יודע ביודעין
New member
אדם א'
בזיעת אפך תאכל ילוד אשה ובן-אנוש ההולך כעין צל דומם אשר יראה רק אם ידבר. מפוחי הרקיע הולמים ברקה וברקה של האש ממשיך לפעם בעורקי אדמה אשר לא בוראה ואשר מעולם לא נדרכה בכף דורסת על גבה. עולם מתמוסס וגווע אל תוך בהילות חסרת מוצא והבנה ריפיון נאחז בטחב משווע למרחב אל משב רוח רעננה. גאות אין אונים מתפוררת בעיני אדם וצלמו והדם שהוקז לפנות שחר מתנקז כחוזר אל ביתו. גל מתנפץ אלי חוף ארץ שקטה ותרעש מכסה על מערומי בינה בבלי-דעת והשכל, במרמה. תדמית אדם מוטלת ואין איש מצילה עין רכה בוחנת-גוזלת טיפת חיות שעוד נותרה. דמעה זולגת בטפטוף על לחי סמוקת בושה ועלבון עוברת בסך ברפרוף מתגלגלת עדי ישימון. אי-אן זורם הנחל לאן שופכים מימיו לארץ-עד נידחת לענני המערב. עיי ציה ופחד באופק האובך בלי עזר ומטפחת ממשיך להשתפך. דומם כושל ונופל ולא קם עוד על רגליו פניו כבושים בקרקע גופו כבד עליו. את החלק השני שנקרא אדם ב' עוד לא כתבתי, והוא יעסוק ככל הנראה בתקומתו של הנופל הנ"ל. זה לא היה מתוכנון מראש, פשוט ראיתי את זה והחלטתי שזה צריך חלק נוסף כי זה לא גמור.
בזיעת אפך תאכל ילוד אשה ובן-אנוש ההולך כעין צל דומם אשר יראה רק אם ידבר. מפוחי הרקיע הולמים ברקה וברקה של האש ממשיך לפעם בעורקי אדמה אשר לא בוראה ואשר מעולם לא נדרכה בכף דורסת על גבה. עולם מתמוסס וגווע אל תוך בהילות חסרת מוצא והבנה ריפיון נאחז בטחב משווע למרחב אל משב רוח רעננה. גאות אין אונים מתפוררת בעיני אדם וצלמו והדם שהוקז לפנות שחר מתנקז כחוזר אל ביתו. גל מתנפץ אלי חוף ארץ שקטה ותרעש מכסה על מערומי בינה בבלי-דעת והשכל, במרמה. תדמית אדם מוטלת ואין איש מצילה עין רכה בוחנת-גוזלת טיפת חיות שעוד נותרה. דמעה זולגת בטפטוף על לחי סמוקת בושה ועלבון עוברת בסך ברפרוף מתגלגלת עדי ישימון. אי-אן זורם הנחל לאן שופכים מימיו לארץ-עד נידחת לענני המערב. עיי ציה ופחד באופק האובך בלי עזר ומטפחת ממשיך להשתפך. דומם כושל ונופל ולא קם עוד על רגליו פניו כבושים בקרקע גופו כבד עליו. את החלק השני שנקרא אדם ב' עוד לא כתבתי, והוא יעסוק ככל הנראה בתקומתו של הנופל הנ"ל. זה לא היה מתוכנון מראש, פשוט ראיתי את זה והחלטתי שזה צריך חלק נוסף כי זה לא גמור.