...אבל מה עם הילד?

[זיגי סטארדסט]

...אבל מה עם הילד?

פעם ראשונה שאני כותב כאן... לא נלאה אתכם בפרטים, רק אציין כי אני נשוי בערך 3 שנים ואב טרי לילד מקסים מדהים וחמוד בן שנה. נישואינו בהדרדרות מתמדת מאז שהתחתנו וכל מה שניסינו לא עצר אותה (למרות שהיו עליות וירידות בדרך, הכיוון הכללי הוא למטה). אני קיוויתי שהילד יאחד אותנו ויגרום לנו להיות פחות אגוצנטריים. הבעיה שמה שקרה זה ההפך...המקור למרבית הויכוחים הפך להיות הטיפול בילד (מה לעשות איך לעשות ומי יעשה) אני משתדל מאוד שבנוכחותו לא נריב אבל אני שם לב שיותר ויותר שנינו מאבדים שליטה ושוכחים דבר חשוב זה. אני נוטה להאמין יותר ויותר כי גרירת המצב עלולה רק לאמלל אותו ואותנו כשיגדל ויבין שהמצב בבית לא משהו. הדילמה שלי היא כזאת: האם לחתוך עכשיו ולפרק תוך כדי השארת אשתי כאם חד הורית לתינוק אך עם זאת, תינוק שלא יגדל בתחושה של "בית לא מתפקד"? או חריקת שיניים בשאיפה שאולי יקרה נס והמצב ישתפר כאשר הילד יגדל? אני חייב גם לציין שמאוד חשוב לי להיות מעורב בגידול ולהיות האב הטוב ביותר שרק אפשר - הילד הזה הוא כרגע האור הגדול בחיי וחיוך שלו מפיג כל מצב רוח רע, ולכן המחשבה על פרידה קשה לי מאוד בעיקר מן ההיבט שלא אהיה מעורב ברמה היום יומית בגידול הילד... רעיונות???

 

[עננה של חוף]

מה עם הילד?

כתבת שהכיוון של נישואיכם הוא בירידה,,למעשה המצב יגיע לידי גירושין.. ואתה לא רוצה להשאיר את אשתך כאם חד הורית..ובכן ילדים מסתגלים לכל מצב במיוחד בגיל צעיר, מוטב להם לחיות עם הורה אחד רגוע, מאשר עם שני הורים שכל הזמן מתווכחים ורבים ומאבדים שליטה כדבריך, אתה יכול להיות אבא נהדר גם אם לא תגור ביחד עם הילד, תחליטו על ימים ושעות של ביקורים כי הוא קטן, כשיגדל קצת גם האמא תרצה לבד שהוא ילך אליך לכמה ימים אפילו. לא בחפזון, קח את הזמן ותחשוב מה אתה מתכוון לעשות, ובנתיים השתדלו לא להתווכח ליד הילד. בהצלחה

 

[זיגי סטארדסט]

../images/Emo51.gif...עוד מס' הבהרות

ראשית אני רוצה להודות למגיבים, אך רציתי להוסיף מס' הבהרות: הנישואים היו במצב לא מזהיר עוד לפני ההריון,והמשיכו להיות כאלה, רק נוסף האלמנט של הטיפול בילד, שהפך לנושא ששנינו רגישים אליו מאוד. קשה לשנינו לקבל ביקורת אחד מהשני על הטיפול בילד ומשום מה נוטים לא להסכים על הרבה נושאים שקשורים לגידולו מהסתמיים ביותר עד הגדולים ביותר...בניגוד לרושם שאולי נוצר, אני לא מנסה להתערב בכוח בגידול הילד ואני מודע ומכבד את העובדה שאמא יודעת יותר טוב מכולם מה טוב לילד שלה אבל כאביו של התינוק יש לי לדעתי זכות מלאה להיות שותף להחלטות. הבעיה שהרגעים הגרועים ביותר שלנו כזוג וגם הרגעים הטובים ביותר כזוג קשורים בגידול הילד. כל השאר...שממה, מדבר, עיר רפאים.

 

[nimpo]

תגובה :

שלום לך, ראשית גם אני באותו מצב כמוך,רק שהכסאח שלנו לא מבוסס על הטיפול בילד, אלא נובע מהיחסים בינינו. גם אני מתקרב לגיל 30 ויש לי תינוק בן חצי שנה, רק שבשלושת השבועות האחרונים הגעתי למצב שאני רואה אותו לכמה שעות פעמיים או שלוש בשבוע,וזה בגלל שאישתי חזרה לגור אצל אימה עד שתחליט מה היא רוצה .. והאמן לי זה כואב ושורף אותך כמו חומצה,זורק אותך מהשיגרה ועוד לא דיברתי על החוסר אונים הזה,על ה-stop הגדול הזה שעשו לי על החיים אז לפני שאתה מגיע למצב הזה בוא תקשיב לפני שתעשה משהו שתתחרט עליו : הבן שלך קטן ככל שיהיה חכם מאד ויודע בדיוק מתי יש עצבים ומריבות בבית, אני מבין את דאגתך לטיפול בו,אבל פה אתה צריך לשחרר לחץ,ולתת לאמא שליטה מלאה,אתה אמור לעזור ולא להתערב-תן לה צ'אנס ואל תשכח שהיא אמא שלו עם כל מה שמשתמע מכך ... בוא נתקדם,לניסים אל תחכה יותר מידי,אלא במקום זאת תריץ לך בראש קדימה מה יהיה למשל אם אשתך תהיה חד-הורית,תצטרך לראות את הילד לפי הסדרי ראיה שיקבעו לך,ובזאת תיהפך לאבא במישרה חלקית. מה עם המזונות שתצטרך לשלם עד הגיעו לגיל 18 ? חשבת על כל זה ? אז לפני שאתה רץ לפרק את החבילה תחשוב טוב טוב,כי בעצם אף אחד לא מבטיח שככה יהיה יותר טוב.. אז עדיף לשמור על הקיים לטובת הבן שלך ואחכ גם לטובתכם מקווה שעזרתי

 

[תמיד שניה]

טוב אז ככה

קודם כל גם אם אתה מחליט להתגרש אתה עדיין אבא של הילד וזה שאתה לא חי בבית לא אומר שהיא נשארת חד הורית,אתה יכול וצריך לדאוג לבן שלך גם אם אתה לא גר איתו באותו בית עכשיו,לפני שממהרים לעזוב ולפרק(כלשונך)נראה לי שיש מקום ליעוץ,ניסיתם? גם עם היעוץ לא ישאיר אתכם ביחד הוא יעזור לכם לעשות את הפרידה הכי פחות כואבת שאפשר,כי לפי מה שאני מבינה התקשורת בינכם לא ממש מסתדרת(בלשון המעטה)ואם תלכו ככה ישר לגירושים זה יכול להפוך למלחמה מאוד ארוכה ומכוערת,אתם חייבים מתווך שיעזור לכם לדבר אחד עם השני בכבוד ובסבלנות ויעזור לכם להגיע להחלטה שקולה וברורה בקשר למה צריך לעשות ואיך

 

[זיגי סטארדסט]

../images/Emo88.gif../images/Emo163.gifאופס...

התגובה היתה כללית לכולם ולא יועדה אך ורק ל-עננה של חוף רואים שאני חדש...

 

[seeyou]

משפט שלמה?

תמיד רצוי שהילדים יגדלו באווירה טובה בבית,לא כול כך כלכלית כמה שנפשית.. לצערי יש הרבה מיקרים שאנשים רצים לעשות ילדים גם כאשר הדברים לא סגוריים בין ההוריים לא קל ללחיות בזוגיות-יש הרבה התנגשויות וזה גורם לפירוד כאדם זר אני חייב לקחת בחשבון טובת 3 המעורבים ייתכן שעל ידי " חריקת שיניים " אפשר לגרור עוד כ-15 שנים עד הבגרות של הילד אך זה בא על חשבון החיים שלך ושל אישתך ייתכן שהיא יכולה לשקם את החיים שלה עם אחר וגם אתה הילד תמיד ירגיש את החסר מאחר וגבר חדש עם אמו לא שווה תמיד כ אב הביולוגי העתיד אף אחד לא יכול לדעת רק אתם ההוריים חייבים לשבת וללבן את הבעיות ואם לא ניתן לגשר אז להחליט דבר אחד הייתי מאוד ממליץ-לא לעשות עוד ילד בתיקווה שזה יקרב אותכם... קודם תפתרו את המחלוקות ואחרי זה ירח דבש שני

 

[רונתי]

הכי חשוב האם אתה עדיין אוהב אותה?

אם כן לדעתי תשבו ותחליטו שעושים הכל בשביל לעצור את העגלה שדוערת במורד. ולדעתי בשלב הראשון תשבו עם מחברת ותכתבו איך כל אחד מכם רואה את הטיפול בילד, בדברים שאתם לא מסכימים בשום אופן תחלקו שווה בשווה נושאים שלכל אחד יהיו נושאים שהוא אחראי עליהם כמו- היא תחליט לאיזה רופא ומתי צריך לגשת ואתה תחליט כמה שכבות להלביש אותו. תראיינו ביחד מטפלת או תלכו ביחד לחפש פעוטון. הורות, בעיקר ילד ראשון זה המון ניסוי ותעיה ואנחנו כל הזמן לומדים. הילדים שלנו הרבה פחות עדינים ממה שנדמה לנו. תברר קודם עם עצמך מה אתה באמת רוצה ואם שווה לך להתאמץ ולהתגמש- אבל לא בשביל הילד, אני באה מבית שכל הזמן רבו בו והתגרשו רק כשהייתי בצבא בגללנו(ומאז הם החברים הכי טובים) וזאת לא חוויה נעימה. מה שבטוח- נס לא יקרה כאן המצב ישתפר רק אם תעבדו על זה אולי אפילו גורם שלישי שייעץ לכם וישמע באופן אובייקטיבי את התלונות ההדדיות. מקווה שעזרתי קצת

 

[s h o o s h a]

להישאר או ללכת

ללכת בזמן שיש ילד/ים זה לא קל ולא פשוט. לא כשהם קטנים ולא כשהם גדולים. אך עלינו לזכור-הילדים ישארו שלנו תמיד, גם אם לא נחיה עם בני זוגנו תחת אותה קורת גג. אמרו כבר לפניי, לעתים ראוי יותר זוג הורים שחיים בנפרד וכל אחד מהם שקט ושלו, מזומן ומסוגל להעניק ולתת מעצמו לילדו על פני שניים שחיים יחד, מתכתשים ומסתובבים עם ארשת פנים חמוצה. ילדים, בכל גיל (גם זאת אמרו ואני רק מדגישה) ערים לכל הקורה סביבם. גם אם נדמה לנו שלא, כי הם ממש "פיצים". ולכן, אם חייך חשובים לך, אם אושרך חשוב לך במידה שווה לאושרו של בנך ועשית את כל אשר בידך למנוע את פירוק המסגרת (הווה אומר פניה ליעוץ/גישור/טיפול אחר) ועדין המצב בעינו נשאר ורק הולך ומחמיר, הרי שכנראה כדאי לשקול ברצינות צעד דרסטי אחר. אינני אומרת כי זה הדבר הנכון לעשות, גם אינני פוסלת. את ההחלטה תצטרך לקבל עם עצמך בלבד. משול הדבר לחולה אשר רק קטיעת איבר מגופו תציל את חייו וההחלטה האם לבצע את הניתוח אינה תלויה בהסכמת מי ממשפחתו או חבריו אלא רק בו. ההחלטה אינה קלה ולא פשוטה. יישומה עוד פחות. אבל היא חייבת להתקבל, במוקדם או במאוחר. בהצלחה

 

[דקדק]

למה אתה מוטרד

מהטיפול שלה. יתכן שהבעיה בכך שאתה לא סומך עליה.האם הבעיה בך או בה?