אבא..

אבא..

אני צריכה אותך ומתגעגעת אלייך.. בחודשים האחרונים לפני המוות,אמא סיפרה שכמה שהיית חלש ומבולבל,כל פעם כשהיא הזכירה את שמי התחלת לבכות ולא רצית להשאיר אותי בעולם הזה בלעדייך.. ביקשת שישמרו עליי.. אני מתגעגעת אלייך כל כך.. עברו רק שבועיים מאז שאבא נפטר ושבהם לא ראיתי אותו ואני כל כך מתגעגעת... איך אשרוד ככה לנצח??
 
אני יושבת

בלימודים ובוכה.. לא יודעת איך להפסיק את זה.. מחר יש לי בחן ואני לא מצליחה אפילו להתרכז.. אומרים שהשבעה עברה אז אני צריכה כבר לתפקד נורמלי.. כמה כעס בפנים... ורגשי אשם,למרות שאני יודעת רציונאלית שעשיתי מעל ומעבר(לפי מה שהרופאים והקרובים אומרים)
 
אוהבת יקרה

כל כך מזדהה עם כאבך שולחת לך המון
עם תרצי אני גם במסרים
 
תודה יקרה,

תודה על ההצעה גם במסרים... יש לי תמיד בעיה שאני מתביישת ולא יודעת איך ומה לכתוב.. פוחדת שאעשה טעות ואעמיס בלי כוונה.כי כואב לי עכשיו כל כך.
 
אוהבת יקרה

אין לך מה לחשוש באמת תרגישי חופשי מתי שבא לך כתבי כאן בפורום או במסרים אני יודעת שכואב לך מאוד אני הייתי גם שם ולכן אני מציעה את זה כי עברתי גם את מה שאת עוברת
 

5044

New member
אני כל-כך מבינה אותך

גם אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר, ולפעמים עדיין מרגישה.. את תשרדי, כל יום לעצמו, ובלי לשים לב לאט לאט תתחזקי ותקומי מתוך הכאב לכל אחד יש קצב משלו ולצפות ממך שתתיישרי כבר אחרי השבעה זה פשוט לא אנושי ובלתי אפשרי.. רואים כמה אביך היה חשוב לך וכמה אהבת אותו, קחי לך את הזמן, תנשמי עמוק אל מול כל חסרי הסבלנות, ותקשיבי לעצמך. אם את צריכה לבכות- תבכי, זה מובן ולגיטימי. אני מכירה את כאבך מקרוב, תאמיני לי... אני שולחת לך את כל הנחמה שאפשר ו
גדול ואוהב.
 
אני פוחדת...

אני מרגישה שאני שוקעת בדכאון ונופלת למטה... סוף סוף אני לומדת נושאים שכל כך עניינו אותי טבעית כדי לעסוק בהם בתקווה בעתיד, אבל שום דבר כבר לא משמח אותי.. ישבתי היום בלימודים והכל הרגיש לי רק רע ושחור... בקושי הגעתי לאוניברסיטה.. לא הצלחתי לישון בלילה יותר משעתיים בגלל בכי ומחשבות על אבא.. אני פוחדת.. מרגישה נפילה..
 
../images/Emo24.gifאוהבת יקרה אני מבינה אותך

וכמו שמלכת הלבבות כותבת את מוזמנת תמיד לפרוק את הלב מסתבר אצלי לפחות שזה נותן טיפת מרגוע לשחרר ולפרוק כך את הכאב למרות שהכאב רק הולך וומתעצם מיום ליום וככל שהימים חולפים להם.. שה' ייתן לכולנו כח ושלא נדע עוד צער אמן!
 

5044

New member
אני יכולה להזדהות איתך../images/Emo201.gif

גם אני הרגשתי שאין טעם לשום דבר, ולפעמים גם שאין טעם לקום מהמיטה אפילו, אבל זה עובר... נכון שעכשיו הכל נראה שחור, הכל מלא תסכול וכעס, על כל רגע ביממה מופיעות העקבות של אבא, אבל לאט לאט זה נחלש. לא נעלם, נחלש. אני אמנם נעזרתי גם בטיפול פסיכולוגי, שזה גם משהו שחבל לפסול על הסף, אבל את, יש לי תחושה, בן-אדם חזק יותר ממה שאת חושבת ותתגברי על התקופה הקשה הזאת. גם אם את בקושי מגיעה לאוניברסיטה, תמשיכי, תאחזי במה שאת יכולה, אבל אל תוותרי. ובקשר לשינה אני ואת קצת באותה סירה, אבל אני בכל זאת יכולה להציע לך להיעזר בטלוויזיה, מוסיקה, שתיה, חלון פתוח... אלה חלק מהדברים שבסופו של דבר עוזרים לי. תודה על התגובה שלך להודעה שלי, את מוזמנת לשלוח לי מסר מתי שתרצי...
 
למעלה