה מישהי שנראית טוב אני מוציא החוצה ואומר וחוץ מזה מן הסתם שיהיו אנשים שיראו טוב וזה נורמלי לגמרי להגיד ולהתלהב. אפילו להסתכל זה חוקי ולהימשך. אז למה אלוהים חננת אותי בתכונה המסריחה הזאת אם אני יידע שמאמי שלי תימשך למישו אחר אני ישנא אותו ואותה. עדיף להסתמך על האמון בקשר ולדעת שהיא אוהבת אותי כמו שאמרה ואומרת תמיד ושהיא רוצה אותי ורק אותי. קיצור אני מתוסבך כי אני אוהב אותה כל כך שהפכתי להיות "אוהב מדי" חח כן נהייתי נשי מדי רך כזה אחד שחושב עלייה לפניי אין לי צרכים חוץ משהיא תהייה מאושרת תמיד. אני בוכה כל יום ממנה מהתרגשות או כשרע לה, קיצר קצת גיי! לפעמים אני מרגיש שוויתרתי על עצמי בגללה למשל העבודה היחצנות שהכי אהבתי בעולם הפכה לחרא רק בגללה. החברים נראו הרבה פחות אמיתיים בגללה קיצר כל החיים שלי פאקינג מחוברים אליה. ואם היא יוצאת נראה לי שגם החיים. זה לא אותו דבר כמו סתם לעשות מישהי בתורות בבית של חבר. זה לא אותו דבר כמו יזיזות ואפילו לא... זה משו גדול שלא ניתן להסביר במילים גדול מדי זה חייב להיות אבסולוטי מצד אחד וכשזה אבסולוטי זה מאוד אבל מאוד מסוכן זה גם יכול לשבור ולפגוע באותה מידה ומכאן נובעת הבעיה של פגיעה באמון שלא קשורה לאף אחד מאיתנו.
מהיום שהכרתי אותה ידעתי שאני מאוהב מהנשיקה הראשונה, מהשיחה איתה. ישר קלטתי חמודה יפה אינטיליגנטית רוצה אותי ולא רק סתם שאני יהיה איזה ספק מזון זמני בשבילה. קלטתי תחיוך תעיניים תמבט והבנתי אותה אני רוצה היא כבר שלי ואני כולי שלה. הכל היה מדהים עד עכשיו אני מסונוור מכל רגע מכל שנייה איתה לאט לאט קפצתי ונפלתי בו זמנית לאהבה מטורפת שכל היום חייכתי שמחתי הצלחתי בכל דבר שעשיתי. לאט לאט ועם הזמן בהדרגתיות הבנתי שאני קנאי אובססיבי כי אם היא רק מדברת על מישו אחר שנראה טוב אני מתעצבן ומתעצב. טוב מה לעשות אני גבר איפשהו אני מדמיין שהטלית הלבנה כל כך כמו חזיה של ויקטוריה סיקרט לא תהייה מלוכלכת אפילו בכתמון שחור קטן ומה לעשות היא בנאדם ואת עצמי אני לא בוחן ורואה. כשאני רואה מישהי שנראית טוב אני מוציא החוצה ואומר וחוץ מזה מן הסתם שיהיו אנשים שיראו טוב וזה נורמלי לגמרי להגיד ולהתלהב. אפילו להסתכל זה חוקי ולהימשך. אז למה אלוהים חננת אותי בתכונה המסריחה הזאת אם אני יידע שמאמי שלי תימשך למישו אחר אני ישנא אותו ואותה. עדיף להסתמך על האמון בקשר ולדעת שהיא אוהבת אותי כמו שאמרה ואומרת תמיד ושהיא רוצה אותי ורק אותי. קיצור אני מתוסבך כי אני אוהב אותה כל כך שהפכתי להיות "אוהב מדי" חח כן נהייתי נשי מדי רך כזה אחד שחושב עלייה לפניי אין לי צרכים חוץ משהיא תהייה מאושרת תמיד. אני בוכה כל יום ממנה מהתרגשות או כשרע לה, קיצר קצת גיי! לפעמים אני מרגיש שוויתרתי על עצמי בגללה למשל העבודה היחצנות שהכי אהבתי בעולם הפכה לחרא רק בגללה. החברים נראו הרבה פחות אמיתיים בגללה קיצר כל החיים שלי פאקינג מחוברים אליה. ואם היא יוצאת נראה לי שגם החיים. זה לא אותו דבר כמו סתם לעשות מישהי בתורות בבית של חבר. זה לא אותו דבר כמו יזיזות ואפילו לא... זה משו גדול שלא ניתן להסביר במילים גדול מדי זה חייב להיות אבסולוטי מצד אחד וכשזה אבסולוטי זה מאוד אבל מאוד מסוכן זה גם יכול לשבור ולפגוע באותה מידה ומכאן נובעת הבעיה של פגיעה באמון שלא קשורה לאף אחד מאיתנו.