אבא

[GGOODD]

אבא

שלום לכולם שמי גדי בן 22 כבר הרבה זמן בפורומים של תפוז מנהל פורום הפקת וידאו כאן... איבדתי לפני יומיים את אבא שלי הוא חלה בסרטן ריאות שגילו לפני חודשיים בערך עבר ניתוח להסרת הגידול שעבר בהצלחה אבל בעקבות הניתוח היו לו סיבוכים שדירדרו את מצבו לפני שבועיים הטסנו אותו לארה"ב לעבור טיפול שהיה אמור להציל אותו אבל מצבו המשיך להתדרדר עד שנפטר לפני יומיים. אני לא מצליח לעכל שאני לא אוכל לדבר עם אבא שלי, שהוא לא יתקשר אליי כל בוקר לשאול מה שלומי, שיעזור לי כשאני אצטרך, שייטפל בי כשאני חולה ולא מרגיש כל כך טוב, שיחבק אותי שיבין אותי. אני לא יכול להבין את זה בכלל כולם באים לחזק, משפחה חברים. כולם אומרים תהיה חזק אנחנו איתך. אני בן אדם מאוד הגיוני ההיגיון שולט בחיים שלי ובגלל זה אני לא מצליח להתמודד בכלל כי אין שום היגיון בזה שאדם שהיה כל כך בריא כל החיים הולך ככה. מאיפה אני אמור למצוא נחמה? איך? מה אמור להקל על הכאב? בעבר לחברים שלי ומכרים גם קרו אסונות מסוג זה וזה גם כאב לי אבל אין שום השוואה בכלל ובגלל זה אני מרגיש לא נוח בכלל שבאים אנשים ואומרים לי שקשה כי איך הם יודעים? לא יודע כבר אני כועס על העולם אני כועס על אלוהים אני לא רוצה לחיות בעצמי היום ההלוויה תגידו לי איך מתמודדים כי אני מקווה שלפחות מפה לא יבואו תשובות בנאליות כמו כולם. איך אתם מתמודדים? תודה יצחק פורטנוי ז"ל 1950 - 2007

 

[eshkolit32]

היי גדי../images/Emo201.gif

אני משתתפת בצערך ומצטרת לשמוע על אביך. הכל עדיין נורא טרי, אני חושבת שאתה צריך לתת לעצמך זמן להבין מה קרה. אני מאמינה שאתה עדיין נמצא במצב של הלם ולכן אל תלחיץ את עצמך עם דרכי התמודדות, כי זה דבר שלומדים לעשות עם הזמן. אני מניחה שתעבור בזמן הקרוב תקופה לא קלה. נכון שקשה לעכל, מוות של הורה הוא דבר נוראי ולא קל לתפוס את זה. יש בחיים דברים שבאמת אי אפשר לשלוט בהם ומוות של קרובי משפחה הוא אחד הדברים האלה. אין הרבה מה לעשות ואני לא יכולה לתת לך פתרונות קסם לצערי.....זה כואב וזה עושה צלקת בנשמה שלא עוברת עם השנים. אבל אתה תראה שעם הזמן (אבל לאט-לאט) לומדים איך לחיות עם זה. החיים שלך נמשכים, אתה עדיין ממשיך בשגרה שלך - לימודים, עבודה, משפחה, חברים, תחביבים, קריירה...אין לי מושג מה בדיוק אבל הדברים השגרתיים הם הדברים שמצילים אותנו לדעתי. הם מאלצים אותנו לתפקד כמו רובוטים בהתחלה. זה מוזר אבל זה טוב כי הראש ממילא לא תופס מה קורה. מוות זה דבר שלוקח זמן לעכל אותו. רק אחרי שנים לומדים איך לחיות עם האובדן, זה מה שאני חושבת בכל אופן. אם להיות מעשיים, אני חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור, שיחות עם חברים טובים ועם בני משפחה. אני מאחלת לך שתעבור את התקופה הלא פשוטה הזאת עד כמה שניתן בקלות, עם המון תמיכה מחברים ומשפחה, ומקווה שתגלה עם הזמן שלמרות האובדן הנורא יש בחיים גם דברים טובים שקרו לך ועוד יקרו לך. אתה מוזמן לכתוב כאן בפורום כל מה שאתה מרגיש, אנחנו איתך.

 

[shirli6]

../images/Emo24.gif

שלום גדי! אני מצטרפת לגמרי לדבריה של אשקולית. אני יודעת שכרגע, כשהכל כל כך טרי ומזעזע, קשה לשמוע את זה- אבל הזמן באמת עוזר. זה לא אומר שתשכח, זה לא אומר שבעוד כמה שנים הכל יהיה נפלא וביוק כמו שאתה רוצה שיהיה. זה רק אומר שמה שאתה מרגיש עכשיו לא ישאר לנצח. עם הזמן אתה מוצא לעצמך את השיטות שלך להתמודד, אני מאמינה שאצל כל אדם זה אחרת. מה שחשוב לזכור (וזה לא פשוט, אני צריכה להזכיר את זה לעצמי הרבה פעמים) זה שמותר לך הכל. מותר לך להיות עצוב גם בזמן שאתה מרגיש שאתה "אמור" להיות שמח. מותר לך לשמוח גם אם אתה חושב שזה הזמן להתעצב. מותר גם לכעוס. אין חוקים כתובים להתמודדות עם אובדן. אני מוצאת שלשתף חברים טובים, גם כאלה שלא חוו אובדן, מאוד עוזר לי. להחזיק בפנים יכול להיות קשה מאוד, ובסופו של דבר זה עלול אף להזיק. יהיה בסדר. גם אם זה לא נראה כך כרגע. תמיד כאן בשבילך!

 

[sivosh]

היי גדי,

גם אני אבדתי את אבא, לפני חצי שנה. גם בגלל הסרטן. וגם בגלל סיבוכים. כולם יבואו ויגידו תהיה חזק ובלה בלה בלה, זה יצא לך מהאוזן השניה מבטיחה. אני כן יכולה להגיד לך, שלי קצת עזר החברות שהיו איתי-עד שאמרתי להן שנמאס לי מהן. לתת עצות אני לא יודעת, העצמי אני עוד מנסה מתמודדת אבל נסה כל הזמן לחשוב, מה הוא היה אומר לך בסיטואציה מסוימת או היה רוצה שתעשה. לפעמים כשיש דברים וימים שאני לא רוצה לקום מהמיטה, תמיד יש לי את המחשבה של אבא שהוא היה מתעצבן עלי אם הייתי נשארת במיטה בגללו. תזכור שאנחנו כאן. גם בשביל לתת רק חיבוק. לפעמים גם לא צריך לדבר כאן בשביל זה.