~ אגדה יפנית לאתי ~
שם האגדה: אורשימה והצב. לפני הרבה זמן חי דייג בשם אורשימה. הוא גר בביתו עם אמו. הוא היה לא נשוי. כשהיא לחצה עליו למצוא כלה הוא ענה "אני מצליח לתפוס מספיק דגים לשניים. אז כל עוד את חיה אני לא אתחתן" יום אחד הוא תפס צב קטן, "אתה תהיה מושלם לאמי ולי" והצב השיב "המקרה הזה שחרר אותי! אם תראה כלפי רחמים אני אראה לך הכרת תודה" טוב לב אורשימה, שחרר את הצב לחופשי. כמה שנים לאחר כשאורשימה יצא לדוג כמו תמיד, סופה סחפה אותו מהמזח. אבל כמו הרבה דייגים הוא לא ידע לשחות. והוא נראה בטוח טובע. אך איך שהוא נכנס למים, צב ענקי שחה למעלה מהמעמקים. "אני הצב שאת חייו הצלת", אמר הצב. "עלה על גבי". הצב לא לקח את אורשימה לחוף - הוא צלל למטה למטה לריוג'ו, מלך ארמון הדרקונים, בתחתית הים. הוא לקח אותו לנסיכת הדרקונים אוטוהיימה. "היא רוצה להודות לך בעצמה על שהצלת את חיי". בהקדם שהם התבוננו זה בזה, אורשימה הדייג והנסיכה התאהבו. היא התחננה בפניו שישאר, אמרה לו "בממלכה הזאת אתה בחיים לא תזדקן". שלושה שנים עברו ואורשימה והנסיכה היו מאוד מאושרים. רק דבר אחד הרס לאורשימה את המצב רוח - הוא דאג לאימו. יום אחד הוא שאל את אוטוהיימה אם הוא יכול לבקר את אמו. "אם תלך" היא הגיבה בעצב, "אתה בחיים לא תחזור." אורשימה התחנן ולבסוף היא נכנע. היא הניחה לו תיבה בידו ואמרה "שמור את זה בטוח, ובחיים אל תפתח את זה. אם תשמור את זה סגור הצב יפגוש אותך בחוף הים ויחזיר אותך אלי". אורשימה הבטיח שלא יפתח את התיבה. הוא העלה את עצמו על הצב והצב לקח אותו לחוף שהוא הכי כל כך טוב. אבל הכל היה שונה כשהוא הלך דרך הכפר שלו, אורשימה לא ראה אף אחד או שום דבר שזיהה. איפה שהבית שלו היה, רק אבן רחצה וגינה נשמרו. אחרי זמן מה הוא שאל אדם זקן אם הוא שמע איי פעם על דייג בשם אורשימה. "לא שמעת את האגדה" הגיב האדם הזקן. "אומרים שאורשימה היה חיי בכפר הזה לפני שלוש מאות שנה". "מה קרה לאמו של הדייג?" שאל אורשימה. "היא מתה יום אחרי שהוא עזב" השיב האיש הזקן. אורשימה לא האמין למשמע אוזניו. "אני אורשימה" הוא בכה, "ונעלמת רק לשלוש שנים ולא לשלוש מאות שנה!" הוא הוציא את הקופסא (תיבה), אמר "הסתכל! זאת חלק מהמתנה מנסיכת הדרקונים" בפזיזות, הוא שכח את אזהרת נסיכת הדרקונים, והוא פתח את הקופסא. לא היה שם כלום אבל אבק עשן יצא ואז העשן נעלם, משקל השנים נפל על אורשימה. עורו התקמט ורגליו חלשות, וגופו התפורר לאבק. ~סוף~ כן זה הסיפור. עצוב, הא?
שם האגדה: אורשימה והצב. לפני הרבה זמן חי דייג בשם אורשימה. הוא גר בביתו עם אמו. הוא היה לא נשוי. כשהיא לחצה עליו למצוא כלה הוא ענה "אני מצליח לתפוס מספיק דגים לשניים. אז כל עוד את חיה אני לא אתחתן" יום אחד הוא תפס צב קטן, "אתה תהיה מושלם לאמי ולי" והצב השיב "המקרה הזה שחרר אותי! אם תראה כלפי רחמים אני אראה לך הכרת תודה" טוב לב אורשימה, שחרר את הצב לחופשי. כמה שנים לאחר כשאורשימה יצא לדוג כמו תמיד, סופה סחפה אותו מהמזח. אבל כמו הרבה דייגים הוא לא ידע לשחות. והוא נראה בטוח טובע. אך איך שהוא נכנס למים, צב ענקי שחה למעלה מהמעמקים. "אני הצב שאת חייו הצלת", אמר הצב. "עלה על גבי". הצב לא לקח את אורשימה לחוף - הוא צלל למטה למטה לריוג'ו, מלך ארמון הדרקונים, בתחתית הים. הוא לקח אותו לנסיכת הדרקונים אוטוהיימה. "היא רוצה להודות לך בעצמה על שהצלת את חיי". בהקדם שהם התבוננו זה בזה, אורשימה הדייג והנסיכה התאהבו. היא התחננה בפניו שישאר, אמרה לו "בממלכה הזאת אתה בחיים לא תזדקן". שלושה שנים עברו ואורשימה והנסיכה היו מאוד מאושרים. רק דבר אחד הרס לאורשימה את המצב רוח - הוא דאג לאימו. יום אחד הוא שאל את אוטוהיימה אם הוא יכול לבקר את אמו. "אם תלך" היא הגיבה בעצב, "אתה בחיים לא תחזור." אורשימה התחנן ולבסוף היא נכנע. היא הניחה לו תיבה בידו ואמרה "שמור את זה בטוח, ובחיים אל תפתח את זה. אם תשמור את זה סגור הצב יפגוש אותך בחוף הים ויחזיר אותך אלי". אורשימה הבטיח שלא יפתח את התיבה. הוא העלה את עצמו על הצב והצב לקח אותו לחוף שהוא הכי כל כך טוב. אבל הכל היה שונה כשהוא הלך דרך הכפר שלו, אורשימה לא ראה אף אחד או שום דבר שזיהה. איפה שהבית שלו היה, רק אבן רחצה וגינה נשמרו. אחרי זמן מה הוא שאל אדם זקן אם הוא שמע איי פעם על דייג בשם אורשימה. "לא שמעת את האגדה" הגיב האדם הזקן. "אומרים שאורשימה היה חיי בכפר הזה לפני שלוש מאות שנה". "מה קרה לאמו של הדייג?" שאל אורשימה. "היא מתה יום אחרי שהוא עזב" השיב האיש הזקן. אורשימה לא האמין למשמע אוזניו. "אני אורשימה" הוא בכה, "ונעלמת רק לשלוש שנים ולא לשלוש מאות שנה!" הוא הוציא את הקופסא (תיבה), אמר "הסתכל! זאת חלק מהמתנה מנסיכת הדרקונים" בפזיזות, הוא שכח את אזהרת נסיכת הדרקונים, והוא פתח את הקופסא. לא היה שם כלום אבל אבק עשן יצא ואז העשן נעלם, משקל השנים נפל על אורשימה. עורו התקמט ורגליו חלשות, וגופו התפורר לאבק. ~סוף~ כן זה הסיפור. עצוב, הא?