אבא שלי...

ילדונת21

New member
אבא שלי...

אבא שלי נפטר לפני שנה וחצי. ואני מרגישה כאילו עבר רק חודש וחצי, הכאב עדיין כ"כ טרי והמוות שלו היה כ"כ בלתי צפוי ומפתיע (הוא נהרג בתאונת עבודה,הוא היה שבוע מחוסר הכרה בבי"ח, ואז הוא נפטר) אני הכי קטנה, יש לי 3 אחים (32,28,25) הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מצליחה לבכות ולא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד, כ"כ קשה לי וכ"כ כואב לי,אני כ"כ מתגעגעת אליו ואין אף אחד שאני יכולה לספר לו על זה, אני כ"כ רוצה לבכות אבל לא מסוגלת, אולי אני מפחדת להתפרק ושלא יהיה שם מי שירים אותי... אני לא מבינה איך זה שדווקא האנשים הכי טובים,שעוזרים לכולם הם אלה שלוקחים אותם מהעולם הזה - למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?! אני במקור מבית דתי אבל בתקופה האחרונה חזרתי בשאלה כי אני כבר א מוצאת את עצמי בדת ולא מאמינה לכלום.
 

BooBee

New member
עם מי את מדברת כשכואב לך?

יש כמה מקומות שאת יכולה לפנות לקבל תמיכה נפשית, אולי תפני לפורום של סה"ר, או לרופא המשפחה שיפנה אותך לטיפול אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי. ומה את עושה בינתיים, על מנת להקל על הכאב, ובשביל להתמודד עם המוות הפתאומי של אביך? האם את מדברת עם האחים שלך? אולי קרוב משפחה אחר? מחבקת אותך, רויטל
 

ילדונת21

New member
זאת בעיה...

אין לי עם מי לדבר. אף אחד אצלנו במשפחה לא קשור אחד לשני, חוץ מלשאול את אחי מה הענינים אני לא יכולה ממש לדבר, ולא מדברים בכלל על אבא שלי בבית, לא יודעת למה,כולם חושבים על זה והתמונות תלויות בכל מקום אבל יש מין פחד כזה שכל הגעגועים יחזרו אז בכלל לא מעלים עליו זיכרונות יש לי הרגשה נוראית כזאת כאילו מנסים לשכוח אותו וזה מאוד כואב לי כי אני לא רוצה לשכוח, אני רוצה להנציח אותו מאוד כואב לי ואין לי עם מי לדבר, אני חושבת שאני אשקול ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל לאן הולכים?!
 

BooBee

New member
קראתי את הכרטיס האישי שלך (-:

ושמתי לב כמה אופטימיות יש לך בחיים. את בת 21, את עובדת, לומדת. אני בטוחה שיש לך כמה חברות טובות שידברו איתך. את גם מכירה את האינטרנט ותסתכלי כאן בפורום ובפורומים השכנים ובכלל תעשי חיפוש בגוגל על תמיכה נפשית. כמו שהצעתי קודם, את יכולה לגשת לרופא המשפחה ולבקש הפנייה לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים, או ללכת לעובד סוציאלי. יש גם קבוצות תמיכה מפעם לפעם בערים הגדולות, צריך לברר דרך העירייה, או דרך המרכז לבריאות נפשית בעיר בה את גרה. את הקושי לדבר עם בני משפחה על מי שמת אני מכירה. אולי כדאי שתשאלי את האחים שלך למה הם לא מדברים על אבא, אולי גם הם חוששים להעלות את הנושא מפחד לפגוע במישהו אחר. לפעמים זה רק קצרים בתקשורת, את יודעת.... את יכולה בעצמך לשאול אותם ולשתף את הרגשות שלך ולראות לאן השיחה תזרום. אל תחשבי שמנסים לשכוח אותו, אי אפשר באמת לשכוח אבא. אני בטוחה שלהם קשה לא פחות ממך. ואם את רוצה להנציח, תמצאי דרך יצירתית לעשות את זה, נגיד לאסוף תמונות ולראיין את בני המשפחה והחברים שלו, ותספרי שאת מכינה ספר על אבא, אני בטוחה שישתפו איתך פעולה. תכיני מחברת עם כל הסיפורים, ותוך כדי זה שתראייני בני משפחה וחברים, אנשים ידברו. את רק צריכה ליצור עבורם את ההזדמנות. בהצלחה וספרי איך את מתקדמת, רויטל.
 
למעלה