אדם קם בבוקר

[אבן יסוד]

אדם קם בבוקר

הולך למקום עבודה או למרכז שיקום - כמוני, הוא חוזר הביתה ומגלה שאין לו מה לעשות. הוא לא יכול למצוא משהו להעסיק עצמו כי שום דבר כבר לא מגרה אותו. בקורת החחים החחים שלי רשמתי תחביבים: כתיבה קריאה וגלישה בפורמים. היום זה פשוט לא מושך אותי, נגרמו המלים , והם עובורת על פני בלי לחלחל בעוקרים

 

[מוּסקט]

שחיקה-שקיעה

התנועה בתוך מעגלי חיים שחוזרים על עצמם ללא שינוי גדול או ללא גדילה אישית יכולות בהחלט להביא אותך למעין מקום דמדומים כזה בו נשכחה ממך התכלית ונעלמה הסקרנות. מעין כהות חושים שכזו. מה צריך לקרות על מנת שתתעורר בך הסקרנות מחדש?

 

[אבן יסוד]

אני לא יודע

אולי לנסות להציב מטרות קטנות ולבצע אותן. קצת על עצמי באביב מלאו 32 שנים, ומאז הצבא לא עבדתי הגעתי לשיקום לאחר שלא מצאתי עבודה בעצמי. אני כבר למעלה מחצי שנה ולפני כחודש התחילו לחפש לי עבודה נתמכת בשוק החופשי. אני לקוי תקשורת, ולאחורנה הצטרפתי לקבוצה של אנשים כמוני, ויש לנו מפגש אחת לשבוע. ואני גם מקיים אם חלק מהם קשר טלפוני ואינטרנטי. הדבר נעשה בעצת העו"ס שלי שבשיחה בינינו אמרתי לו שאני סובל פיגור חברתי עמוק. העו"ס גם חושב שפיגור זה מעכב אותי במציאת עבודה. רוב חיי התסתדתי בלי אנשים, הייתי עסוק בלימודים , בבית ספר ואח"כ אוניסיטה, קצת ספרים וטלביזיה ויותר מאוחר אינטרנט. תעניין שהפסקתי להתעניין באלה ברגע שגרמתי את התואר לפני כ - שנתיים. אפרופו חברים, בנתיים אני חושב שהליכה שלי למפגשים חברתיים היא מעין סוג של בריחה מצמי ומהצורך להעסיק את עצמי.

 

[מוּסקט]

שאלה:

משתמע מאיך שכתבת, שכשאתה מעסיק את עצמך - אתה נשאר לבד ובעצם מחזק את הפער החברתי, וכשאתה נמצא בחברה, אתה מרגיש כאילו אתה לא עושה מספיק למען עצמך ותחומי העניין שלך. כלומר, הבנתי ממה שכתבת, שתחומי העניין שלך לא כוללים אנשים. זה לכשעצמו בסדר גמור, אבל למה משנכנסו אנשים לחייך (אם במרכז השיקום או בקבוצת התמיכה) אתה מרגיש רחוק מענייניך? האם אי אפשר לטפח את שתי הקצוות? גם להקדיש חלק מזמנך לסגירת הפערים החברתיים וגם להקדיש חלק מזמנך לנושאים המעניינים אותך שאינם כוללים אנשים?

 

[חום תלתלים]

אבן יסוד

גם אני כמוך באותה הרגשה אני גם לא מפיג עניין וסיפוק ממרכז שיקום. בלי שום קשר הייתה לי יום הולדת לא מזמן שום הנאה גם קצת בכיתי אז אם אתה רוצה אתה מוזמן להציץ בכרטיס שלי

 

[מוּסקט]

חום תלתלים

אני נורא מצטערת לשמוע שבכית ביום ההולדת שלך... וגם יודעת כמה משמימים מרכזי שיקום יכולים להיות... האמת, רק אתה יכול לדעת איך להפיק עניין וסיפוק בחייך ואין שום מוסד שיכול לספק לך עניין וסיפוק - במקרה הטוב רק להפגיש אותך עם נושא שיכול לעניין, אבל לא לשמור אותך מעוניין. וסיפוק? הדרך לסיפוק לעתים ארוכה עד מאוד. לפעמים נדמה לנו שאם רק היה לנו את הדבר ההוא שם, אליו איננו יכולים להגיע - נרגיש מסופקים, כשלמעשה - אף אחד לא מבטיח לנו זאת. מחר, בעבודה (אם יהיה לי זמן) אשלוף מהמחשב איזה דף שכתבתי לי מזמן לקבוצה מסויימת שנקרא: 12 דרכים לאמלל את עצמך... כי נדמה לי שמעבר לבעסה הרגילה של החיים אתה גם מאמלל את עצמך לשווא - כלומר מעצים את הקושי. אולי אני טועה, אבל בכל זאת, אנסה לצרף את הקובץ.

 

[חום תלתלים]

מוּסקט אבן יסוד ואני

באותו אותו מרכז שיקום ושנינו לא הכי מרוצים ממה שמרכז השיקום מציע לנו מה שהיה ביום הולדתי לא קשור לעניין הסיפור אןלי את צודקת ואולי אני לא יודע מה אני צופה מהעתיד

 

[אבן יסוד]

אני דיברתי

על הוואקום שעוטף אותי לאחר שאני חוזר ממרכז השיקום, הרגשה שנולדה לאחר שהפסקתי ללמוד ועוד לפני שהגעתי לשיקום. נכון הדברים שאני לומד ועושה בשיקום לא ישמשו אותי בעתיד, אבל אני לפחות לא בבית.