רגש לא נולד ומת סתם כך - לכל דבר יש סיבה ותוצאה. נכון שלפעמים אי אפשר בדיוק להסביר את הרגש אבל זה עדיין לא אומר שאין לו סיבה, בין אם זו סיבה פיזיולוגית או פסיכולוגית, סיבה תמיד יש.
שפעם היו זורקים אותי כי "אין כימיה". מה זה השטויות האלו? תגיד שאני יותר מדי או פחות מדי דברנית, תגיד שהמראה לא נראה, תגיד שהרמה הדתית לא מתאימה וכו וכו אבל התירוץ של הכימיה זה הדבר הכי דפוק. ואיך הגענו לזה?
כי אין מה לעשות, הקליק הזה שלפעמים מרגישים גם לפני שיודעים מה הרמה הדתית, כמות הדיבור או אם המראה טוב או לא. הקליק ההוא, הראשוני. זה הכימיה. כמובן שלעיתים זה משמש רק כתירוץ דבילי.
אין כימיה . נכון שיש מקרים נדירים בו אפשר לדבר שעות ועדיין מרגישים שזה לא זה. אבל בד"כ זה לא קורה. בד"כ יש סיבה מאוד ברורה למה אין כימיה. אני גם לא חושבת שיש קליק מיידי- לא נראה לי שאני יכולה ממש להתלהב מהנאדם לפני שדברתי איתו כמה שעות ותהיתי ולו במקצת על קנקנו.
אני רואה את הכימיה בכך שאם אני אעמוד בחדר מלא בחורים יהיה לפחות אחד שימשוך את העין יותר ולא בהכרח בגלל שהוא יפה יותר גבוה יותר או לא יודעת מה יותר. יש משהו באותו אחד ספציפי שמושך אותך אליו (לא רק פיזית) וזאת הכימיה.
לכל דבר אפשר לתת סיבה, אבל מאחורי כל דבר יש גם רמה רגשית שאותה לא ניתן להסביר.. זה גם וגם בעיני, שניהם מתקיימים תמיד ולא סותרים אחד את השני מקווה שהייתי ברורה