אגדה
אתה יודע מה? הלוואי שמה שאתה אומר היה נכון.. אני משתוקקת והייתי אוספת בשמחה כל פירור של שיחה בינינו שהיא פורה או מעניינת או סתם נחמדה בלי ויכוחים, העליבויות והתגונניות שבאמת אין לי כוח או אנרגיה אליהם כי תאמין או לא, אני דווקא בן אדם של התמונה הגדולה ביום יום ולא מנתחת כל עפעוף או מצמוץ במיקרוסקופ של פסיכולוגית מאולתרת, עצוב לומר שדווקא הוא המנתח המהולל.
לגבי אגדות על אשת עסקים, הלוווווואאאאי שמה שאתה אומר היה נכון. למעשה שנינו באנו מאותו תחום. נפגשנו בעבודה ואני למעשה הייתי יותר מקודמת ממנו. רק שגם בזה אנחנו חושבים שונה אפילו ואפילו שם יש לנו ויכוחים מיותרים. הוא יותר תיאוריה ואני פרקטית. הוא גם לא ממש אוהב שיש לי הרבה בטחון בתחום, הוא היה מעדיף שלא אתקדם למימדי ענק ואשאר בפונקציה הזו שנכנסתי אליה בארבע השנים האחרונות של התפשרות ושל השכירה. אפילו עכשיו שהוא סיים, שתמיד אמרנו שנתרכז בי, לא נוכל. לא רק מבחינה כלכלית (אני מניחה שזה לא אשמתו, הוא לא חשב יותר מדי כשאמר את זה בזמנו ואני בטוח לא חשבתי יותר מדי על איך זה
יראה באמת כלכלית עם הסיום), גם מהבחינה שהוא פשוט מרוכז רק בעצמו ואיך הכל ישפיע עליו. הוא אמר לי עכשיו שאולי אני אלך ואעשה איזה תואר שני... במין זלזול כזה. שדיברנו כל הזמן איך אני פותחת עסק משלי. הוא גם הציע שאולי אפתח גן ילדים. כי זה מתאים לי. אני כל כך כועסת ומתוסכלת שחבל שנכנסתי אפילו לנושא הזה. בכל מקרה, אולי באמת יכול להיות שאני לא מוסיפה עניין ריאלי לשיחה ויכול להיות שאני מאוד מאוד רגשנית ומנתחת והמון דברים. אבל אני לא ילדה שחיה באגדת סטייל פרקליטי אל איי שאין לה מה להוסיף בתחום העבודה.
ומעבר לזה... זה לא רק העניין הזה... ברגעים אלה הוא על המחשב שוב. ערב נוסף לבד. הדוקטורט כבר הוגש. אבל תמיד יש מה לעשות. אין לי כל כך מתי להעלות שיחה ובאמת אין לי כבר שום דבר אליו. אני אפילו לא מעריכה אותו. אדם שמסוגל לשבת 24 שעות מול המחשב וללמוד כולל המצאות של עבודה בלי רצון אפילו לגיחה של חיים, משהו... כל שיחה שיש איתו היא תמיד בלחץ על משהו שצריך לעשות. אפילו בחופשות. אני מנסה להתעלם לאחרונה כי הילד כבר גם נלחץ. הוא לא אוהב שאני מעירה לו ליד הילד או בכלל וזה גורם לריב, אז פשוט הנוכחות שלנו אחד עם השני ובמיוחד שלי מלווה בכל כך הרבה מתח, שרק לא יתפתח ריב מטופש על כלום מלווה בהעלבות זו או אחרת והתפרצות רגשית מצדו ליד הילד. אני חיה בגהנום.
בכל מקרה אני כותבת מהסלולרי... אז קצת קשה לי לערוך. אבל זו התשובה המורחבת והקצת לא קשורה שלי אולי. תודה שנתת לי הזדמנות שנייה לעשות ונטינג ותודה ממש על העצה. זה עוזר לי לקרוא דעות שונות.
אתה יודע מה? הלוואי שמה שאתה אומר היה נכון.. אני משתוקקת והייתי אוספת בשמחה כל פירור של שיחה בינינו שהיא פורה או מעניינת או סתם נחמדה בלי ויכוחים, העליבויות והתגונניות שבאמת אין לי כוח או אנרגיה אליהם כי תאמין או לא, אני דווקא בן אדם של התמונה הגדולה ביום יום ולא מנתחת כל עפעוף או מצמוץ במיקרוסקופ של פסיכולוגית מאולתרת, עצוב לומר שדווקא הוא המנתח המהולל.
לגבי אגדות על אשת עסקים, הלוווווואאאאי שמה שאתה אומר היה נכון. למעשה שנינו באנו מאותו תחום. נפגשנו בעבודה ואני למעשה הייתי יותר מקודמת ממנו. רק שגם בזה אנחנו חושבים שונה אפילו ואפילו שם יש לנו ויכוחים מיותרים. הוא יותר תיאוריה ואני פרקטית. הוא גם לא ממש אוהב שיש לי הרבה בטחון בתחום, הוא היה מעדיף שלא אתקדם למימדי ענק ואשאר בפונקציה הזו שנכנסתי אליה בארבע השנים האחרונות של התפשרות ושל השכירה. אפילו עכשיו שהוא סיים, שתמיד אמרנו שנתרכז בי, לא נוכל. לא רק מבחינה כלכלית (אני מניחה שזה לא אשמתו, הוא לא חשב יותר מדי כשאמר את זה בזמנו ואני בטוח לא חשבתי יותר מדי על איך זה
יראה באמת כלכלית עם הסיום), גם מהבחינה שהוא פשוט מרוכז רק בעצמו ואיך הכל ישפיע עליו. הוא אמר לי עכשיו שאולי אני אלך ואעשה איזה תואר שני... במין זלזול כזה. שדיברנו כל הזמן איך אני פותחת עסק משלי. הוא גם הציע שאולי אפתח גן ילדים. כי זה מתאים לי. אני כל כך כועסת ומתוסכלת שחבל שנכנסתי אפילו לנושא הזה. בכל מקרה, אולי באמת יכול להיות שאני לא מוסיפה עניין ריאלי לשיחה ויכול להיות שאני מאוד מאוד רגשנית ומנתחת והמון דברים. אבל אני לא ילדה שחיה באגדת סטייל פרקליטי אל איי שאין לה מה להוסיף בתחום העבודה.
ומעבר לזה... זה לא רק העניין הזה... ברגעים אלה הוא על המחשב שוב. ערב נוסף לבד. הדוקטורט כבר הוגש. אבל תמיד יש מה לעשות. אין לי כל כך מתי להעלות שיחה ובאמת אין לי כבר שום דבר אליו. אני אפילו לא מעריכה אותו. אדם שמסוגל לשבת 24 שעות מול המחשב וללמוד כולל המצאות של עבודה בלי רצון אפילו לגיחה של חיים, משהו... כל שיחה שיש איתו היא תמיד בלחץ על משהו שצריך לעשות. אפילו בחופשות. אני מנסה להתעלם לאחרונה כי הילד כבר גם נלחץ. הוא לא אוהב שאני מעירה לו ליד הילד או בכלל וזה גורם לריב, אז פשוט הנוכחות שלנו אחד עם השני ובמיוחד שלי מלווה בכל כך הרבה מתח, שרק לא יתפתח ריב מטופש על כלום מלווה בהעלבות זו או אחרת והתפרצות רגשית מצדו ליד הילד. אני חיה בגהנום.
בכל מקרה אני כותבת מהסלולרי... אז קצת קשה לי לערוך. אבל זו התשובה המורחבת והקצת לא קשורה שלי אולי. תודה שנתת לי הזדמנות שנייה לעשות ונטינג ותודה ממש על העצה. זה עוזר לי לקרוא דעות שונות.