פולי כאן בשבילכם
New member
אבא של חברה שלי
יום שישי בבוקר אבא בא אליי ואמר לי: "אבא של חברה שלך נפטר" לא ידעתי על איזו חברה לחשוב, הריי יש לי הרבה. אחרי כזה ניחושים מוזרים ולא מוצלחים הוא אמר לי: "נו.. חברת הילדות שלך, הייתה חברה נורא טובה שלך כשהיית קטנה ונפרדתן לפני כמה שנים" ניסיתי לחשוב שוב, אך לא עלה בדעתי שזו סיגל... "יש רגעים נגמרות לי המילים, רק הראש מלא תמונות...." הרגע נכנסתי מחברה שלי, חברת ילדות שלי, בחורה דתייה, צנועה וחסודה, מבית חרדי, לפני 8 שנים הייתה בדיוק כמוני, היינו רצות עם חצאיות קצרות ברחוב, צוחקות, משחקות בחול וקוראות אחת לשנייה דרך החלון... למרות ששנינו הלכנו לדרכים שונות, היא מתחזקת מיום ליום, ואני ההיפך הגמור שלה... היום ראיתי סיגל אחרת. סיגל עצובה, בודדה, מישהי שאיבדה אדם יקר לה בחיים. נכנסתי אליה, חיבקתי אותה ואת אחותה... ניסיתי לחייך, אבל העצב שעל פניהן רק העציב אותי עוד יותר. נכנסתי אל סיגל לחדר, היא שכבה במיטה, ללא מצב רוח, מנסה לאכול אך לא מצליחה לעכל, לא את האוכל ולא את האובדן. ישבתי איתה, נזכרנו בו, סיפרנו עליו רק דברים טובים, בכינו ביחד ולרגע קט פרצנו בצחוק רם. ככה אנחנו יודעים מי באמת חברינו האמיתיים, ככה בוחנים אנשים יקרים. יודעים לבוא אלייך גם ברגעים הכי קשים שלך וגם אם כבר איבדת איתם קשר וכל אחד הלך לדרכו שלו. אני מאחלת לכולם להיפגש רק בשמחות, כי אין מה לעשות, חייבים להשלים עם העבודה שאחד הולך לעולמו לגוזל אחר נולד... ברשותם אני הולכת להתארגן לזוהר של האחיין של חבר שלי... ממשיכים לחיות. סיגל אני אוהבת אותך עד עמקי נישמתי, לא שכחתי אותך, ואחת כמוך לא אשכח לעולם, וגם אותך משה, אני וכל בני משפחתי נזכור וננצור את זכרך בנו לעולמי ועד. משה יעקובוב ת.נ.צ.ב.ה פולינה.
יום שישי בבוקר אבא בא אליי ואמר לי: "אבא של חברה שלך נפטר" לא ידעתי על איזו חברה לחשוב, הריי יש לי הרבה. אחרי כזה ניחושים מוזרים ולא מוצלחים הוא אמר לי: "נו.. חברת הילדות שלך, הייתה חברה נורא טובה שלך כשהיית קטנה ונפרדתן לפני כמה שנים" ניסיתי לחשוב שוב, אך לא עלה בדעתי שזו סיגל... "יש רגעים נגמרות לי המילים, רק הראש מלא תמונות...." הרגע נכנסתי מחברה שלי, חברת ילדות שלי, בחורה דתייה, צנועה וחסודה, מבית חרדי, לפני 8 שנים הייתה בדיוק כמוני, היינו רצות עם חצאיות קצרות ברחוב, צוחקות, משחקות בחול וקוראות אחת לשנייה דרך החלון... למרות ששנינו הלכנו לדרכים שונות, היא מתחזקת מיום ליום, ואני ההיפך הגמור שלה... היום ראיתי סיגל אחרת. סיגל עצובה, בודדה, מישהי שאיבדה אדם יקר לה בחיים. נכנסתי אליה, חיבקתי אותה ואת אחותה... ניסיתי לחייך, אבל העצב שעל פניהן רק העציב אותי עוד יותר. נכנסתי אל סיגל לחדר, היא שכבה במיטה, ללא מצב רוח, מנסה לאכול אך לא מצליחה לעכל, לא את האוכל ולא את האובדן. ישבתי איתה, נזכרנו בו, סיפרנו עליו רק דברים טובים, בכינו ביחד ולרגע קט פרצנו בצחוק רם. ככה אנחנו יודעים מי באמת חברינו האמיתיים, ככה בוחנים אנשים יקרים. יודעים לבוא אלייך גם ברגעים הכי קשים שלך וגם אם כבר איבדת איתם קשר וכל אחד הלך לדרכו שלו. אני מאחלת לכולם להיפגש רק בשמחות, כי אין מה לעשות, חייבים להשלים עם העבודה שאחד הולך לעולמו לגוזל אחר נולד... ברשותם אני הולכת להתארגן לזוהר של האחיין של חבר שלי... ממשיכים לחיות. סיגל אני אוהבת אותך עד עמקי נישמתי, לא שכחתי אותך, ואחת כמוך לא אשכח לעולם, וגם אותך משה, אני וכל בני משפחתי נזכור וננצור את זכרך בנו לעולמי ועד. משה יעקובוב ת.נ.צ.ב.ה פולינה.