אבחונים - עדכון

ענתנוי

New member
אבחונים - עדכון

בשנתיים האחרונות חלה פריצת דרך משמעותית בחקר האוטיזם אבל רוב המאבחנים לא מעודכנים וממשיכים לחלק עצות אחיתופל....

המכנה המשותף מאחורי הסימפטומים האוטיסטיים הוא ככל הנראה תפקוד חריג של גזע המוח (המוח הקטן, cerebellum) אבל מדובר ב-3 קבוצות שונות וההבדלים בין הקבוצות הכרחיים להבנת המצב ובחירת הטיפול המתאים.

גנטיקה: מדובר בכ-2% בלבד מכלל הספקטרום. הסימפטומים האוטיסטיים הם בדרך כלל משניים או חלק מסינדרום שלם של מגבלות וקשיים אבל הם יציבים - אין תנודות של תפקוד.
טיפול מומלץ: תמיכה משפחתית והתאמה אישית.

אימונולוגיה: אירוע טראומתי, פיסי או נפשי, יכול לגרום להופעת נוגדנים שנקשרים לרצפטורים בגזע המוח ומפריעים לתפקודו. הסימפטומים האוטיסטיים מופיעים בדרך כלל בתגובה לגורם מסוים והם משתנים בהתאם לתנאי הסביבה. מחלות אימונולוגיות בכלל, ואוטואימוניות בפרט, הן מגיפת המאה ה-21 ואין לרפואה מהערבית יותר מדי מה להציע בתחום הזה.
טיפול מומלץ: זיהוי גורמי סיכון ומניעה (אם אפשר) או טיפולים "אלטרנטיביים" (גופנפש) שיכולים להפחית את כמות ההתקפים.
ברפואה סינית עתיקה (לא קלאסית) יש התייחסות למחלות אימונולוגיות תחת הכותרת "מחלות רוח" או GUI. אני יכולה להמליץ באופן אישי על מטפל שמתמחה בילדים אבל לא בפורום ציבורי...

נוירולוגיה: עיבוד מידע חושי הוליסטי (סינתיזה חושית במקום מידור חושי) יוצר רגישות גבוהה לקונפליקטים בכלל וקונפליקטים הישרדותיים בפרט. הסימפטומים האוטיסטיים מאד לא יציבים, כוללים התקפים של "הצפות" ו"קריסות" ומושפעים מאד מתנאי הסביבה ומנוכחות של אנשים.
הטיפול המומלץ: העצמה - חיזוק תחושת העצמיות והייחודיות. ממליצה מאד על רייקי לטיפול אישי, שמתאים גם לילדים, ככלי להעצמה עצמית.
(הנושא הזה הוא עולם ומלואו, ואולי פעם אני אמצא את האומץ להסביר אותו מנקודת מבט סובייקטיבית....)

בכל מקרה - טיפולים התנהגותיים (אלימים כמו ABA ותרופות פסיכיאטריות או עדינים כמו DIR ) לא רלבנטיים לאוטיזם ויכולים רק לגרום לנזקים נפשיים. הטבה מיידית בעקבות הטיפולים האלו מתגלה בדרך כלל כהחמרה בשלב מאוחר יותר של החיים - זה כמו לתת אקמול למי שסובל מכאבי שיניים - זה עוזר עד שהבעיה מחמירה מספיק ומצריכה טיפול שורש או עקירה....

והטיפ החשוב ביותר: כל אדם הוא עולם ומלואו ולא אוסף של סימפטומים. כולנו נבראנו בצלם אלוהים....
 

arana1

New member
נוירולוגיה שונה היא הבסיס לכל

לפחות ממה שלמדתי מעצמי וממה שאני מכליל ממה שאחרים מתארים נראה שכל הבלגן מתחיל ממה שענת תיארה כנטיה ויכולת לחיבורים בין חושיים שונים מהממוצע,
וזה מתבטא כצרכים ויכולות שהסביבה הנורמטיבית לא יכולה להבין,
יותר מזה, זה מתבטא הזהות שונה, כתפישת מציאות וזהות של פעם היא קוהרנטית משמעותית מזו המוסכמת הנורמטיבית אלא שלפחות בינתיים היא כל כך שונה מזו המקובלת וכל כך לא מתאימה להסדרים הנהוגים כחברה לסביבה, כולל זאת הקרובה ביותר, אין ברירה אלא לשבור את הילד, לטובתו כמובן.

בניגוד לענת אני לא יודע להציע פתרונות, אבל אני בטוח שהזמן עצמו, כפי שמשתקף גם מהדרך שבה החברה משתנה(ובניגוד למה שנדמה להורים ולאנשי המקצוע היא אכן משתנה, ויותר ויותר כך) יספק ומספר יותר מרחב גם לתנועות וגישות שהיום נתפשות כבלתי נסבלות ובלתי ראויות.
 
ביינתים לדעתי מה שהיא מציעה אינו בגדר

"פתרון" אלא זיהוי טוב יותר של מצב . לא הייתי מתארת אותו כבעיה גם.

בתור אדם שגדל במשפחה שלכולם "גוון" לא נוירוטיפקלי , מניחה שזה נוצר כמו שתיארת שכרגע ולאט לאט זה משתנה שהיא קוהרנטית יותר בעוד היא נתקלת על בסיס יומיומי בדרך של פרגמנטציה שדורשת ממנה להתקיים כשבורה תמידית ומשוסעת מעצמה- או לפחות זו החוויה שלי .

במצב כזה הפרגנטציה מולידה בלבול ואלימות רבה בקרב החווה אותה וזה לא פלא שהורים רבים במצב הזה של חוסר הכרת ההבדלים נכלאים למצוקות ואפילו למעגל של פגיעה בילדיהם (ויסלחו לי כמובן זו אינה סטיגמה- יצא לי לקרוא כמה וכמה מקרים אך אינני מאמינה שזה כמובן נובע מרוע לב או חלילה בורות- מיד אסביר)- כתוצאה מחוסר הכרת עצמם . הפרגמנטציה שנכפת על זהות קוהרנטית מחלישה את היכולת שלה להתמודד אל מול עצמה בשלמות שאליה בנויה.

מצבים כאלה מובילים למשל לקריסות , דכאונות , קשיים תפקודים בחברה שלא בנויה לחבר סינסתזיות כמדגם או כדרך לחווית המציאות. במצב כזה הורה עלול להתרגל להחצין התנהגות אלימה, לשקוע בדיכאון או להמנע מדברים שלפחות לפי התרבות הדומיננטית כרגע (במובן של רווחת) נחשבים חשובים כמו אספות הורים או אפשרות לארח ילדים אחרים (שזה כשלעצמו אפשרי אם לא היה כל כך גס לתחושתי היום) . לכן לדעתי יש חשיבות עליונה להפרדת כוחות תחילה , התרחקות ולמידת זהות קוהרנטית על כל מאפייניה- עוד סיבה שאני מחזקת את ידיו של מי שמעודד לכך.

הפרגמנטציה של החברה הנטית שוברת מבפנים גם את האס , וזה לא לומר שמישהו כרגע טוב מאחר - אלא שחשוב להבין את המקורות ולכן לטעמי גם הניסיונות לאחד את החוויה - להבין למשל את מקור להתנהגות או גורם שתוקע אדם בנסיונו להשתנות או להתברר לכיוון מסוים , אולי מטרה מסוימת שחושק בה- בכלל להתקיים בלי להעצר והכי מוכר- הקריסות-

כל השיטות שהיא מציעה יכולים להיות גם הם נוסחאות בדוקות עבורה שכמו שהיא מעידה סייעו לחלק מהאנשים שסייעה להם - ולא היא כסמן - אלא מתוך סיפור חייה שלה שמאפשר לה לזהות בדומים לה גורמים שיכולים לסייע.

אז רואה את זה באור חיובי במקום הזה
(אינני יודעת איך אתה רואה - כמובן דנה רק במחשבה שחולפת בראשי. אם תרצה תפרט).

הבעיה העיקרית היא לדעתי לדעת לשים את המשקל (מצחיק המשקל הרי משתנה ומתבזר בין החיבוריות של דברים) - בכל מקרה- לשים אצבע על זיהוי והכרת העצמי ומשחקי האור-צל שלו עם המציאות והדרך השונה שבה מופעלים הדברים ההללו. דבר כזה יכול להתקיים רק תוך דיאלוג מתמיד.

ולא במקרה בגלל הפרגמנטציה שחווים תדיר- אני זוכרת שענת הציעה הצעה למשחק קלפים שדרך סיפור "אסוציטיבי" מאפשר לך לחשוף את מצבך והסיבה שאתה חש - הוא מגשר בין שפות ומאפשר גם חיבוריות כמו בשיטות שהיא מציעה לזיהוי הפנימי של גורמים "שמעכבים" בדרך ל.

איזון- שלווה - כוללני בסה"כ - בעיקר חיים טובים ומאושרים לאדם שרוצה בהם - השאיפה לשם.
 
אני תוהה אם אנשים שקוראים אותך

מבינים שאת מדברת על חיבור עמוק והכרחי לשם מניעת "קריסות" ובכלל היכולת להגיע לרמה בו את מסוגלת להבין את התקשורת סביבך.

כי בתחושתי ואפילו שכתבת נהדר חלקם מפרשים את זה עדין "כליקוי" גם אם בוחרים שלא לקחת את המילה הזו ומנסים "לתקן" או "להקל על הבעיה" של המוח .
ושאלה לי אליך - אם במשפחתי כולם בעלי מאפיינים של הספקטרום , אחותי אס ואני ככל הנראה א"א (אולי יותר מזה) , ובנוסף כן למדתי והצלחתי חלקית לתקשר בחברה -
האם במקרה שלי משום שחלים שינויים - כלומר , אבאר ואפרט -
כילדה לא יכולתי כלל לתקשר עם אנשים והשאירו אותי בגן מתוך מחשבה שיש לי בעיה של בגרות - וכן הלאה אבל עד סוף שנות ה-20 המוקדמות למדתי לתקשר בצורה משביעת רצון בחברה הרגילה (קשר עין, שיחה רצופה יותר בלי כשלים בהבנה שהם רבים מדי או חרדה חזקה , למדתי הבעות פנים ובעיקר איך אמורים להגיב בשיחות - טון , שפת גוף וכן הלאה)-

מכאן שהמקור שלי הוא נויירולוגי סביר להניח וגם גנטי ?
מעורבב?

אמרת שחשוב לזהות "את המקור" לכן אני תוהה.
ולא ידעתי שרק 2% קשורים לגנטיקה- הייתי משוכנעת שמדובר ברוב של המקרים .
 
למעלה