אבודה... 
אני אשמח לכל עצה או עזרה שתוכלו לתרום לי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני חולמת להיות שחקנית. לפני כשבוע חזרתי מבחינות קבלה לבי"ס למשחק בניו יורק - אותן לצערי לא עברתי. אני מרגישה קצת אבודה כרגע. אני לא בטוחה שיש לי את האש הפנימית ששחקן צריך כדי לחיות ולהתפרנס מהמקצוע הזה. אני לא יודעת אם אני בנויה לחיים של בחינה ושל להיות כל הזמן תלויה בקפריזות של אחרים (במאים, מפיקים, מלהקים...) זה לא שהעובדה שלא הצלחתי בניו יורק הוציאה את כל החשק מהמשחק, היא פשוט קצת עירערה לי את הביטחון הפנימי בזה שזה הדבר שנועדתי לעשות. אני מתלבטת אם לנסות להירשם ללימודי משחק בארץ או ללימודי קולנוע, או אולי למשהו אחר לגמרי... אני חייבת להיות טובה במשהו. מסרבת לחיות חיים של בינוניות. תודה לכל מי שטרח לקרוא ולהגיב.
אני אשמח לכל עצה או עזרה שתוכלו לתרום לי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני חולמת להיות שחקנית. לפני כשבוע חזרתי מבחינות קבלה לבי"ס למשחק בניו יורק - אותן לצערי לא עברתי. אני מרגישה קצת אבודה כרגע. אני לא בטוחה שיש לי את האש הפנימית ששחקן צריך כדי לחיות ולהתפרנס מהמקצוע הזה. אני לא יודעת אם אני בנויה לחיים של בחינה ושל להיות כל הזמן תלויה בקפריזות של אחרים (במאים, מפיקים, מלהקים...) זה לא שהעובדה שלא הצלחתי בניו יורק הוציאה את כל החשק מהמשחק, היא פשוט קצת עירערה לי את הביטחון הפנימי בזה שזה הדבר שנועדתי לעשות. אני מתלבטת אם לנסות להירשם ללימודי משחק בארץ או ללימודי קולנוע, או אולי למשהו אחר לגמרי... אני חייבת להיות טובה במשהו. מסרבת לחיות חיים של בינוניות. תודה לכל מי שטרח לקרוא ולהגיב.