לקפוא על השמרים זה טוב או רע?
תוך כדי התגובה קלטתי שגם לנו יש ביטוי דומה, וכשבדקתי לעומק, גיליתי שגם אצלנו קיים אותו כפל משמעות. הביטוי מופיע בתנך בשתי גרסאות: שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר. (ירמיהו מח). הביטוי "שוקט על שמריו" מדבר על יין שהשמרים שבו שקעו לקרקעית, ולכן אינם מקלקלים את טעמו ואת ריחו. כאן השקט והיציבות הן תכונה חיובית ששכרה בצידה. הגירסה המוכרת יותר, "קפא על שמריו", מופיעה בצפניה א: וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם. "קפא" אינו מציין קור אלא משהו שצף על פני הנוזל (כנראה שהמובן עבר תהליך של ציפה > משהו שצף ונקרש על פני הנוזל > קפא, ולראיה הקשר בין ציפה וציפוי), והמשמעות דומה לזו שבירמיהו, של שקט ו"לא לעשות גלים". אלא שצפניה מוכיח את יושבי ירושלים על כך ורואה בשלוותם תכונה שלילית, ואף מנבא כי הם לא יזכו לשתות את היין שעליו שמרו ללא תזוזה... לחיים!