אבודים בים - פרק 2
בעוד "בוב" תופס תאוצה – הצוות ממשיך הלאה עד כה בסיפור: מארק, סקיפר בחברה להעברת יכטות יחד עם שני אנשי צוות, אליסון ואד נמצאים בהפלגה נינוחה של חמישה ימים במעלה החוף האטלנטי. בה בעת סערה טרופית קטנה מתחילה להבנות ולהתפתח מדרום להם. כאחד שגדל באי מאוריציוס השוכן אל מול החוף המזרחי של אפריקה, מארק דופאביון, העריך תמיד את עוצמת האוקיינוס ותפארתו. כילד נהג מארק לעבוד בקיצים בבית הסירות של אביו . מאוחר יותר החל "לתפוס טרמפים" במפרשיות שהקיפו את כף התקווה הטובה בדרכן באטלנטי לאנגליה שם עבד בבר. באנגליה צוות על ידי חברת קומפאס כאיש צוות ביכטה שהפליגה לסט-לוצ´יה שבאיים הקריביים. זה הוביל לעבודתו בארה"ב. כבר בגיל 25, מארק רשם לזכותו הפלגה של יותר מ-50,000 מיילים ימיים. לא משנה עד כמה מיומן, מאומן ומנוסה הוא הפך, מארק תמיד חש עצמו נתון לחסדי הים. הוא האמין בגורל. עבור מארק, ההפלגה הזו לרוד אילנד הייתה שגרתית ככל שהתקדמה. לאחר שהפליגו עם טרטור המנוע משך כל ליל שישי הצוות התאסף לארוחת הבוקר. אד הכין אומלט לכולם. במהלך הבוקר הרוח החלה להתעורר. הצוות פרש את המפרש הראשי והגנואה (המפרש הקדמי הגדול) וכיבה את המנוע. ביום ראשון, 18 באוגוסט, הרוח התחזקה יותר. היכטה החלה מפליגה במהירות 7 קשרים, מהירות הפלגה טובה. אם למארק היו איזשהו חשש מאיש הצוות השני שלו, אליסון ווילקוקס, ומההריון שלה הוא נמחק על ידי הביצועים שלה ליד ההגה. היא ידעה מה היא עושה. הרמז הראשון למזג אויר סוער הגיע בשעה שמונה של ערב יום ראשון. מבזק ברדיו התריע שסופה נבנית במרחק של כ-100 מייל מהחוף. הם עמדו בפני רוחות של 40 קשר וים עם גלים של 5-4 מטר. השקע הברומטרי הטרופי ששמעו עליו היה עדיין רחוק בדרום אבל אסף כוח ותאוצה. הוא היה כעת "הוריקן בוב". "אתה לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס פנימה?" שאלה אליסון. "לא" השיב מארק "אין דאגה". רוחות של 40 קשר לא הטרידו את מארק. הוא היה כבר בתנאים קשים הרבה יותר. חוץ מזה, אם הם יפנו כעת פנימה לחוף, הם עלולים לחצות את נתיב ההוריקן. הייתה גם הבעיה של תמרון וניווט במזג אויר סוער לתוך מפרצונים לאורך חופי ורג´יניה וצפון קרולינה. הם יכלו למצוא את עצמם מרוסקים ומעוכים על השרטונות הרבים. אד הרגיש אותו הדבר. "ובכן" אד פנה לאליסון " רצית לחוות קצת מזג אויר סוער בהפלגה". ככל שגבהו הגלים והרוח התעצמה אליסון החלה לחוש ברע. מחלת הים השיגה אותה. אד הציע לקחת את המשמרת שלה. "לא כך נוהגים" אמר מארק וחלק עם אד את הלילה תוך שהם בולעים את המשמרת של אליסון. שלוש שעות כל אחד. אד לקח את משמרת החצות. רוח של הרבה מעבר ל-40 קשרים העלתה גלים עם שיאים של 10 מטר. מים שטפו את סיפוני הסלופ חובטים בלזבזת, גלים מכים וניתכים על הסיפון ומתנפצים בקוקפיט. אד נשען כנגד הפינה, נוהג באמצעות רגליו, מוחה את מי המלח מהמצפן שוב ושוב על מנת שיוכל להמשיך ולראות את קורס ההפלגה. מארק יכול היה לראות את אד צועק ושואג נהנה מהחיים ומהאתגר. בשמונה דקות אחרי חצות, מארק התמקד לשמוע את דיווח מזג האוויר. הוריקן בוב היה עדיין בדרום מערב. לא נראה היה שהוא מהווה איזשהו איום. בכל זאת מארק העדיף להיות מוכן לכול. הוא שלף את מיכל רפסודת ההצלה מהלוקר ואבטח אותו לסיפון. כשהסתיימה המשמרת של אד, מארק נטל את ההגה. המפרש הראשי היה מקופל וממפרש הגנואה הייתה רק מנה קטנה פרושה החוצה, מארק צמצם את החלוץ עוד יותר. למעשה בלי מפרשים בכלל, הסירה דהרה ב-9 קשרים. גלים החלו להגיע בשיאם עד מעל התורן. הבנטו טיפסה במעלה הגלים ואז גלשה במורדם לתוך עמקים הולכים וגדלים. זה הלך ונהפך סוער מכדי להפליג. מארק אבטח את המנור. הוא הלך לחרטום והטיל את העוגן הצף והעוגן הרגיל. העוגנים, כך חישב מארק, יסייעו להסב את חרטום הסירה אל תוך הרוח. הוא אבטח את גלגל ההגה למעלה הרוח כך שהסירה תרכב על גלי הסערה באופן הבטוח ביותר כשהחרטום מופנה אל תוך הרוח והמפרשים מקופלים. החל מ-2 לפנות בוקר ועד 6 מזג האוויר רק הפך נבזי יותר. קצף לבן זורח כיסה את ראשי הגלים. הרוח טיפסה מעל 50 קשרים. לא ניתן היה לראות מעבר למס´ מטרים קדימה. אליסון שניסתה לנוח, הייתה מפוחדת. "אין דאגה" חזר ואמר מארק. בסביבות השעה 6, מארק ירד לתוך הסירה ובעודו עומד בסמוך לשולחן המפות עלתה בו תחושה שהחליאה אותו. היכטה בת ה-38 פוט הייתה מחוץ למים, היא המריאה. עוד היא תלויה כך באוויר מעל הים, הסתובבה מקצה לקצה והחלה ליפול חזרה תוך שהיא מוטית ימינה. הסירה הוטחה במים כאבן בת 7 טון. מארק נזרק לרוחב השולחן והתנגש בדופן. ציוד נקרע מהקירות ומהאבטוחים. קופסת הסקסטנט טסה לאורך הסלון כמעט מורידה את אד. מים החלו לחדור פנימה. הם פכפכו פנימה מציפים ומתיזים על כל הציוד המפוזר. "כולם בסדר?" שאג מארק במלוא גרון. אליסון יצאה מהתא הקדמי. אד ניסה למצוא מדרך ראוי. שניהם היו בסדר. מארק נאבק לצאת מהקבינה. המראה שחיכה לו בחוץ היה מבעית. האוויר היה מלא ברסס. הגלים התרוממו, כל אחד לגובה מבנה בן 7 קומות לפחות. הם התנפצו על היכטה בעודה שוכבת חסרת אונים על צידה. הרוח צווחה, קרוב לוודאי במהירות של מעל 100 קשרים!! מארק הבין שהוא בצרות - הוא נלחם כעת בהוריקן.
בעוד "בוב" תופס תאוצה – הצוות ממשיך הלאה עד כה בסיפור: מארק, סקיפר בחברה להעברת יכטות יחד עם שני אנשי צוות, אליסון ואד נמצאים בהפלגה נינוחה של חמישה ימים במעלה החוף האטלנטי. בה בעת סערה טרופית קטנה מתחילה להבנות ולהתפתח מדרום להם. כאחד שגדל באי מאוריציוס השוכן אל מול החוף המזרחי של אפריקה, מארק דופאביון, העריך תמיד את עוצמת האוקיינוס ותפארתו. כילד נהג מארק לעבוד בקיצים בבית הסירות של אביו . מאוחר יותר החל "לתפוס טרמפים" במפרשיות שהקיפו את כף התקווה הטובה בדרכן באטלנטי לאנגליה שם עבד בבר. באנגליה צוות על ידי חברת קומפאס כאיש צוות ביכטה שהפליגה לסט-לוצ´יה שבאיים הקריביים. זה הוביל לעבודתו בארה"ב. כבר בגיל 25, מארק רשם לזכותו הפלגה של יותר מ-50,000 מיילים ימיים. לא משנה עד כמה מיומן, מאומן ומנוסה הוא הפך, מארק תמיד חש עצמו נתון לחסדי הים. הוא האמין בגורל. עבור מארק, ההפלגה הזו לרוד אילנד הייתה שגרתית ככל שהתקדמה. לאחר שהפליגו עם טרטור המנוע משך כל ליל שישי הצוות התאסף לארוחת הבוקר. אד הכין אומלט לכולם. במהלך הבוקר הרוח החלה להתעורר. הצוות פרש את המפרש הראשי והגנואה (המפרש הקדמי הגדול) וכיבה את המנוע. ביום ראשון, 18 באוגוסט, הרוח התחזקה יותר. היכטה החלה מפליגה במהירות 7 קשרים, מהירות הפלגה טובה. אם למארק היו איזשהו חשש מאיש הצוות השני שלו, אליסון ווילקוקס, ומההריון שלה הוא נמחק על ידי הביצועים שלה ליד ההגה. היא ידעה מה היא עושה. הרמז הראשון למזג אויר סוער הגיע בשעה שמונה של ערב יום ראשון. מבזק ברדיו התריע שסופה נבנית במרחק של כ-100 מייל מהחוף. הם עמדו בפני רוחות של 40 קשר וים עם גלים של 5-4 מטר. השקע הברומטרי הטרופי ששמעו עליו היה עדיין רחוק בדרום אבל אסף כוח ותאוצה. הוא היה כעת "הוריקן בוב". "אתה לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס פנימה?" שאלה אליסון. "לא" השיב מארק "אין דאגה". רוחות של 40 קשר לא הטרידו את מארק. הוא היה כבר בתנאים קשים הרבה יותר. חוץ מזה, אם הם יפנו כעת פנימה לחוף, הם עלולים לחצות את נתיב ההוריקן. הייתה גם הבעיה של תמרון וניווט במזג אויר סוער לתוך מפרצונים לאורך חופי ורג´יניה וצפון קרולינה. הם יכלו למצוא את עצמם מרוסקים ומעוכים על השרטונות הרבים. אד הרגיש אותו הדבר. "ובכן" אד פנה לאליסון " רצית לחוות קצת מזג אויר סוער בהפלגה". ככל שגבהו הגלים והרוח התעצמה אליסון החלה לחוש ברע. מחלת הים השיגה אותה. אד הציע לקחת את המשמרת שלה. "לא כך נוהגים" אמר מארק וחלק עם אד את הלילה תוך שהם בולעים את המשמרת של אליסון. שלוש שעות כל אחד. אד לקח את משמרת החצות. רוח של הרבה מעבר ל-40 קשרים העלתה גלים עם שיאים של 10 מטר. מים שטפו את סיפוני הסלופ חובטים בלזבזת, גלים מכים וניתכים על הסיפון ומתנפצים בקוקפיט. אד נשען כנגד הפינה, נוהג באמצעות רגליו, מוחה את מי המלח מהמצפן שוב ושוב על מנת שיוכל להמשיך ולראות את קורס ההפלגה. מארק יכול היה לראות את אד צועק ושואג נהנה מהחיים ומהאתגר. בשמונה דקות אחרי חצות, מארק התמקד לשמוע את דיווח מזג האוויר. הוריקן בוב היה עדיין בדרום מערב. לא נראה היה שהוא מהווה איזשהו איום. בכל זאת מארק העדיף להיות מוכן לכול. הוא שלף את מיכל רפסודת ההצלה מהלוקר ואבטח אותו לסיפון. כשהסתיימה המשמרת של אד, מארק נטל את ההגה. המפרש הראשי היה מקופל וממפרש הגנואה הייתה רק מנה קטנה פרושה החוצה, מארק צמצם את החלוץ עוד יותר. למעשה בלי מפרשים בכלל, הסירה דהרה ב-9 קשרים. גלים החלו להגיע בשיאם עד מעל התורן. הבנטו טיפסה במעלה הגלים ואז גלשה במורדם לתוך עמקים הולכים וגדלים. זה הלך ונהפך סוער מכדי להפליג. מארק אבטח את המנור. הוא הלך לחרטום והטיל את העוגן הצף והעוגן הרגיל. העוגנים, כך חישב מארק, יסייעו להסב את חרטום הסירה אל תוך הרוח. הוא אבטח את גלגל ההגה למעלה הרוח כך שהסירה תרכב על גלי הסערה באופן הבטוח ביותר כשהחרטום מופנה אל תוך הרוח והמפרשים מקופלים. החל מ-2 לפנות בוקר ועד 6 מזג האוויר רק הפך נבזי יותר. קצף לבן זורח כיסה את ראשי הגלים. הרוח טיפסה מעל 50 קשרים. לא ניתן היה לראות מעבר למס´ מטרים קדימה. אליסון שניסתה לנוח, הייתה מפוחדת. "אין דאגה" חזר ואמר מארק. בסביבות השעה 6, מארק ירד לתוך הסירה ובעודו עומד בסמוך לשולחן המפות עלתה בו תחושה שהחליאה אותו. היכטה בת ה-38 פוט הייתה מחוץ למים, היא המריאה. עוד היא תלויה כך באוויר מעל הים, הסתובבה מקצה לקצה והחלה ליפול חזרה תוך שהיא מוטית ימינה. הסירה הוטחה במים כאבן בת 7 טון. מארק נזרק לרוחב השולחן והתנגש בדופן. ציוד נקרע מהקירות ומהאבטוחים. קופסת הסקסטנט טסה לאורך הסלון כמעט מורידה את אד. מים החלו לחדור פנימה. הם פכפכו פנימה מציפים ומתיזים על כל הציוד המפוזר. "כולם בסדר?" שאג מארק במלוא גרון. אליסון יצאה מהתא הקדמי. אד ניסה למצוא מדרך ראוי. שניהם היו בסדר. מארק נאבק לצאת מהקבינה. המראה שחיכה לו בחוץ היה מבעית. האוויר היה מלא ברסס. הגלים התרוממו, כל אחד לגובה מבנה בן 7 קומות לפחות. הם התנפצו על היכטה בעודה שוכבת חסרת אונים על צידה. הרוח צווחה, קרוב לוודאי במהירות של מעל 100 קשרים!! מארק הבין שהוא בצרות - הוא נלחם כעת בהוריקן.
