אני איבדת כלב
לפני 3 חודשים ואני בת 32 וזה מאד מאד קשה והאמת למרות שאומרים שעם הזמן זה קל יותר כרגע זה ממש לא כך. הוא היה כמו הבן הבכור שלנו וכל כך אהבנו אותו והוא היה חלק בלתי נפרד מהמשפחה הקטנה. חברים קרובים מבינים אותי כי הם יודעים שהוא היה כמו ילד ועשינו בשבילו הכל. אני כל יום חושבת עליו וכמעט כל יום בוכה עליו כמו אתמל בלילה שממש בכיתי הרבה כאילו רק אתמל הוא מת. אני מבקרת את הקבר הרבה ופשוט מתגעגעת אליו בתירוף. גם המוות שלו היה לא צפוי בכלל. הוא היה בריא וצעיר וחשבתי שיהיה לי עוד הרבה שנים איתו אבל יום אחד חזרנו הביתה מהעבודה ובעלי מצא אותו שוכב ולא זז. תמיד פחדתי שיקרה לו משהו. אם הוא היה ישן הייתי בודקת שהוא נושם. שהייתי בעבודה חשבתי עליו , שנסענו לחו"ל והוא נשאר עם ההורים פחדתי שמהשו יקרה לו. זה כל כך קשה לי. אני כל כך רוצה ללטף אותי ולחבק אותו ולקחת אותו לטיולים. אני מרגישה צורך כל כך חזק בזה וזה משגע אותי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות.