אדם שבור
אני אוהב אותה נורא אני רציתי שזה ימשך - הציפור הזאת של האהבה ששכנה בכל אחד מאיתנו פשוט פרחה עברה לה ממנה ומה שנותר זה רק כלי קיבול עם מוסר אכן, אבל חסר כל אהבה אלי, ראיתי את זה בעיניה לא היה כלום מאחוריהן ריק מוחלט, רחמים וחוסר יכולת לסבול אותי. וכשהלכתי משם עם כל הכאב והכל איכשהו ידעתי שכל דבר טוב נגמר בסוף. אני חושב שהיא בנאדם אמיץ מאוד - היא אמרה מה שהיה לה על הלב באמת - ואת זה רק אנשים ספורים מסוגלים לומר - אני מאוד מעריך אותה על זה. אני אוהב אותה. בבקרים הכי קשה, כי אני קם ומיד מתחילות להבזיק מחשבות עליה, עלינו, על מה שהיה ומת, אני מרגיש שנשארתי לבד - היו שתי ציפורים, אהבה אחת - ציפור אחת מתה והאהבה החלה לדעוך ולגסוס ועכשיו נותר רק החלק שומאר מהצד שלי. אני אוהב אהבה חד צדדית - וזו ההרגשה שלי. הלילות קשים גם הם - כשאני לבדי במיטה...חושב... גם הלילה הזה יהיה ארוך ועירני, טלוויזיה, אני בטח אשתה משהו. אני רוצה לחבק אותה שוב לתת לה את מה שהיא תמיד רצתה - את ה"מקום שלה"..אני רוצה לנשוק בעדינות על שפתיה הרכות,רוצה להרגיש אותה רק עוד פעם אחת ודי...לשתף אותה בכל מה שיש לי,בכל מה שאני מרגיש,לתת לה לדעת הכל על רגשותיי. אני רוצה גם לשאול עליה, לרצות אותה ולעשות אותה מאושרת, אני חושב שמגיע לה להיות הכי מאושרת(לכן אני גם לא מתקשר אליה -כדי לא להכאיב לה). היא רוצה לשכוח אותי להמשיך בחיים ואני מבין בתוך כל הכאב הזה שאני לא רצוי יותר...אני מניח לה...אבל זה לא מניח לי. אני גם רוצה לשכוח אותה כבר.שלא תענה אותי המחשבה שהיא של מישהו אחר. עוד כוס ועד כוס ואני עוד מעט אחזור להיות מאושר שהייתי,שהכרתי אותה. חשבתי לא אחת ,כמה זה נדיר שמכירים מישהו לעומק? אנחנו מכירים כל כך הרבה אנשים וזה אף פעם לא נראה שבאמת הכרנו אותם. עצוב ורע לי עליה.על כל מה שהיא סוחבת.המעט שהיא סיפרה לי היה מספיק כדי שאני אדע מאחורי המילים יש סבל וצער רב...ולכן לא אני אכבד אותה ואני לה לתמיד. אבל תמיד עולה בי ההרגשה שאני חייב לרוץ אליה, להיות שם בשבילה,אם היא הייתה מוכנה לקבל אותי כידיד, כואב ככל שזה יהיה,הייתי שם לצידה.לפני הכל. היה מקסים איתה,נהניתי איתה....מאוד. השיחה זרמה ולא הרגשתי כבר נבוך,בעיקר בזכותה,בזכות הקלילות שלה.וזה נגמר מהר מדי.נצרתי את הזיכרון,את מה שהיא לבשה והריחה.את הדברים הקטנים שהיא אמרה.. היא ליוותה אותי אל הדלת, חיבקה אותי בפעם האחרונה, החזקתי את עצמי מלנשוק לה על הלחי, אני אוהב אותה..ותמיד אוהב
אני אוהב אותה נורא אני רציתי שזה ימשך - הציפור הזאת של האהבה ששכנה בכל אחד מאיתנו פשוט פרחה עברה לה ממנה ומה שנותר זה רק כלי קיבול עם מוסר אכן, אבל חסר כל אהבה אלי, ראיתי את זה בעיניה לא היה כלום מאחוריהן ריק מוחלט, רחמים וחוסר יכולת לסבול אותי. וכשהלכתי משם עם כל הכאב והכל איכשהו ידעתי שכל דבר טוב נגמר בסוף. אני חושב שהיא בנאדם אמיץ מאוד - היא אמרה מה שהיה לה על הלב באמת - ואת זה רק אנשים ספורים מסוגלים לומר - אני מאוד מעריך אותה על זה. אני אוהב אותה. בבקרים הכי קשה, כי אני קם ומיד מתחילות להבזיק מחשבות עליה, עלינו, על מה שהיה ומת, אני מרגיש שנשארתי לבד - היו שתי ציפורים, אהבה אחת - ציפור אחת מתה והאהבה החלה לדעוך ולגסוס ועכשיו נותר רק החלק שומאר מהצד שלי. אני אוהב אהבה חד צדדית - וזו ההרגשה שלי. הלילות קשים גם הם - כשאני לבדי במיטה...חושב... גם הלילה הזה יהיה ארוך ועירני, טלוויזיה, אני בטח אשתה משהו. אני רוצה לחבק אותה שוב לתת לה את מה שהיא תמיד רצתה - את ה"מקום שלה"..אני רוצה לנשוק בעדינות על שפתיה הרכות,רוצה להרגיש אותה רק עוד פעם אחת ודי...לשתף אותה בכל מה שיש לי,בכל מה שאני מרגיש,לתת לה לדעת הכל על רגשותיי. אני רוצה גם לשאול עליה, לרצות אותה ולעשות אותה מאושרת, אני חושב שמגיע לה להיות הכי מאושרת(לכן אני גם לא מתקשר אליה -כדי לא להכאיב לה). היא רוצה לשכוח אותי להמשיך בחיים ואני מבין בתוך כל הכאב הזה שאני לא רצוי יותר...אני מניח לה...אבל זה לא מניח לי. אני גם רוצה לשכוח אותה כבר.שלא תענה אותי המחשבה שהיא של מישהו אחר. עוד כוס ועד כוס ואני עוד מעט אחזור להיות מאושר שהייתי,שהכרתי אותה. חשבתי לא אחת ,כמה זה נדיר שמכירים מישהו לעומק? אנחנו מכירים כל כך הרבה אנשים וזה אף פעם לא נראה שבאמת הכרנו אותם. עצוב ורע לי עליה.על כל מה שהיא סוחבת.המעט שהיא סיפרה לי היה מספיק כדי שאני אדע מאחורי המילים יש סבל וצער רב...ולכן לא אני אכבד אותה ואני לה לתמיד. אבל תמיד עולה בי ההרגשה שאני חייב לרוץ אליה, להיות שם בשבילה,אם היא הייתה מוכנה לקבל אותי כידיד, כואב ככל שזה יהיה,הייתי שם לצידה.לפני הכל. היה מקסים איתה,נהניתי איתה....מאוד. השיחה זרמה ולא הרגשתי כבר נבוך,בעיקר בזכותה,בזכות הקלילות שלה.וזה נגמר מהר מדי.נצרתי את הזיכרון,את מה שהיא לבשה והריחה.את הדברים הקטנים שהיא אמרה.. היא ליוותה אותי אל הדלת, חיבקה אותי בפעם האחרונה, החזקתי את עצמי מלנשוק לה על הלחי, אני אוהב אותה..ותמיד אוהב
היה אחלה...יצאתי הכרתי אנשים חדשים...נהניתי מאוד...שלא כהרגלי לקבל דברים חדשים...בכל אופן...זה עוזר. תודה על ההזדהות...אני מניח