שלום יקירתי../images/Emo141.gif
כן לא ממש בריא לא להכנס מראש למיטה כשעדין לא בודקים (אולי היא בכלל לא חולה). סתם יצא לי ככה להביט מהצד על הורה עם ילדיו הקטנים ופתאום זה הרגיש לי כזה רחוק..רחוק... לרוץ אחריהם לכל פינה.. משהו שמסתבר נוח לי שכבר לא קיים. את יודעת לשבת בבריכה עם הבנים ולקרא בקצת יותר שלוה ובטחון (טוב נו מידי פעם בודקת היכן הם אין ספק).. הייתי בסרט. זה לא שלא הייתי עם אב לילדים קטנים. אפילו גם ילדיי היו קטנים. לא עלתה בי המחשבה מביקורת או שלילה מוחלטת. למדתי גם שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר אפילו שכתבנו היום את ספר הזכרונות. אבל סתם מרגיש לי ש (טוב נו כנראה ששוב הגיל שנזכרתי שמתקרב לי מאותת לי שטויות בראש).. התבגרתי. לא יכולה לחשוב שוב על הולדת ילדים נוספים כפי שחשבתי והייתי בטוחה שאעשה לקראת הגיל הזה. פעם חשבתי שעד 40 זה אפילו מקסים ומבורך. והיום אני חושבת שזה פתאטי ומיותר. מן סוג של החרזה "גם אני עדין יכל". אני מביטה קדימה יותר. יודעת שייחלתי לעצמי ילד שלישי ממקום אחר. ריגשי אחר וכלכלי אחר. לגבי בן זוג. פינטזתי שאם לא לא אני אז לפחות אסתפק באיזו ילדה או ילדון שאוכל לאהוב ..ואפילו הצלחתי והייתי שם. וכמו שקשרים נקטעים גם הקשרים עם המתוקים הקטנטנים נגמרים.. ועכשו יש מן ריקנות כזאת. ותהיה.. שאם וכאשר באמת מהו ההבדל בין אב לילדים גדולים ולאב עם ילדים קטנים?!..אז יש הבדל קטן לא? אני רואה אותו אצלי עם הבנים. קצת בגרו ויותר עצמאים (רוב הזמן חחחחחח)..ואפשר לשבת תחת כיפת השמיים בלי לחשוש שהזעטוט יפול למים.. משהו כזה מצחיק עלה לי בראש. ואז קראתי אותך ונזכרתי שבאמת מוקדם מידי לחשוב על המים כשעדין רחוקים מהחוף. אבל היה לי כיף כמו תמיד לקרא את התגובה היפה והקולטת שלך. ערב מקסים לך!