זה דיון דיי רגיש, אבל לדעתי
הכל בסופו של דבר מסתכם בשאלה של יישום, וכיצד ייפטרו בעיות עיקריות, כגון: מה ייקרה בשישי-שבת? - בהם אין תחבורה ציבורית ממשלתית על טהרת המדינה היהודית. מה ייקרה בערבים? התחבורה הציבורית בארץ, בעיקר הבין-עירונית, היא נוראית כידוע לכולם. האם בכך שייוטלו אגרות גודש יבוא מהלך של הגדלת מקומות החניה בחינם? או שהמטרה היא רק הגדלת המעמסה? למי יילך הכסף הזה? ולשם מה הוא ישמש?? מה יהיה עם אוכלוסיות התלויות ברכב פרטי? כמו אוכלוסיות הנכים לצורך העניין? אם הממשלה תאגור אומץ, לבוא בתכנית משולבת של תחבורה ציבורית לפחות 20 שעות ביממה ו7 ימים בשבוע, לכל אזור בארץ ומכל מקום בארץ + יישום (תחילה בכלל העברה בכנסת) של חוק האופניים המבורך + אגרות גודש אשר יכולות בהחלט להוריד חלק מעומס המימון של תוכניות אלו, אז לדעתי נוכל סוף סוף לחיות בצורה תקינה. הרי בסופו של דבר, מי רוצה רכב?? אם הייתי יכול, שישי-שבת הייתי יוצא ברכבת לת"א וחוזר ברכבת, בלי דאגות לכמה שתיתי, בראש שקט.
