מניעת יחס חריג כלפי טוראטניק
שלום ורדית, האמת, קיבלתי החלטה לכתוב פחות בפורום, אבל ההודעה שלך באמת נגעה לליבי... הדבר שהכי חשוב כדי שילדך לא ירגיש חריג, זה
שאתם כהורים תיתנו לו יחס רגיל:
אל תנמיכו ממנו ציפיות בעקבות הטוראט, כיוון שילד טוראטניק הוא בסה"כ ילד רגיל עם כמה "תוספות", והנמכת ציפיות פועלת כנבואה המגשימה את עצמה
אל "תנעצו מבטים" (גם כשאתם חושבים שהוא לא שם לב, כי אנחנו שמים לב כשנועצים בנו מבט!)
אל תבכו על מר גורלכם (כיוון שהילד מרגיש את זה, תאמיני לי).
אל תלכו ל- 75865 פסיכולוגים ו/או פסיכיאטרים, כיוון שכל ההתעסקות הזו משגעת את הילד. הילד צריך להמשיך בשיגרת-חייו, ומידיי פעם, לראות רופא / פסיכולוג (במינימום הדרוש). לשם כך, נסו לבחור מראש את אנשי המקצוע המתאימים (כלומר: לפני שהילד פוגש אותם). כאן בפורום תוכלו לקבל חוות דעת ספציפיות והמלצות על מטפלים ורופאים למיניהם.
אל תהפכו את העיסוק בטוראט ל"מרכז החיים" שלכם, כיוון שזה עלול לגרום לילד לחשוב שזה הדבר הכי חשוב בחיים (וזה לא). האמיני לי, יש חיים מחוץ לטוראט, והם אפילו אחלה-חיים.
התמקדו בנקודות החזקות של הילד, ולא בנקודות החולשה (הנובעות מהטוראט). במה הוא טוב יותר מחבריו? באילו תחומים הוא מוכשר? חזקו אותו בכל תחום כזה, כדי שיידע להעריך את עצמו בזכות אותם דברים.
אם מתחילים להתלחשש עליו בביה"ס, הזמינו הרצאה של בת-שבע גרניט. שווה כל שקל. היא תסביר לילדים (בהתאם לגילם) שהכל בסדר אצל הילד, ובסיום ההרצאה הם לא יחשבו שהוא "חריג". כנ"ל לגבי הצוות החינוכי - גם בשבילם יש לה הרצאה מאלפת, בסופה המורים לא יירדו לחייו (אם בכלל).
אל תוותרו לילד בנושאים המהווים "קווים אדומים" (אלימות, נגיעות "אסורות", וכדומה). טוראטניק מסוגל לשלוט בעצמו, ולפעמים הוא אפילו מצפה שיציבו לו גבולות (זה עוזר לנו להציב גבולות לעצמנו). אם תפעלו לפי הנקודות שציינתי, הילד יראה בעצמו "ילד רגיל אבל עם טיקים", ולא "ילד מיוחד". זה ייתן לו חוסן, והוא יוכל להקרין זאת גם על סביבתו. הדבר חשוב מאוד להתפתחותו הנפשית התקינה. בהצלחה.
