אבקש את עצתכם.

[ahuva2 היחידה]

אבקש את עצתכם.

שלום לכם.אני גרושה בת 37.הייתי[בעצם עדין...]בקשר עם גרוש בן 39.יש לכל אחד מאתנו ילדים.גרנו ביחד מיד בתחילת הכרותינו..[זו היתה טעות גדולה..]הקשר היה קשר של הרבה כאב..מריבות.אך עם זאת אהבה.אני נתתי הרבה ולא קבלתי. בעוד מספר ימים בנזוגי עוזב את ביתי.הוא השכיר לעצמו דירה והוא הולך לחשוב..לעשות חשבון נפש..והוא רוצה להשאיר פתח חזרה.אני מאוד מבולבלת.. אני אוהבת אך עם זאת מאוד פגועה וכואבת.הילדים קבלו את זה קשה.אנחנו עדין חיים ביחד וזה מאוד קשה..מה עושים? אני יודעת שבדרך כלל מי שהולך לא חוזר.. ואני גם לא רוצה כרגע להיות עם אדם שלא מכבד אותי.אך מה לעשות..אני אוהבת אותו.אשמח לעצתכם..

 

[גמד הפלא]

לתת לו ללכת לחשוב

וככה גם לך יהיה זמן לחשוב. את אומרת כאן דברים מאוד חשובים כמו: נתתי הרבה ולא קיבלתי מריבות כאב חשבון נפש תני לו ללכת שיחשוב וקחי לעצמך גם את הזמן לחשוב, על פניו ניראה שכיום לא טוב לך ונניח שהיה נשאר האם באמת יכולת להמשיך את הזוגיות במצב הנוכחי? אל תפחדי מזה שילך ולא יחזור כי אני מאמינה שלמרות הכאב לא צריך לתפוס בכח את בן הזוג. לעיתים הפרידה כן מחזקת את הקשר וגורמת לאחד הצדדים להבין עד כמה הוא חשוב לו ותתפלאי היה לי ידיד שלמרות שהם נפרדו אחרי כמה חודשים הם חזרו. חשוב שתקחי לעצמך זמן לחשוב, להיות לבד עם עצמך ולנסות להבין מה היה שם, מה יכול היה להיות אחרת ואם בכלל. האם יש עתיד לקשר בינכם, חשוב להבין שזה לא מתפקידך לשנות אותו, האם בגלל שאת נותנת יותר מידיי הוא קיבל אותך כמובן מאליו. אין ספק שאנחנו הנשים הנתינה שלנו מאוד גדולה ולעיתים ללא גבולות וחשוב עם הזמן להבין שאנחנו נותנות רק בגלל שאנחנו רוצות ולא בגלל שחייבות או צריכות. יתכן שהפרידה ממנו גם תגלה לך משהו חדש, אולי בלעדיו תביני שיותר טוב לך ואת רוצה זוגיות אחרת ולמרות הכאב את מחליטה לשנות דברים גם אצלך. אני למשל למדתי להבין אצלי שחלק גדול מהאומללות שלי בזוגיות ובכלל היה בגלל שהיתי עסוקה בלרצות אחרים ולא שמישהו הכריח אותי אלא בגלל שאני בחרתי בזה והיתי כל הזמן עסוקה בלבכות למה אני יוזמת ולא הוא ועם הזמן למדתי להבין ועדיין לומדת להבין שאני דומיננטית מאוד ושלא אצפה מאחרים שיהיו כמוני ובטח לא אצפה לקבל באותה מידה שאני נותנת ולכן היום אני לומדת להקטין את הנתינה שלי ולשאול קודם את עצמי אם זה מתאים לי וטוב לי ואחר כך לתת. אולי בתקופה שתקחו הפסקה תנסי לצאת עם אחרים, לראות עוד גברים, אולי תעשי גם את חשבון נפש עם עצמך וזוגיות זה לא תמיד אומר שחייבים ישר לגור ביחד. סורי על המגילה אבל אל תיהי עם מישהו שלא מכבד אותך ואין ספק שכואב אבל לא בכל מחיר צריך להיות בזוגיות כי הכאב אחר כך הופך לסבל ותסכול.

 

[ahuva2 היחידה]

כמה שאת צודקת...

נכון שלשנינו לא טוב.לי קשה שאני לא מקבלת כלום[אני בא ממקום של חסכים גדולים] ולא קשה שהוא לא מסוגל לתת.[כך הוא טוען..]אני כן מנסה לבדוק עם עצמי עם ניסיתי דרך הנתינה לקבל משהו.למרות שהנתינה היתה ממקום מאוד של אהבה ונתינה כי כזו אני.אך נתתי יותר מדי...אני לא ציפיתי שיחזיר לי כפי שאני נתתי.אך לצערי לא קבלתי כלום.והוא טען שעצם זה שהוא איתי זו הנתינה.אני בוכה המון ומראה לו חולשה.וזה לא טוב.אך כל כך האמנתי בקשר הזה.כל כך רציתי שזה יצליח.....

 

[גמד הפלא]

אל תשכחי גם לאפשר לעצמך לקבל

לעיתים אנחנו שוכחות את עצמנו שוכחות שמותר לנו לקבל וכל הזמן עסוקות בלתת. אין ספק שגם לעיתים אנחנו מחפשות מישהו שיציל את הנפש האבודה שלנו ובמקום שאנחנו נמלא אותה לבד וניתן לעצמנו אנחנו עסוקות בלחפש להיות ניזונות מאחרים. אצלי למשל הקטע של הרצון לקבל נובע מזה שאני גדלתי במשפחה שכל הזמן נותנת ולכן זה חסר לי היום, חסר לי לקבל. אני גם לומדת שזה בסדר שאפסיק לתת מעצמי וזה לא עושה אותי רעה. הרבה פעמים חשתי רעה אם אני לא אעשה, לא ארצה ולא אתן מעצמי. היום אני מבינה שזה לא צריך להיות ככה. זה בסדר לקבל מאחרים וזה בסדר לרצות יותר. אני יודעת שמלפני שבוע הפסקתי לקחת את תפקיד "המטפלת". סיימתי להיות האחות הרחמנייה שכל הזמן מטפלת בו. זה רק עושה לי רע והזוגיות מאמללת אותי בסיטואציה הזאת.

 

[ahuva2 היחידה]

הוספה.

לבסוף הוא האשים אותי שאני אשמה...אשמה בזה שנתתי יותר מדי..אשמה שהייתי מובנת מאליו....אשמה שלא הפסקתי לבשל לו..לכבס לו.. לגהץ לו...לדאוג לו להכל.....היית צריכה להפסיק הוא אומר.ומה לעשות שאני באמת כולי נתינה ולא אעניש אותו בזה שלא אעשה.אני אהיה בסדר עד היום האחרון שהוא יגור איתי.אגב אצלי החסך בא ממקום שלא קבלתי שום יחס לא מהוריי ולא מהגרוש שלי.[מהוריי קבלתי הרבה חומריות ולא רגש..]

 

[תלתלית3]

../images/Emo23.gifנהנתי מאוד לקרוא את שכתבת.

כל מילה חקוקה בסלע. גברים כמו אוטובוסים , לא רודפים אחר, בעוד כמה זמן יבוא אחר. אם הוא אוהב אותך, הוא יחזור. רק כשהוא מחוץ לבית, תוכלי לעשות לך חשבון נפש ולראות את הפלוס והמינוס בקשר. יתכן ודווקא תמצאי רק מינוסים - מי יודע. תנסי עד כמה שזה קשה לשים את הרגשות בצד ולנתח את הדברים הגיונית. אני בגישה שאם בהתחלה כבר קשה, ודווקא כשהאהבה אמורה להיות בשיאה, אזי אתם נאחזים בקרנות המזבח. פעם אחת בחייך, תחשבי רק על עצמך וטובתך וראי מה יצמח לך מזה. כשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח הרבה אחרות, אל תדאגי. האמיני בעצמך ויכולותיך האישיים בלי גבר. שיהיה לך בהצלחה בדרכך הישנה או החדשה ואל תחששי. בב' טלי

 

[ד ו ל ה]

אין טעם לאחוז בכוח...

במשהו שעומד לברוח. זה רק מגביר את הכאב והתסכול ואת חוסר היכולת לצאת מהמצב אליו נקלעתם. עשיתם ניסיון כן ואמיתי לגור יחד (מעשה אמיץ בעיניי...) הנסיון לא הצליח, לשניכם לא טוב במצב הנוכחי. המרחק שהוא מבקש זה בעיניי הדבר הטוב ביותר לשניכם כעת אהבה לא תמיד מספיקה...

 

[wxyz2006]

"... לא קבלתי כלום ..."

" ... אדם שלא מכבד אותי ..." אך עם זאת ציינת שאת אוהבת את בן זוגך. יש כאן איזה סתירה. את מחפשת זוגיות ואהבה עם אדם שלא מכבד אותך ולא מחזיר לך אהבה. נשמע כמו תלותיות מאוד לא בריאה. נראה שהתשובה ברורה. כמה קל לתת עצות מהצד ...

 

[ahuva2 היחידה]

אוהבת..

אם לא הייתי אוהבת היה לי יותר קל...... אך מה לעשות...אני אוהבת למרות שהוא פוגע בי בלי סוף.....

 

[תלתלית3]

קראי את הספר

"נשים שאוהבות גברים וגברים ששונאים אותם". ודאי תמצאי שם אחת מהסיטואציות שיתארו את חייך המאכזבים עם בן זוגך. במקומך הייתי אומרת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה וטוב מוקדם מאשר מאוחר מידי.

 

[רות 2]

מה שאני מזהה מרחוק

ובאופן שיטחי זה........ חרדת נטישה שלך כאישה ..וגם כאם לילדייך ......... לא נעים ...... אבל.......... עם הזמן אולי יסתבר שעדיף לך כך .. אם אדם אשר לא מכבד אותך כדברייך , וקשר מלא כאב ומריבות.. כן זה בטח לא מדבר אליך עכשין כי עכשיו את חשה נטושה והאגו שלך בגובה הדשא... מה שמטריד זה לחשוב שהביטחון שלך והערכה שלך כלפי עצמך .. התגמדו בקשר הזה ??.. אם זה כך אישה ס,'תכלי במראה והזכירי לעצמך שמגיע לך הכי טוב ואין מקום למי שלא מכבד אותך ....... וחוץ מזה אם צריך להיגמר אז ........שיגמר ואם לא אז .. למרחק גיאוגרפי ובתים ניפרדים לאט מחוייב המציאות כי הם סימן להרס אולי הם סימן לבנייה מחודשת

 

[my sunshine]

אין מה לעשות,

אי אפשר להחזיק מישהו בכח. עד כמה שזה כואב ואולי מפחדים מהשינוי, מהלבד, מההתמודדות על כל המשתמע מכך. אולי כאן הקשר יבוא לסיום ואולי לא. אולי דוקא את זו שתרגיש בשינוי... מי יודע... בהצלחה

 

[my sunshine]

../images/Emo9.gif

i don't have hebrew

 

[my sunshine]

וגם שרשרתי לא נכון ../images/Emo46.gif

 

[הנודניקית עם הקוקו]

וגם...

מחקת אותי כשכולה באתי ל'שות לך סדר.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

טוב נו...

מילא אותי... אבל גם לאנדי מחקת ת'צחוק מהפרצוף... זה כבר יעלה לך במשוב

 

[wxyz2006]

אני נמחק, משמע אני קיים ...

הםםםםם סתירה לוגית ....

 

[הנודניקית עם הקוקו]

אולי...

אולי גם הוא יראה לוגיקה בסטירה הזו.

 

[my sunshine]

אז זהו, עשיתי טעות מתנצלת, קדה....

מקווה שנצליח לשחזר... סליחה שוב... גם ממך, גם מאונדי, גם מפותחת השרשור ...

 

[הנודניקית עם הקוקו]

אהה...

מתנצלת...קדה...עשיתי טעות... רק ג'יזס יודע כמה חלמתי למצוץ ממך ת'מילות האלו

הנה...הכנסתי לתיקייה