אבן דוממת
ערב חג השבועות, 12 בצהריים, אני מטייל בחוצות מרכז ירושלים כבר שנה וחצי שלא הייתי באיזור המרכז, את כל הסידורים שלי העברתי לאיזור ביתי, ובגלל הבלאגן באיזור הזה, לא טיילתי פה המון זמן. שעות הצהריים של ערב חג או שישי נראים אותו הדבר. מאות אנשים מטיילים ברחובות. מי שעושה סידורים אחרונים לפני כניסת החג, ומי שסתם מנצל יום חופש ויושב בבתי הקפה היחודיים לבירה. במקום מאות האנשים, גיליתי קומץ של אמיצים או סתם כאלה שנפל בחלקם להיות בעלי בתי עסק במקום הזה. שורת בתי הקפה בנחלת שיבעה היו ריקים מאדם, בעלי בתי הקפה עמדו בחוץ בשורה דוממת, מנסים לשחזר את תקופת הזוהר בה אנשים היו פוקדים את המקום ואפילו מחכים בתור שיתפנה מקום. השקט הלא ייחודי לאיזור הקניות והבילויים, העביר בי צמרמורת. רוב החנויות לממכר מזכרות, היו סגורות, על רובם היו פתקים של מכירת חיסול. חנויות אלה, שבעבר פקדתי אותם המון, מפשפש בערמות הפסלים והחפצים, מנסה למצוא משהו ייחודי, כעת היו סגורות. כל הרחוב דמם ממש כאילו שבת נכנסה כבר מזמן, וכולם ישובים בבתהם לארוחת החג, אני יחידי שמסתובב ברחוב, לרגע בדקתי האם אני תועה ובאמת נכנס כבר החג, אך לא, 12 בצהריים היתה השעה. הדממה העיקה עלי, פניתי במהירות לריכבי ונסעתי משם זועק בכל כוחי בתוך ליבי, האם זהו השלום שאליו אנו מפללים??? אולי אנחנו מנצחים בחזית, אבל בעורף הפסדנו כבר מזמן. די. <הגעתי לשנייה לעבודה לעשות משהו והייתי חייב לרשום את אשר על ליבי, זה אני עף על באמת ונתראה עוד שבועיים>
ערב חג השבועות, 12 בצהריים, אני מטייל בחוצות מרכז ירושלים כבר שנה וחצי שלא הייתי באיזור המרכז, את כל הסידורים שלי העברתי לאיזור ביתי, ובגלל הבלאגן באיזור הזה, לא טיילתי פה המון זמן. שעות הצהריים של ערב חג או שישי נראים אותו הדבר. מאות אנשים מטיילים ברחובות. מי שעושה סידורים אחרונים לפני כניסת החג, ומי שסתם מנצל יום חופש ויושב בבתי הקפה היחודיים לבירה. במקום מאות האנשים, גיליתי קומץ של אמיצים או סתם כאלה שנפל בחלקם להיות בעלי בתי עסק במקום הזה. שורת בתי הקפה בנחלת שיבעה היו ריקים מאדם, בעלי בתי הקפה עמדו בחוץ בשורה דוממת, מנסים לשחזר את תקופת הזוהר בה אנשים היו פוקדים את המקום ואפילו מחכים בתור שיתפנה מקום. השקט הלא ייחודי לאיזור הקניות והבילויים, העביר בי צמרמורת. רוב החנויות לממכר מזכרות, היו סגורות, על רובם היו פתקים של מכירת חיסול. חנויות אלה, שבעבר פקדתי אותם המון, מפשפש בערמות הפסלים והחפצים, מנסה למצוא משהו ייחודי, כעת היו סגורות. כל הרחוב דמם ממש כאילו שבת נכנסה כבר מזמן, וכולם ישובים בבתהם לארוחת החג, אני יחידי שמסתובב ברחוב, לרגע בדקתי האם אני תועה ובאמת נכנס כבר החג, אך לא, 12 בצהריים היתה השעה. הדממה העיקה עלי, פניתי במהירות לריכבי ונסעתי משם זועק בכל כוחי בתוך ליבי, האם זהו השלום שאליו אנו מפללים??? אולי אנחנו מנצחים בחזית, אבל בעורף הפסדנו כבר מזמן. די. <הגעתי לשנייה לעבודה לעשות משהו והייתי חייב לרשום את אשר על ליבי, זה אני עף על באמת ונתראה עוד שבועיים>
