אדם ב'

[יודע ביודעין]

אדם ב'

הנה ישבתי ושרבטתי אי אילו משפטים, ויצא לי ההמשך... אדם ב'. הנה ימים באים בהם לקום עוד תאלץ הרוח בשריריך תחבוט את עצמותיך תחלץ ואתה מבלי-משים תמשיך לסחוב בלי להרשים את השמים הגשם תגשים בדמעותיך קום יקום הנופל יזכה לאור תחת הצל ינוח ברוח בעצל ללבנה ישיר הלל לחמו יבצע בלי מאמץ ראו יראוהו עיני כל אש ורקיע יחברו בלאט אל רגל יחפה על חול עולם רוגע ושליו בהבנה חסרת גבולות כאדם עניו המהלך אל צוק חשוף רוחות עצמיות אדם מורכבת כמעשה בראשיתי לפנות ערב היא אוזרת בכמו זמר חכלילי אומץ להכנס הימה אל ארצות השקט והסער המשתלב בזמרת חוף מבטחים אותו לא ישכיל לשמוע הנבער אדם שלם באמיתות עומד זקוף גו, מתריס לא נצרך להתמתחות אף לא אל יד מציל תקיף עיניו הנסתרות מקשות מבעדן חיות נשקפת באמצעות דמעות גילו נפשו החוצה משתפכת שופך לרוחב, כעיקש אל יובלים שקטים זכים בארץ עד ירוקת רוח עובר בין השיטים עיר הבנויה לתלפיות לכל אורך המשרעת לקול שמחה וצהלות נטולה כל שריד מובלעת נפול שוב לא יפול צעדיו דולגים קלים מעל שרידי שער שאול דומם הוא לא ידום