על האגו (כתבה מהעבר)
* האגו * ולמה אגו, כי בהביננו את האגו אנו יכולים להתחיל להבין את חברנו ולא מהזווית האישית, כי הזווית האישית עלולה להכשיל להטעות אותנו שלא במכוון. הבהרה: אני מביעה את דעתי האישית בנושא, מהידע האישי שלי, ומתוך ההבנה ההוליסטית ומיסטית בלבד,מהבחינות הספיכולוגיות ניתן לדון, לעלות, והגיב עליהם יותר מאוחר מההיבט הפסיכולוגי מקצועי נטו, אינני מכניס במכוון מונחים גרנדיאוזים ע"מ לאפשר לכול הקוראים להבין ולהגיב בדרכם. אגו מוגדר ע"י אבן שושן: האני של האדם, האשיות והעצמיות שלו, מכאן יוצא כי אגו זה האני שלי. אגו הוא שיקוף המציאות אשר באה לידי ביטוי מה אני מרגיש, חושב ועושה ביחס למה שאחרים חושבים, מרגישים ועושים כלפי (כלפי האדם). האגו ניבנה אצל האדם עקב שהסביבה בו חיי, ומתפתח האדם, בניית האגו הוא תהליך מצטבר, האגו הוא תוצר של ספיגת חוויות חיצוניות (סביבתיות) אותם חווה האדם בציר כל חייו, עם תיקונים אשר מבוצעים על ידו עקב חוקים וחינוך שרכש, או עקב כאב (טראומה) שספג עקב פעולה / מעשה שעשה והבין כי טעה. ע"מ להבין מה זה אגו, יש להבין כיצד נוצר האגו אצל בני האדם. אדם שנולד, נולד ללא אגו. הוא נולד עם רגשות ויכולות בסיסים (כלים) אשר יאפשרו לו לשרוד, (לדוגמא: נשימה, קול, ויכולת מוטריות וכו´). מרגע הולדתו מתחיל האדם/תינוק לסופג ולקלוט מהסביבה החיצונית אינפומציה ומידע ע"מ להבין את זהותו בעזרת הסביבה הקרובה לו (אם, אב, משפחה וכו´) גירויים אשר ניספגים גורמים להתפתחות האגו עקב הצורך הבסיסי של תלות ושיכות. בשלב ראשון הוא נעשה מודע לאמו שהיא השלב הראשון לספיגת הגירויים מהסביבה החיצונית הקרובה לו (היא מזינה אותו במזון, חום, רגש, אהבה ובמודעות אישית, שהם חלק בסיסי הראשוני להישרדותו) בשלב שני הוא מתחיל להיות מודע לגופו, גם גופו בעצם הוא חיצוני, (חום, קור, כאב פיסי, מגע וכו´) מודעות זו היא מודעות המשקפת את הליך בניית האגו מגורמים חיצוניים, עקב הצורך לזיהוי עצמי (דרך האגו) ודרך הצורך בשייכות לחברה אשר תומכת ומעניקה לו ביטחון. בעקבות בניית האגו ע"י גורמים חיצוניים זונח האדם (בציר חייו הראשוניים) את האדם האמיתי שבו, את הנשמה הטהורה שלו, ובונה אגו עפ"י מה שהוא סופג מהסביבה הראשונית של חייו כאשר המודעות שלו אחת היא לחיות, לשרוד ולהיות שייך, (השייכות זה נושא אחר) לחברה בא הוא חיי ע"מ להמשיך לשרוד / לחיות עפ"י תכתיבים חיצוניים ומקובלים לאותה חברה בא הוא רוצה להיות שייך. האגו הוא הכרח חברתי, הוא תוצר לוואי חברתי, הוא תכתיב חברתי, למה? החברה, דואגת להאדיר את כוח לשייכות עקב צורך חברתי הנובע מהצרכים של החברה, הם מבהירים לנו ברמות של מודעות זו או אחרת כי אתה שייך, ואין אתה יכול להיות חריג, החברה מפתחת לך את האגו בהתאם לצרכיה, לחוקים אשר יאפשרו לחברה כחברה לשרוד, וכדי שניה חלק מהם מאותו כוח משותף. לדוגמא: החברה מלמדת אותנו, מוסריות, וחלק מהאגו הוא מוסריות. והמוסריות היא אל תירצח, אך בשעת מלחמה הם נותנים לנו אישור לרצוח / להרוג בשם המוסריות שהחברה קבעה, בשם הצורך לשרוד, או יותר נכון בשם האגו שהחברה הכתיבה לנו. החברה אינה מעונינת בכך שעלינו להגיע לידע האמיתי העצמי, או מודעות עצמית, משום שידע / מודעות עצמי זה שליטה באגו, באגו שלנו. והחברה רוצה לשלוט בנו, בבני האדם, וניתן לשלוט בבני אדם באמצעות האגו, ולהפעילו בשם המוסריות (לדוגמא). בשם האגו (ברמות הלא מודע) אנחנו מחנכים את ילדנו, כי אנחנו צריכים שהן ישקפו את המציאות כפי שאנחנו (ההורים) מכירים ויודעים, כדי שיהיו שייכים למשפחה, כדי שילדנו לא יהיו חריגים וינהגו עפ"י המוסכמות החברתיות או המוסריות החברתית, כדי שיהיה להם טוב עפ"י אותכם כללים בהחברה החליטה בשבילנו, במילים יותר פשוטות הורינו החליטו בשבילנו, כי האגו שלנו מוכתב ע"י החברה שבסביבתה אנו חיים, ונוח לנו לקבל את המוסכמות החברתיות כי אין אנו מודעים לצרכים האמיתיים שלנו. האגו שלנו תמיד נימצא בחיפוש מזון רוחני, אישורים למעשינו, מחשבותינו, ותחושותינו, מזון הניתן לנו רק ע"י החברה בו האדם חי, כי ללא מזון רוחני, האדם חי בחסך נפשי, החסך העלול לגרום לאדם להגיע לידי שיגעון ומכאן הדרך לאי שפיות קצרה. לאדם יש שני מרכזים: האחד, מה שאדם עצמו באמת, מה שניתן לו ע"י היקום או ע"י הגנים המועברים לו ע"י הוריו, זהו "העצמי הגבוה של האדם". השני, האגו, האגו אשר הוכתב, ומוכתב לנו ע"י הורינו, משפחתנו והחברה בא אנו חיים. גם בהבנה כי האגו כי האגו הוא לא אנו באמת, שאין אנו מה שאנחנו צריכים להיות, או כפי שאנו צריכים להיות, ע"מ לחיות נכונים ולחוות את מה שאנו באמת משתוקקים לו,(בקבלה ובנתינה) את מי שאנחנו באמת, את הצרכים האמיתיים שלנו לא די בכך. מכוון שבהליך השתחררות מהאגו, אנו מכניסים את עצמנו לפרדוקס, אשר גורם לנו לניקור חברתי באותה חברה שבא שאנו כו משתוקקים, כי היא מקור הכוח שלנו, מקור לתמיכה, לעידוד, לחום, לאהבה, אנחנו לא מכירים מקור אחר. אנו פשוט מבולבלים, ומפחדים כאחד לאבד את האגו שלנו, כי אין אנו יודעים איך ניתן לחיות בצורה שונה, הצורה שבעצם אנו שואפים לה, ללא מודעות וכלים מתאימים כיצד ניתן לקבלה, הרי הורגלנו מינקות לקבל את עצמנו כפי שהוכתב לנו ע"י הורינו, משפחתנו, החברה, אנחנו לא מכירים דבר אחר, רק את הדרך הזו. זה כאילו יקחו משהו על אי בודד, לבד, ללא אמצעים קונבנציונליים בכלל, מה הסיכויים כי הוא ישרוד? ומה יקרה כאשר יקחו את אותו אדם וישימו אותו על אי בודד עם חברה, ללא אמצעים קונבנציונליים מה הסיכוי שלהם לשרוד? ומה יקרה כאשר יקחו את אותו אדם עם חברה ועם אמצעים קונבנציונליים מה הסיכוי שלהם לשרוד? מה שבטוח שבשלושת המצבים הנ"ל רק החזקים ישרדו, כי רק מי שמוכן לקבל ולהאמין באמונה שלמה כי יש צורך בשינוי, ישרוד. והשינוי באגו, ההזנחה של האגו לטובת הצרכים האמיתיים של העצמי שלנו דורש אומץ, אומץ מפני הפחדים, אומץ מפני ההזנחה של החברה מסביב (רק בשלב הראשוני) אומץ מפני המחשבה שניהיה חריגים, ואמונה. מצטער אם זה יצאה ארוך, השתדלתי לתמצת שיהיה לכם ערב נעים ושתרכשו תבונה בדרכים ותיקחו ממה שכתבתי את מה שאתם זקוקים לו מחייך אוהב עננים