נגיעה עכשווית
New member
אבא...
(הרגשתי צורך לכתוב את זה שוב...כאן). איך לומר את זה?...אני לא מרגיש כרגע כלום. לא רעב, לא עייף, לא שמח ולא עצוב, שלא כועס..בטח שלא עלייך עבר כבר כ"כ הרבה זמן, ואיך אני יכול לכעוס עלייך...שהלכת? אפילו הפסקתי לחשוב מה היה קורא..אילו. לא רוצה לחשוב יותר, טוב לי בראש הקטן שלי, נקי מרגשות, עם הפנים קדימה..בלי להציץ אחורנית, נכוןן...אני מתגעגע.. ואיפה שהוא הייתי רוצה שתיהיה לי עוד דקה איתך.. להגיד לך מה שהייתי רוצה, אבל גם אם תיהייה לי הדקה הזו..אין לי מושג מה אגיד לך... חוץ מאולי....אני אוהב אותך....למרות...! הגשם של מאי..השמש של ונוס..ספר חדש משמעם אותי. הנוף של גמלא, והאוויר של הפסגות, אין אווירה של דיכאון, סתם עוד יום שישי אחד, אחר הצהריים מעיק שכזה, בלי לעשות כלום. ולא יודע למה..חושב עלייך. כשיכולתי להגיד..שתקתי, כשיכולתי לחבק..קפאתי, אני מנסה להוציא אותך מתאי הזיכרון שלי.. ומצד שני- מנסה לשחזר את הרגעים המהירים שהיינו יחד...ומת לשכוח! אף פעם לא דיברנו באמת.. אף פעם לא חלקנו מחשבות.. קדמוניות מגושמת שכזו, בלי מילים... האם אי פעם הבנו אחד את השני??? פעם אחרונה שנפגשנו, היית כ"כ בעולם משלך..כדרכך..שאף פעם לא קיבלתי. ואני...הייתי ילד קטן, שלא מבין, ולא רוצה בכלל. קשר מפוספס....ועכשיו זה חסר לי.. אני נוהג בדרכיי..שהיו דרכך, מנסה לא לשכפל אותך...ולא מצליח, חושב עליך משום מקום..מהמקומות שאהבת להיות בהם...לבד. מאותם נחלים ודרכים, וחופים, ונופים...שאף אחד לא ידע להגיע אליהם.. ואתה...לך זה היה שיגרה.. מתהלך לי באותן דרכים..וכןן...אותן דרכים שלך...אפילו במקום שאהבת ללקט פטריות יער..במקום שראינו יחד את שפני הסלע.. לא אהבת אותי...אי פעם?? האם אי פעם...הייתי חשוב לך? אם אי פעם רצית לאהוב אותי כמו שאני רוצה לאהוב אותך... אני רוצה סימן.. לא משהו גדול..לא רעידת אדמה, לא פיצוץ שיחריב את גוש דן, לא רוצה חזון אחרית הימים, ורוצה רק לדעת...שחושבים עלי- שם למעלה. שישמרו עליי שאני לא אפול, שילמדו אותי לעוף, שהלב שלי...לא יהיה מחורר כולו...<דרכך> זה לא יום השנה שלך..אני אף פעם לא זוכר את התאריכים. אולי בתת מודע שוכנת לה איזו שהיא מודעות, אולי יום ההולדת שלך.. אולי מתי שהגעת,, אולי מתי שרצית.. אולי מתי ששנאת,,חלית, אולי מתי שהפסיקו לך החיים, והתחיל לך העולם האמיתי לחדור לורידים, רוצה לברוח,לראות אותך,למות, לחיות איתך, מתגעגע ואני לא מכיר אותך.. ואותי..אף אחד לא מכיר.. אני- תולדה של כל מה שלא אהבתי בך.. אבא...אתה חסר עם אהבתך..לטבע, לים, לאדמה.. ולי...
(הרגשתי צורך לכתוב את זה שוב...כאן). איך לומר את זה?...אני לא מרגיש כרגע כלום. לא רעב, לא עייף, לא שמח ולא עצוב, שלא כועס..בטח שלא עלייך עבר כבר כ"כ הרבה זמן, ואיך אני יכול לכעוס עלייך...שהלכת? אפילו הפסקתי לחשוב מה היה קורא..אילו. לא רוצה לחשוב יותר, טוב לי בראש הקטן שלי, נקי מרגשות, עם הפנים קדימה..בלי להציץ אחורנית, נכוןן...אני מתגעגע.. ואיפה שהוא הייתי רוצה שתיהיה לי עוד דקה איתך.. להגיד לך מה שהייתי רוצה, אבל גם אם תיהייה לי הדקה הזו..אין לי מושג מה אגיד לך... חוץ מאולי....אני אוהב אותך....למרות...! הגשם של מאי..השמש של ונוס..ספר חדש משמעם אותי. הנוף של גמלא, והאוויר של הפסגות, אין אווירה של דיכאון, סתם עוד יום שישי אחד, אחר הצהריים מעיק שכזה, בלי לעשות כלום. ולא יודע למה..חושב עלייך. כשיכולתי להגיד..שתקתי, כשיכולתי לחבק..קפאתי, אני מנסה להוציא אותך מתאי הזיכרון שלי.. ומצד שני- מנסה לשחזר את הרגעים המהירים שהיינו יחד...ומת לשכוח! אף פעם לא דיברנו באמת.. אף פעם לא חלקנו מחשבות.. קדמוניות מגושמת שכזו, בלי מילים... האם אי פעם הבנו אחד את השני??? פעם אחרונה שנפגשנו, היית כ"כ בעולם משלך..כדרכך..שאף פעם לא קיבלתי. ואני...הייתי ילד קטן, שלא מבין, ולא רוצה בכלל. קשר מפוספס....ועכשיו זה חסר לי.. אני נוהג בדרכיי..שהיו דרכך, מנסה לא לשכפל אותך...ולא מצליח, חושב עליך משום מקום..מהמקומות שאהבת להיות בהם...לבד. מאותם נחלים ודרכים, וחופים, ונופים...שאף אחד לא ידע להגיע אליהם.. ואתה...לך זה היה שיגרה.. מתהלך לי באותן דרכים..וכןן...אותן דרכים שלך...אפילו במקום שאהבת ללקט פטריות יער..במקום שראינו יחד את שפני הסלע.. לא אהבת אותי...אי פעם?? האם אי פעם...הייתי חשוב לך? אם אי פעם רצית לאהוב אותי כמו שאני רוצה לאהוב אותך... אני רוצה סימן.. לא משהו גדול..לא רעידת אדמה, לא פיצוץ שיחריב את גוש דן, לא רוצה חזון אחרית הימים, ורוצה רק לדעת...שחושבים עלי- שם למעלה. שישמרו עליי שאני לא אפול, שילמדו אותי לעוף, שהלב שלי...לא יהיה מחורר כולו...<דרכך> זה לא יום השנה שלך..אני אף פעם לא זוכר את התאריכים. אולי בתת מודע שוכנת לה איזו שהיא מודעות, אולי יום ההולדת שלך.. אולי מתי שהגעת,, אולי מתי שרצית.. אולי מתי ששנאת,,חלית, אולי מתי שהפסיקו לך החיים, והתחיל לך העולם האמיתי לחדור לורידים, רוצה לברוח,לראות אותך,למות, לחיות איתך, מתגעגע ואני לא מכיר אותך.. ואותי..אף אחד לא מכיר.. אני- תולדה של כל מה שלא אהבתי בך.. אבא...אתה חסר עם אהבתך..לטבע, לים, לאדמה.. ולי...
