אבן עזרא vs. הקליר
הרי ציטוט מפירושו של ר´ אברהם בן עזרא על קהלת, בו הוא תוקף בחריפות (ובשנינה) את ר´ אלעזר הקליר, הפייטן המהולל (שעליו גם סמכו כמה פוסקים להלכה!), בעל הפיוטים הקשים המכונים עם משקל ´אץ קוצץ´, גדושי הארמזים המדרשיים (בעניין זה נראה לי - אם כי אני כלל לא בר סמכא בנושא - שהקליר עוקף בקלות גם את ת.ס. אליוט וחבריו). ידוע לי שרוו"ה יצא נגד ראב"ע בעניין זה בפירושו למחזור, אך לא זכיתי לקרוא את התקפתו. למי שרוצה לחוות את קושי פיוטיו של הקליר, יפתח נא סידור ממוצע ויחפש בתוכן דברים כמו ´קרוב"ץ´ (פיוטים שנאמרו באמצע התפילה. כנראה מ´קרובות´, ויש דורשים: ´קול רנה וישועה באהלי צדיקים´). פיענוח מוצלח! אני מצפה לתגובות - בעד, נגד, סתם הערות; והרי הטקסט: {הוספתי פיסוק, הדגשות, וקצת הערות משלי, בסוגריים מסולסלות} קהלת פרק ה פסוק א אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים: אבן עזרא קהלת פרק ה פסוק א ... אמר אברהם המחבר, הנה נא הואלתי לדבר, כי בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום, ולא יוכל האדם להשמר בכל מקום, הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע לתפלתו, והוא חייב לכבדו, גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע, כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע, שיחיינו ויתענג בהרגשות, רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן שיתפלל בו, והם עתים ידועים ערב ובקר וצהרים, כי כל מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו, על כן חייב אדם שיתפלל שישמור פתחי פיו ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך, בידו להחיות ולהמית, על כן אסור שיתפלל אדם ויכניס בתוך תפלתו פיוטין לא ידע עיקר פירושם, ולא יסמוך על המחבר ברצונו הראשון, כי אין אדם אשר לא יחטא או המעתיקים חטאו, וכלל אומר: יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מ"כ, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד, כי רובי פיוטיו חידות ומשלים; ואזכיר מפיוטיו אחד והוא: "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך". יש מפרשים, כי ´ליראי´ הוא ביו"ד, וענינו הוא המשיח, ´יקפיל´ הארץ לפניו, ´וחדשים יכפיל´, שיכפול חדשי השנים וימהר ביאתו; ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד, וענינו ´יעביר´, כמלת ´ראי דרכך בגי´, ´וחדשים יכפיל´ - יסתיר, והם העצבים החדשים מקרוב באו; וחכמי הדור יפרשו: ´ליראי יקפיל´, שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק, ´וחדשים יכפיל´ הם השמים החדשים - גם זה איננו נכון, כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי ויכפיל חדשים, אולי עבותים הם ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה, היתכן שיאמר אדם: ´אין בכל החיים חכם כעַיִר´ ויאמר כי ענינו ´אדם´, שנאמר ´ועיר פרא אדם יולד´? או יאמר: ´אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש´, ויאמר כי ´אש´ הוא השם הנכבד והנורא שנאמר ´כי יי´ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא´, גם הוא שמש שנאמר ´כי שמש ומגן יי´ ´, אף כי אלה בלי כ"ף דמות כראי חזקים, ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק; היתפלל אדם ´ברוך אתה אריה´, בעבור שנמצא על המקום ´כאריה ישאג´? הייטיב בעיני יי´? ולמה לא נלמד משלמה, שלא היה חכם אחריו כמוהו, והנה תפלתו שהתפלל מודעת וכל יודע לשון הקדש יבין אותה, ואיננה חידות ומשלים? וכן תפלתו של דניאל, שהיה משרא קטרין, והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים, שהיו חכמים, אף כי המתפלל על אנשים רבים וכלם אינמו חכמים; וכן כל תפלה לחול ולקדש שתקנו הראשונים אין בה חידות ומשלים! ומה ענין יש שיכפיל השמים החדשים? היהיו שנים ויכפילם? ולאמר על המקום ´ליום זה פור הפיל´ איננו נכון, כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה; והיה ראוי שיברח ממלת ´פור הפיל´, כי לא תמצא כי אם במקום הצורר {המן}; ועוד, אחר שיעביר אלה השמים והארץ, איך ימלוך מציון והיא חלק מהארץ? ענה אחד מחכמי הדור ואמר, כי חרוז ´יקפיל´ הצריכו שיאמר ´פור הפיל´; השיבותיו: כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שיעסקו בחרוז! ועוד, כי היה לו לעשות על חרוז אחר, ולמה רכב על פיל ואותו לארץ יפיל? ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל והוצרך בהקיץ לפתור חלומו, יהיה אומר: ´לוחץ יעפיל, להתנשא יפיל, ורמי לב ישפיל, ומציון ימלוך´! והדבר השני: שפיוטיו מעורביים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקדש, וכן אמרו ´לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד´, ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות? הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית, ואף כי בעת התפלה! ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כֻּלה דברי צחות בלשון הקדש, ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל? והדבר השלישי: אפילו המלות שהם בלשון הקדש יש בהם טעיות גדולות, כמו ´אנסיכה מלכי לפניו´, והנמצא מזה הענין ´ואני נסכתי מלכי´, והוא מן הבנין הקל, על משקל ´נפלתי´ ו´נדרתי´, והעתיד ´אסוך´ או ´אנסוך´ כמו ´אפול´ ו´אדור´, ומן הבנין הכבד יאמר ´הפיל´, והעתיד ´אפיל´, וכן מן ´הסיך´ יאמר ´אסיך´ או ´אנסיך´ בהראות הנו"ן, כמו ´ולנפיל ירך´; והנה יהיה פירוש ´אנסיכה מלכי´: אעשה ממנו נסוך, כמו ´בל אסיך נסכיהם מדם´! ויש מפרשים ´נסכתי מלכי´ כמו ´משחתי´, ואם היה הפירוש אמת תהיה טעות שנית. ולמה לא אמר ´ארומם מלכי´ או ´אשבח´ ו´אודה´ או ´אקדש´, רק בקש מלה להראות חכמת לשומעים? ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב, שלא נטעה כמו המברכים ברכת המזון שיאמרו ´זננו´, ולא ידעו כי ´זננו´ היא מן ´זנה´, כמו ´עננו´ מן ´ענה´, ולא יאמר מן ´זן´ כי אם ´זוננו´, כמו ´שובנו אלהי ישענו´. ופעם יאמר ´צו´ לשון עבר, והוא לשון ציווי, כאשר יאמרו רבים בתענית ´שָׁחַל עניו פניך´, וידוע שהשי"ן במקום ´אשר´, כמו ´מה שהיה הוא שיהיה´, ו´חל´ הוא לשון צווי לעתיד כמו ´חל נא את פני יי´ ´! והנכון לומר ´שֶׁחִלָּה´, כמו ´ובהכנעו חלה את פני יי´ ´! ועוד, כי לשון הקדש ביד רבי אליעזר נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר, ואמר ´שושן עמק אויימה´, וידוע כי ה"א ´שושנה´ לשון נקבה, וישוב הה"א תי"ו כשיהיה סמוך: ´שושנת העמקים´; ובסור הה"א או התי"ו יהיה לשון זכר, כמו ´צדקה´ ו´צדק´ - ואיך יאמר על ´שושן´ - ´אויימה´? ולמה ברח מן הפסוק, ולא אמר ´שושנת עמק אויימה´? ועוד, מה ענין לשושנה שיתארנה באימה? התפחד השושנה? ואין תואר השושנה כי אם ´קטופה´ או ´רעננה´ או ´יבשה´! - אמר אחד מחכמי הדור: הוצרך לומר ´אויימה´, בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. - השיבותי: אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר ´הר´ עם ´נבחר´! אם בעבור היות שניהם מאותיות הגרון, אם כן יחבר עמה אל"ף ועי"ן! ועם הבי"ת והוי"ו, שהוא גם מחבר ´לוי´ עם ´נביא´, יחבר עמם מ"ם ופ"ה, ויהיו כל החרוזים חמשה כמספר מוצאי האותיות! ואם סבת חבור ה"א עם חי"ת בעבור היות דמותם קרובות במכתב, אם כן יחבר רי"ש עם דל"ת, ואף כי מצאנו ´דעואל´ - ´רעואל´, ´דודנים´ - ´רודנים´! וכן יחבר ´משפטים´ עם ´פתים´, כי הם ממוצא אחד, ונמצא הטי"ת תמורת תי"ו במלת ´נצטדק´, ´הצטיידנו´, ו´יצטירו´! וכן חבר ´ויום´ עם ´פדיון´ ו´עליון´, גם זה איננו נכון, אף על פי שנמצא מ"ם במקום נו"ן, כמו ´חיין´ ו´חטין´, איך יחליף מ"ם ´יום´ שהוא שורש, עם נו"ן ´עליון´, ´פדיון´, שהוא מן ´עלה´ ו´פדה´, והוא איננו שרש? ועוד מה ענין החרוז, רק שיהיה ערב לאוזן ותרגיש כי סוף זה כסוף זה! ואולי היתה לו הרגשה ששית, שירגיש בה כי המ"ם כמו הנו"ן, ואינמו ממוצא אחד. ועוד חבר ´עושר&acut
הרי ציטוט מפירושו של ר´ אברהם בן עזרא על קהלת, בו הוא תוקף בחריפות (ובשנינה) את ר´ אלעזר הקליר, הפייטן המהולל (שעליו גם סמכו כמה פוסקים להלכה!), בעל הפיוטים הקשים המכונים עם משקל ´אץ קוצץ´, גדושי הארמזים המדרשיים (בעניין זה נראה לי - אם כי אני כלל לא בר סמכא בנושא - שהקליר עוקף בקלות גם את ת.ס. אליוט וחבריו). ידוע לי שרוו"ה יצא נגד ראב"ע בעניין זה בפירושו למחזור, אך לא זכיתי לקרוא את התקפתו. למי שרוצה לחוות את קושי פיוטיו של הקליר, יפתח נא סידור ממוצע ויחפש בתוכן דברים כמו ´קרוב"ץ´ (פיוטים שנאמרו באמצע התפילה. כנראה מ´קרובות´, ויש דורשים: ´קול רנה וישועה באהלי צדיקים´). פיענוח מוצלח! אני מצפה לתגובות - בעד, נגד, סתם הערות; והרי הטקסט: {הוספתי פיסוק, הדגשות, וקצת הערות משלי, בסוגריים מסולסלות} קהלת פרק ה פסוק א אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים: אבן עזרא קהלת פרק ה פסוק א ... אמר אברהם המחבר, הנה נא הואלתי לדבר, כי בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום, ולא יוכל האדם להשמר בכל מקום, הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע לתפלתו, והוא חייב לכבדו, גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע, כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע, שיחיינו ויתענג בהרגשות, רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן שיתפלל בו, והם עתים ידועים ערב ובקר וצהרים, כי כל מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו, על כן חייב אדם שיתפלל שישמור פתחי פיו ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך, בידו להחיות ולהמית, על כן אסור שיתפלל אדם ויכניס בתוך תפלתו פיוטין לא ידע עיקר פירושם, ולא יסמוך על המחבר ברצונו הראשון, כי אין אדם אשר לא יחטא או המעתיקים חטאו, וכלל אומר: יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מ"כ, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד, כי רובי פיוטיו חידות ומשלים; ואזכיר מפיוטיו אחד והוא: "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך". יש מפרשים, כי ´ליראי´ הוא ביו"ד, וענינו הוא המשיח, ´יקפיל´ הארץ לפניו, ´וחדשים יכפיל´, שיכפול חדשי השנים וימהר ביאתו; ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד, וענינו ´יעביר´, כמלת ´ראי דרכך בגי´, ´וחדשים יכפיל´ - יסתיר, והם העצבים החדשים מקרוב באו; וחכמי הדור יפרשו: ´ליראי יקפיל´, שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק, ´וחדשים יכפיל´ הם השמים החדשים - גם זה איננו נכון, כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי ויכפיל חדשים, אולי עבותים הם ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה, היתכן שיאמר אדם: ´אין בכל החיים חכם כעַיִר´ ויאמר כי ענינו ´אדם´, שנאמר ´ועיר פרא אדם יולד´? או יאמר: ´אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש´, ויאמר כי ´אש´ הוא השם הנכבד והנורא שנאמר ´כי יי´ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא´, גם הוא שמש שנאמר ´כי שמש ומגן יי´ ´, אף כי אלה בלי כ"ף דמות כראי חזקים, ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק; היתפלל אדם ´ברוך אתה אריה´, בעבור שנמצא על המקום ´כאריה ישאג´? הייטיב בעיני יי´? ולמה לא נלמד משלמה, שלא היה חכם אחריו כמוהו, והנה תפלתו שהתפלל מודעת וכל יודע לשון הקדש יבין אותה, ואיננה חידות ומשלים? וכן תפלתו של דניאל, שהיה משרא קטרין, והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים, שהיו חכמים, אף כי המתפלל על אנשים רבים וכלם אינמו חכמים; וכן כל תפלה לחול ולקדש שתקנו הראשונים אין בה חידות ומשלים! ומה ענין יש שיכפיל השמים החדשים? היהיו שנים ויכפילם? ולאמר על המקום ´ליום זה פור הפיל´ איננו נכון, כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה; והיה ראוי שיברח ממלת ´פור הפיל´, כי לא תמצא כי אם במקום הצורר {המן}; ועוד, אחר שיעביר אלה השמים והארץ, איך ימלוך מציון והיא חלק מהארץ? ענה אחד מחכמי הדור ואמר, כי חרוז ´יקפיל´ הצריכו שיאמר ´פור הפיל´; השיבותיו: כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שיעסקו בחרוז! ועוד, כי היה לו לעשות על חרוז אחר, ולמה רכב על פיל ואותו לארץ יפיל? ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל והוצרך בהקיץ לפתור חלומו, יהיה אומר: ´לוחץ יעפיל, להתנשא יפיל, ורמי לב ישפיל, ומציון ימלוך´! והדבר השני: שפיוטיו מעורביים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקדש, וכן אמרו ´לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד´, ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות? הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית, ואף כי בעת התפלה! ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כֻּלה דברי צחות בלשון הקדש, ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל? והדבר השלישי: אפילו המלות שהם בלשון הקדש יש בהם טעיות גדולות, כמו ´אנסיכה מלכי לפניו´, והנמצא מזה הענין ´ואני נסכתי מלכי´, והוא מן הבנין הקל, על משקל ´נפלתי´ ו´נדרתי´, והעתיד ´אסוך´ או ´אנסוך´ כמו ´אפול´ ו´אדור´, ומן הבנין הכבד יאמר ´הפיל´, והעתיד ´אפיל´, וכן מן ´הסיך´ יאמר ´אסיך´ או ´אנסיך´ בהראות הנו"ן, כמו ´ולנפיל ירך´; והנה יהיה פירוש ´אנסיכה מלכי´: אעשה ממנו נסוך, כמו ´בל אסיך נסכיהם מדם´! ויש מפרשים ´נסכתי מלכי´ כמו ´משחתי´, ואם היה הפירוש אמת תהיה טעות שנית. ולמה לא אמר ´ארומם מלכי´ או ´אשבח´ ו´אודה´ או ´אקדש´, רק בקש מלה להראות חכמת לשומעים? ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב, שלא נטעה כמו המברכים ברכת המזון שיאמרו ´זננו´, ולא ידעו כי ´זננו´ היא מן ´זנה´, כמו ´עננו´ מן ´ענה´, ולא יאמר מן ´זן´ כי אם ´זוננו´, כמו ´שובנו אלהי ישענו´. ופעם יאמר ´צו´ לשון עבר, והוא לשון ציווי, כאשר יאמרו רבים בתענית ´שָׁחַל עניו פניך´, וידוע שהשי"ן במקום ´אשר´, כמו ´מה שהיה הוא שיהיה´, ו´חל´ הוא לשון צווי לעתיד כמו ´חל נא את פני יי´ ´! והנכון לומר ´שֶׁחִלָּה´, כמו ´ובהכנעו חלה את פני יי´ ´! ועוד, כי לשון הקדש ביד רבי אליעזר נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר, ואמר ´שושן עמק אויימה´, וידוע כי ה"א ´שושנה´ לשון נקבה, וישוב הה"א תי"ו כשיהיה סמוך: ´שושנת העמקים´; ובסור הה"א או התי"ו יהיה לשון זכר, כמו ´צדקה´ ו´צדק´ - ואיך יאמר על ´שושן´ - ´אויימה´? ולמה ברח מן הפסוק, ולא אמר ´שושנת עמק אויימה´? ועוד, מה ענין לשושנה שיתארנה באימה? התפחד השושנה? ואין תואר השושנה כי אם ´קטופה´ או ´רעננה´ או ´יבשה´! - אמר אחד מחכמי הדור: הוצרך לומר ´אויימה´, בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. - השיבותי: אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר ´הר´ עם ´נבחר´! אם בעבור היות שניהם מאותיות הגרון, אם כן יחבר עמה אל"ף ועי"ן! ועם הבי"ת והוי"ו, שהוא גם מחבר ´לוי´ עם ´נביא´, יחבר עמם מ"ם ופ"ה, ויהיו כל החרוזים חמשה כמספר מוצאי האותיות! ואם סבת חבור ה"א עם חי"ת בעבור היות דמותם קרובות במכתב, אם כן יחבר רי"ש עם דל"ת, ואף כי מצאנו ´דעואל´ - ´רעואל´, ´דודנים´ - ´רודנים´! וכן יחבר ´משפטים´ עם ´פתים´, כי הם ממוצא אחד, ונמצא הטי"ת תמורת תי"ו במלת ´נצטדק´, ´הצטיידנו´, ו´יצטירו´! וכן חבר ´ויום´ עם ´פדיון´ ו´עליון´, גם זה איננו נכון, אף על פי שנמצא מ"ם במקום נו"ן, כמו ´חיין´ ו´חטין´, איך יחליף מ"ם ´יום´ שהוא שורש, עם נו"ן ´עליון´, ´פדיון´, שהוא מן ´עלה´ ו´פדה´, והוא איננו שרש? ועוד מה ענין החרוז, רק שיהיה ערב לאוזן ותרגיש כי סוף זה כסוף זה! ואולי היתה לו הרגשה ששית, שירגיש בה כי המ"ם כמו הנו"ן, ואינמו ממוצא אחד. ועוד חבר ´עושר&acut