אבל זה כבר נגמר
היי מצטער מראש שזה כתוב בצורה של נקודות. אני מנסה לתאר את השתלשלות האירועים בצורה הכי אובייקטיבית שאני יכול, מבלי לתת לרגשות שלי להציג אותי או אותו באור כלשהו. (כן.. שנינו בנים).
1. הכרנו ב-30/9 דרך אתר האינטרנט. אחרי שבוע של היכרות ודיבורים פה ושם עברנו לוואטסאפ(הוא ביקש). אחרי עוד שבוע ב-15/10 נפגשנו לראשונה באיזה מקום ציבורי. רצה לשלם עלי אבל לא הסכמתי.
2. ב25/10 פגישה שניה. שוב מקום ציבורי. בסוף הוא רצה שאני אעלה אליו לראות("לראות"..) את הדירה שלו. סירבתי עם התירוץ שהיה מאוחר ואני עייף, כשהסיבה האמיתית הייתה שעדין לא גיבשתי דעה כלפיו. גם קשה לי להיכנס למיטה עם בן אדם שאני לא מכיר.
3. עוד דיבורים.. נפגשנו שוב. בפגישה הזאת כבר החלטתי שאני רוצה אותו. בפגישה שאחר כך היתה חצי ליד הבית שלו והחצי השני בבית שלו. נשיקה ראשונה.
4. 2/12. דייט חמישי. אחרי בערך חודשיים של היכרות. התחיל בסרט ונגמר אתם יודעים איך. למחרת שולח הודעה.. הוא עונה קצת בקרירות. למחרת עוד הודעה "היי", הוא לא עונה אבל יש שני "וי" כחולים. אחרי 4 שעות (פרנואידי יותר מדי מצידי) רשמתי לו בדמעות עצובות הודעה שסוגרת את הקשר. אולי זה הזמן לציין שלכל אורך התקופה שיצאנו הוא המשיך להיכנס למקום באינטרנט בו הכרנו. הוא ענה להודעה שלי, רשם שהיו לו יומיים עמוסים, ואז שגם הוא לא מחפש קשר ושהוא רוצה שנישאר חברים (כמינימום). לא סגור איך לפרש את ה"כמינימום". רשמתי לו הודעה נחמדה שבגדול אומרת "בטח.." כשמבפנים אני מרוסק. בשלב הזה כבר היו לי רגשות.
5. חברים כמינימום אמרנו?.. אז שלחתי הודעה והראיתי רצון להיפגש איפשהו. רשם שהוא באיזה מקום ומחר/כל ערב אחר הוא פנוי וישמח. סבבה. למחרת הוא לא שלח הודעה ואני (והאגו המפגר שלי) לא אציע פעמיים ברצף שניפגש, אז אני ליד האייפון מחכה להודעה (שכמובן לא הגיעה). עוד יום עובר, עדיין מחכה. פה כבר נשברתי ורשמתי לו מה אני מרגיש בצורה יפה (בגדול שהכל היה הצגה אחת גדולה שתכליתה היתה שניכנס למיטה.. ועכשיו, או בגלל שהסקס לא היה מספיק טוב, או בגלל שהמטרה שלו הושגה - הוא נעלם). הוא רשם שהיה לו וירוס ושהוא מקיא כמה ימים, ושהוא חושב שאני יותר מדי מנתח דברים. לא עניתי (הוא לא התיחס לדברים שרשמתי).
6. מאז שזה נגמר אני בדיכאון. חור בלב שרק מתמלא בדיכאון. החודשיים האלה הציתו אצלי ריגוש שלא ידעתי הרבה זמן. הבעירו את חיי היום יום השגרתיים. אהבתי לתת אהבה ואהבתי להרגיש נאהב. הרגשתי חי בין מפגש למפגש ורק חיכיתי להודעות ממנו. כל השבוע הזה הייתי מרוסק.. דווקא אחרי הפגישה האחרונה שציפיתי שתקרב אותנו כל כך הרבה... בבת אחת הכל נגמר, ולגמרי נגמר. וזה בכלל לא מפריע לו!
מאז אני לא פה. מרגיש שהוא כבר דפדף והמשיך הלאה.. ובכל זאת אני לא מצליח לוותר. ומצד שני מרגיש אני אפס לנסות מחדש אחרי שהוא נעלם ככה. בנוסף לא נראה שהוא רוצה אז אני מפחד להרגיש מעיק, מהצד שלו. אם הוא היה רוצה הוא היה שולח מאז או הודעה או לפחות רושם "מצטער". אני לא רוצה להיפגע עוד פעם.
אני לא יודע אם הוא מה שחסר לי או ההרגשה שהוא גרם לי להרגיש היא מה שחסרה. או שאולי בעצם זה אותו הדבר..
אין לי כח. מנסה להתעמק בשיגרה אבל זה לא עוזר, כל דבר מזכיר לי אותו.
אבל זה כבר נגמר
היי מצטער מראש שזה כתוב בצורה של נקודות. אני מנסה לתאר את השתלשלות האירועים בצורה הכי אובייקטיבית שאני יכול, מבלי לתת לרגשות שלי להציג אותי או אותו באור כלשהו. (כן.. שנינו בנים).
1. הכרנו ב-30/9 דרך אתר האינטרנט. אחרי שבוע של היכרות ודיבורים פה ושם עברנו לוואטסאפ(הוא ביקש). אחרי עוד שבוע ב-15/10 נפגשנו לראשונה באיזה מקום ציבורי. רצה לשלם עלי אבל לא הסכמתי.
2. ב25/10 פגישה שניה. שוב מקום ציבורי. בסוף הוא רצה שאני אעלה אליו לראות("לראות"..) את הדירה שלו. סירבתי עם התירוץ שהיה מאוחר ואני עייף, כשהסיבה האמיתית הייתה שעדין לא גיבשתי דעה כלפיו. גם קשה לי להיכנס למיטה עם בן אדם שאני לא מכיר.
3. עוד דיבורים.. נפגשנו שוב. בפגישה הזאת כבר החלטתי שאני רוצה אותו. בפגישה שאחר כך היתה חצי ליד הבית שלו והחצי השני בבית שלו. נשיקה ראשונה.
4. 2/12. דייט חמישי. אחרי בערך חודשיים של היכרות. התחיל בסרט ונגמר אתם יודעים איך. למחרת שולח הודעה.. הוא עונה קצת בקרירות. למחרת עוד הודעה "היי", הוא לא עונה אבל יש שני "וי" כחולים. אחרי 4 שעות (פרנואידי יותר מדי מצידי) רשמתי לו בדמעות עצובות הודעה שסוגרת את הקשר. אולי זה הזמן לציין שלכל אורך התקופה שיצאנו הוא המשיך להיכנס למקום באינטרנט בו הכרנו. הוא ענה להודעה שלי, רשם שהיו לו יומיים עמוסים, ואז שגם הוא לא מחפש קשר ושהוא רוצה שנישאר חברים (כמינימום). לא סגור איך לפרש את ה"כמינימום". רשמתי לו הודעה נחמדה שבגדול אומרת "בטח.." כשמבפנים אני מרוסק. בשלב הזה כבר היו לי רגשות.
5. חברים כמינימום אמרנו?.. אז שלחתי הודעה והראיתי רצון להיפגש איפשהו. רשם שהוא באיזה מקום ומחר/כל ערב אחר הוא פנוי וישמח. סבבה. למחרת הוא לא שלח הודעה ואני (והאגו המפגר שלי) לא אציע פעמיים ברצף שניפגש, אז אני ליד האייפון מחכה להודעה (שכמובן לא הגיעה). עוד יום עובר, עדיין מחכה. פה כבר נשברתי ורשמתי לו מה אני מרגיש בצורה יפה (בגדול שהכל היה הצגה אחת גדולה שתכליתה היתה שניכנס למיטה.. ועכשיו, או בגלל שהסקס לא היה מספיק טוב, או בגלל שהמטרה שלו הושגה - הוא נעלם). הוא רשם שהיה לו וירוס ושהוא מקיא כמה ימים, ושהוא חושב שאני יותר מדי מנתח דברים. לא עניתי (הוא לא התיחס לדברים שרשמתי).
6. מאז שזה נגמר אני בדיכאון. חור בלב שרק מתמלא בדיכאון. החודשיים האלה הציתו אצלי ריגוש שלא ידעתי הרבה זמן. הבעירו את חיי היום יום השגרתיים. אהבתי לתת אהבה ואהבתי להרגיש נאהב. הרגשתי חי בין מפגש למפגש ורק חיכיתי להודעות ממנו. כל השבוע הזה הייתי מרוסק.. דווקא אחרי הפגישה האחרונה שציפיתי שתקרב אותנו כל כך הרבה... בבת אחת הכל נגמר, ולגמרי נגמר. וזה בכלל לא מפריע לו!
מאז אני לא פה. מרגיש שהוא כבר דפדף והמשיך הלאה.. ובכל זאת אני לא מצליח לוותר. ומצד שני מרגיש אני אפס לנסות מחדש אחרי שהוא נעלם ככה. בנוסף לא נראה שהוא רוצה אז אני מפחד להרגיש מעיק, מהצד שלו. אם הוא היה רוצה הוא היה שולח מאז או הודעה או לפחות רושם "מצטער". אני לא רוצה להיפגע עוד פעם.
אני לא יודע אם הוא מה שחסר לי או ההרגשה שהוא גרם לי להרגיש היא מה שחסרה. או שאולי בעצם זה אותו הדבר..
אין לי כח. מנסה להתעמק בשיגרה אבל זה לא עוזר, כל דבר מזכיר לי אותו.
אבל זה כבר נגמר
