אגואיסטיות?

[דVקאית]

אגואיסטיות?

והנה, עברה חלפה לה עוד שיחה עם ההורים. עוד שיחה על כמה שאני לא עושה כלום וכמה שהם הרסו לי את החיים ב- א ב ג. אף אחד מאיתנו לא מוכן לזוז מהעמדה שלו. ואני לא זזה מהעמדה שלי בגלל דבר אחד לדעתי- הפחד מהתגובה לשינוי, אפילו כשמדובר בדברים הקטנים... שכשאני אקום בבוקר ואתנהג קצת שונה מאתמול.. והפחד הזה סוגר אותי. ומסתבר שאני לא הבנדאם הפתוח והלומד שחשבתי. אני דיי סגורה בד' אמותי ולא מוכנה לזוז מדעותי אפילו מילימטר. ועכשיו השינוי. ואני מודה שאני מפחדת ממנו. משהו חוסם אותי מלהתחיל בו. מן קיר כזה שסוגר אותי בדעות שלי. הפחד שהשינוי הזה יערער את כל הדברים שאני כבר בטוחה בהם. אז איך משתחררים מהפחד?

 

[pinibs]

ההודעה הקודמת שלך

הי דVקאית, לא מזמן פתחת כאן את השרשור הזה, אך לא הגבת לאף אחת מההודעות שנכתבו לך בתגובה לדברייך. ברור שאף אחד לא חייב להגיב על מה שכותבים לו, אבל לדעתי, ההזדמנות לדיון דו-סיטרי מהווה את אחת העוצמות המרכזיות של הפורום הזה (ואולי של פורומים בכלל). את שואלת שאלה מאד כבדת משקל, ולמרות שכמובן לא ניתן לפתור אותה רק באמצעות דיון בפורום, בהחלט כן ניתן להעזר בו כדי ליצור התחלה של תהליך. האם את בכלל מעוניינת בדיון שכזה?

לגבי שאלת הפחד... אני כמובן לא מתיימר להיות יכול לענות על השאלה בהודעה כזו או אחרת - תהיה ארוכה ומפורטת ככל שתהיה. באופן הכללי ביותר אני יכול לומר, שלדעתי הדרך נמצאת בשילוב שבין עבודה פנימית-התפתחותית-רגשית לבין עבודה מעשית-יישומית. במילים אחרות, גם עבודה רגשית שמטרתה, בין השאר, לקרב אותך בהדרגה אל הבנת הכוחות המפעילים אותך, הסיבות לפחד, המטען שמנחה אותך וכד', וגם עבודה מעשית שמטרתה, בין השאר, לסייע לך בהתמודדות עם ה"כאן ועכשיו". זה דורש תהליך, והתהליך דורש מחויבות. בהצלחה, פיני

 

[דVקאית]

היי פיני

אכן, אני מעוניינת בדיון שכזה. ומסכימה שהעניין הרבה יותר מורכב מאשר הודעה בפורום או אולי אפילו שיחה בצ'ט. לא עניתי לתגובות משום שאיני יודעת מה אני בדיוק מחפשת. איזה סוג של הדרכה, אך ברור לי שאני מחפשת הדרכה כלשהי. אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע והמשפט הזה אכן נכון. כנראה שאני פשוט צריכה להמתין למורה שלי. תודה בכל זאת.

 

[פיני בן סירה]

כשהתלמיד מוכן

הי דVקאית, גם אני מאמין ב"כשהתלמיד מוכן המורה מגיע", בין השאר, משום שחוויתי אותו, לשמחתי הרבה, באופן אישי. אלא, שלדעתי, כדאי להבחין גם בפוטנציאל החוסם של המשפט הזה. פוטנציאל זה גלום בפרשנות המעבירה את האחריות אל: 1) המורה - הוא זה שצריך להגיע; 2) אל המוכנות שלי - אין שום דבר מחייב בניסוח. מתישהו, כשאהיה מוכן... בעיניי, המשפט הזה יכול לשמש יופי של תירוץ לאי-עשייה. מספיק לשים לב למשפט שכתבת בסוף ההודעה: "כנראה שאני פשוט צריכה להמתין למורה שלי"... הפרשנות שאני בחרתי בה היא זו שרואה במשפט הנ"ל תיאור של תהליך. חלק מהמוכנות שלי היא בתהליך החיפוש שאני יוזם. אני מחפש, מהלך בדרך, לומד, בודק, ממשיך לחפש וכו'. אני לא יושב ומחכה. אני אקטיבי. בהדרגה, אני יוצר את המוכנות שלי. בהדרגה, תוך כדי תהליך יצירת המוכנות אני גם מתחיל למצוא את מה שחיפשתי.

את אומרת שלא ענית לתגובות בשרשור הקודם משום שאינך יודעת מה בדיוק את מחפשת. אבל לשם כך, בין השאר, נועד הדיון. אם תשתתפי בו, אולי תוכלי להתחיל למצוא חלק מהתשובות... הדיון התחיל בכך ששאלת שאלה. אך אחד מהקוראים אינו יכול לקלוע בול למה שאת מחפשת בתשובה הראשונה שלו אלייך. זוהי הדינמיקה של השיחה. מתחילים, שואלים, מגששים, מתקרבים, מתמקדים, שוב מתפזרים, וכך הלאה, עד ש(אם בכלל) מוצאים קצה חוט ומתחילים למשוך בו.

ולגבי ההודעה בה פתחת את השרשור, אשתף אותך במה שאני חוויתי מתוך התיאור שלך - עימות קשה וחוזר עם ההורים, המבוסס על אשמה. הם מאשימים אותך בכך שאינך עושה דבר, ואת מאשימה אותם בכך שהם הרסו לך את החיים. אותי זה לקח למקומות של חוסר אונים, של חוסר הבנה מוחלט בין הצדדים, של מאבק כוח, של רצון שאינו מתממש להיות מובן. מה מכל אלה נשמע לך מוכר / מדבר אלייך? שיפוט עצמי. הרגשתי שאת שופטת את עצמך על כך שאינך האדם שרצית להיות. זה לקח אותי למקום הכי בסיסי של לא לקבל את עצמי. עבורי, המקום הזה מהווה את הקרקע הפוריה ביותר לצמיחה של תחושות אשמה. אולי קשה לך, עכשיו, למצוא נקודת אור במצב שאת מתארת, אבל לי נראה שנקודה כזו אכן קיימת. היא קיימת במודעות שלך לכך שמשהו חוסם אותך. את מרגישה מאד בבהירות את הפחד משינוי ואת החשש מלערער את הדברים שאת בטוחה בהם. זה בכלל לא מובן מאליו להכיר בפחד הזה, אז אנא תני לעצמך את הקרדיט על כך. תני לעצמך את הקרדיט על כך שאת קשובה לעצמך.

אז איך משתחררים מהפחד...? אפשר, אולי, להתחיל בכך שתספרי משהו על אותם דברים בהם את בטוחה - אלה שאת מפחדת ששינוי יערער אותם. מה דעתך? אשמח להמשיך איתך את השיחה. פיני

 

[פיני בן סירה]

כדי למנוע אי-הבנות

pinibs זה אני. פשוט החלפתי שם משתמש. פיני

 

[דVקאית]

אחריות

מסכימה עם מה שאמרת בנושא האחריות. האחריות צריכה להיות על האדם עצמו ולא על שום גורם חיצוני אחר. בקשר לנקודת האור שציינת בסוף- למרות מה שזה נשמע אני לא רואה את הכל חשוך. יש בעיות, שצריכות פיתרון, ויש להן פיתרון, ונפתור אותן. זה לא בהכרח מצביע על כל שאר חיי. בהקשר לאי הקבלה העצמית- כן יש בי הרבה דברים שאני רוצה לשנות, מבחינת פנימיות ומבחינת חיצוניות. אך שוב, זה לא אומר שאני לא מקבלת את עצמי כמו שאני. אני מקבלת, זו אני. אבל אני יכולה לשנות את עצמי אם רצוני בכך. זה לא יקרה ביום אבל זה יקרה. ברור לי שאיש לא יכול לקלוע במדיוק לתגובה הרצויה בהודעה אחת. אך בשביל להבהיר לאחרים מה אני רוצה- אני קודם צריכה להבהיר זאת לעצמי. כאשר כתבתי את ההודעה ההיא ידעתי שאני רוצה שינוי אך לא ידעתי בדיוק איזה. עכשיו קצת יותר ברור לי לקראת איזה שינוי אני הולכת ולכן אני יותר יכולה להסביר זאת לאחרים. תודה על התגובה

 

[yolly]

הייתי במקום הזה שאת מדברת עליו...

זה מאד מוכר לי... עברתי מסלול די דומה ולמזלי- 'המורה' אכן בא! (יותר נכון -באה...) היום, כשאני יודע להשוות היכן הייתי והיכן אני היום אני יכול לומר שהתמזל מזלי לפגוש בזו שליוותה אותי. במקצועיות ומיומנות היא הכינה אותי להיות לכלי אשר יוכל להכיל בכלל אפשרות של שינוי, נכונות לשינוי ורק אח"כ את השינוי עצמו. בקצב הנכון לי, בסבלנות, בהסבר מדוייק של כל נקודה בתהליך, אם נדרש הסבר... וזה חשוב מאד בעיני, להיות מסוגל להבין מה קורה, לא להיות מובל לתוך תהליך (מה שקורה עם מטפלים רבים) אלא לקבל ליווי, כאילו יד ביד... רק היום אני יכול להבין שזה הדבר הכי נכון שקרה, בזמן הכי נכון עם המורה/מלווה הנכונה... אני מאחל שתמצאי את המורה הנכון עבורך, אני באמת מאמין שיותר קל ביחד מאשר לבד... וכאשר תבקשי את השינוי בכל מאודך, מתוך כך שתביני מה המעלות שהוא יוסיף לחייך- אכן המורה יופיע...

אני אשלח לך עוד מעט הודעה ב'מסרים'- תיכנסי..(אני אצרף לך את השם של המטפלת שליוותה אותי- מדהימה. אולי תוכלי להיעזר בה...) בהצלחה!!!! יולי

 

[רוח מדבר]

סתם תוספת מהצד

אל מול המשפט "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע" אני אוהב לומר אותו מעט שונה "השיעור תמיד שם, כשהתלמיד מוכן הוא רואה אותו" סתם תוספת קטנה רוח.

 

[kung fu]

אהבתי ../images/Emo13.gif