אצלי אישית הוא כבוי לגמרי כל יום העבודה שלי. לגמרי. בערך 10 שעות ביום.
פותחת אותו רק כשיוצאת מהעבודה, וגם אז, מי שלא בא לי עליו, מסננת חופשי.
 
זה אולי לא יפה ולא מנומס, אבל ממש טוב לבריאות שלי.
 
יש לי גם רשימה של אנשים ששמם בנייד שלי הוא "לא". כל מי שאני יודעת שלא רוצה להיות איתו בקשר אי פעם בחיי, שמו הוחלף מיידית ל"לא". כך יודעת לא לענות בלי לחשוב יותר מדי מי זה ולמה הטלפון, ולא מסתכנת בלענות לו/לה בטעות.
את מחליטה להיות לבד ואת היא זו שמסננת/בורחת/מתחמקת/לא עונה (או כן) ומה שאת רוצה.
את לא בודדה את רוצה להיות קצת "לבד" עם עצמך.
(אגב, את זה את גם עושה מעט כול לילה כשאת הולכת לישון ואת יודעת שאת לא תהי "בודדה" בבוקר אלא להפך).
אבל בדידות זו גזירה ו"בודד" זה אדם שאין לו גם את מי לסנן והוא מת שמישהו יתייחס אליו ואין מי שמתייחס אליו בכלל ואז אתה באמת צריך להיות "חזק" כדי לא לאבד שפיות.