אבא שלי

shenon

New member
אבא שלי

אין כמוני יודעת כי איני יכולה לבנות את שער הניצחון שממנו אוכל להגיע ולראותך זה מסע ארוך אל תוך כאב שאני משלמת יום יום . החסר,החסך,החיבוק המילה, א ב א. וליבי חרוש קמטי כאב וגעגוע אל הלא מוכר שילמתי ואני ממשיכה לשלם על הזכות שלהיות ביתך והמעט שאני יכולה לגמול לך,על הזכות שקיבצת בי חיים שלמים היא מצבת האבן שאני פוקדת והולכת איתה ואחריה היא חלק מציוני הדרך וכמעט שאיני פוסחת על יום הזיכרון כחלק מקורות חיי. האבן חקוקה בי ולא פעם מייסרת אותי וכשאני לצידה עומדת ושואלת למה??? הרבה כוח טמון בשאלה זו,ובסקרנות לדעת אך גם ל ז כ ו ר הזיכרון מסיפורי אמא נעים איתי ממקום למקום, מזירת קרב אחת של החיים לזירה השניה. וכך אני מתמודדת עם הלא מוכר. א ב א ש ל י
 

magy

New member
נוגע בכל המיתרים......שנון......

כל אחד והחבילה הפרטית שלו.....את יודעת.......... המשיכי לשרוד למרות האֹבדן........... אין אלטרנטיבה אחרת............
 
../images/Emo16.gifשנון יקרה...

כמעט כולנו כאן, נכים ופגועים על כי חלק נלבנו, בעצם קיומנו - אינם איתנו יותר, הרשי לי לצרף לך מילים שכתבתי לחברתי מהפורום, ממש לא מזמן, אין בן נחמה, אין בן אמת חדשה - אבל הכאב...גובר על הכל. "בימים שאחרי..." בימים שאחרי הייתי מהלכת על קצות הגלים בעלטה הגמורה של הלילה. הכוכבים שמעל ריקדו במחול שדים, כאילו משתלבים במהומות הנפש. בימים שאחרי ... בימים שאחרי - רציתי לקרוא לו.. וכולי יראה שמשום מקום יגיחו אחים בלבן ויעטפוני בכתונת משוגעים . בימים שאחרי חשבתי שלהיות חזקה - זה מה שמצפים ממני... וזכרתי את מילותיו האחרונות אלי - "שמרי עליהן.. שימרו על עצמיכן" ובכל עוצמות הנפש ובכל האנרגיות שמרתי על שפיות...שפיות זמנית... ובלילות.. בלילות הלכתי בבהונות חשופים מלחכת את עברי התהום, מתגפפת בידיעה כי אם רק ארצה - אוכל לקפוץ אליה פנימה..... מתחממת לגלי הים ... ואז הבנתי כי האבן הזו.. הלחץ הזה בחזי המאיים לבקוע את לבי לרסיסים - אינו אלא הצורך שלי לקרוא לו - לפתוח שערי שמים, ולהגיד לו בשמו א ב א אאאאאאאא בבבבבבבב אאאאאאאא..... ומתהומות נשיה אינסופיים בזעקה קורעת לב, בכוחות עצומים ובאין מורא - אל תוך גלי הים המלחכים את צדפות החוף הלבנות קראתי לו.. ועמדתי שם אולי שעה אולי שעתיים אולי כל הנצח - ועד שבקעו קרני הבוקר זעקתי בכל כוחותי את שמו.... ואף אחד לא בא לחובשני למיטת ברזל מיותמת, ואף אחד לא תמה לנוכחותי המוזרה והדגים המשיכו לשתוק, והמים המשיכו להרגיע את מחול השדים. והמוזר מכל קרה: איש וכלבו שעשו לעברי את ריצת השחרית נעמדו מאחורי - והצטרפו לזעקתי אל תוך שמיים מחוורים : אאאאאאאבבבבבבבבבאאאאאאא. והיום, בכל עת שאני חשה כי רוצה אני לקרוא לו, יש לי את הים ואת היערות ואת השמיים ואת הלילה..ואני יודעת שאי שם גם עומדים האיש וכלבו ומצטרפים לזעקתי ........ אאאאאאאאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבאאאאאאאאאאאאאאא
 

Sודית

New member
רק זכרונות נשארים.....

אני מנסה להבין את הכאב, האחר, שלך... לך יש זכרונות רק מסיפורים... קשה לי לדמיין...את הכאב הזה...את האין הזה. כך כתבתי באזכרה של אבי ז"ל. כולם מגיעים לאותו מקום כך חשבתי לי אתמול... שורות שורות, שאין להן סוף, מרחבים של דממה ומוות.... מצבה בת שנה ואיש שפעם היה, בעל, אבא וסבא... 90 שנה. רק שמו נותר, חקוק על שיש קר. אותיות מבריקות, שחורות... האם זהו צבע המוות?, צבע הסוף? הוא היה מן כזה איש גדול, גדול חשבתי תמיד שאף אחד לו, לא יכול. אבל אתמול....היה הוא רק אותיות, על שיש לבן וקר בשחור חקוקות. עומדים מסביבו בדממה של קדיש, אשה, ילדים ונכדים...האם הוא מרגיש? אני לא הרגשתי הרבה.... האותיות לא עושות לי את זה. הדממה מסביב, חונקת, מאיימת...מוות. חשבתי לעצמי, בתום...אתה יודע, אבא? כולנו מגיעים בסוף....לאותו מקום. אז נוח לך על משכבך...בשלום. סודית...מרגישה וכואבת.
 

פtor

New member
משתתף בצערכן על אבא שלכן ו...

מבין את כאבכן.כמשתתף ישן בפורומים אחרים וחדש כאן - בשם חדש בתפוז.רציתי לומר כי האבא וזכרונו - חי איתנו הרבה זמן, ותמיד "קוראים לעזרתו בשעת כאב". לכן אם לא קשה לכן ולשאר הגולשים - אגיד לכם מעט על אבי(ומתוך זה גם כיצד זוכרו ועלי) לפני כ 8 שנים הייתי מטפל ומתגורר בצפון בבית אמי שנפגעה בתאונת דרכים וכתוצאה הפכה לתשושת נפש פגועת 2 ברכיים ושורש יד ימין,ומהלכת לאט בהליכון. אליה שבתי מעבודה בת כשנה בהוליווד שבעבר השני "של החיים". אבי צלצל מאנגליה והודיע כי מכיוון שכבר עבר יותר ממה שהרופאים הקציבו לו לחייו, הוא מתכוון לבוא לבקרני, לראות מצבי ולסייע אם יוכל/יצטרך. הדגשתי כי מפני שאמי(גרושתו והוא נשוי בשנית)פגועה ובעבר סירבה לשוחח עימו בטלפון, שלא לדבר על לארח אותו אצלה- ובכדי לחסוך - הצעתי לו שיבוא לבית אמי כאורח - ובאנגלית שלו יספר לאמי כי הוא מחבריו של אחי בארה"ב, וזה "שלח אותו לראות מה שלום האם שלו".וכך הגיע אבי - כאורח לבית אמי כאזרח בריטי אך בסיפור שהוא אמריקאי, מדבר מעט עברית, וידיד של אחי - שעושה לו "שירות", בביקור אצל אם החבר. להפתעתי - מצאו שני הורי בביקורו - כימיה ביניהם,וכל אחד מהם מצידו/ה השתדלו לתהות על הקנקן של השני ולהיות חברותיים. היה זה דב בלתי צפוי עבורי , בייחוד כשחששתי מכך שאמי , באחד מרגעי "הקריזה שלה" תזהה אותו. אך מההתחלה האמינה לו, וגם אבי - גיליתי בו אדם חדש, עם חוש הומור וכשרון משחק,עם עדינות שלא הכרתי בו קודם. ביום האחרון נסענו בדרך לשדה התעופה ובדרך קרתה לנו תאונה ונפטר מיד- בעוד אני מחפשו בזמן סיום התאונה, לידי - אך התברר לי כי נפל החוצה ונהרג מחוץ לרכב. שהיתי זמן רב במצב של "התאוששות" ושל אי רצון לקבל את אובדנו. אך הזיכרון של אותם שבועיים כשהיינו כחברים של אחי - ולא כאב ובנו- בבית אמי, הולכים עמי בזכרוני ואיני יכול לשכוח. מדי פעם - מילה ממישהו, תנועה של מישהי - מזכירים לי אותו. כואב גם היום = אך עם הכאב, יש גם סיפוק שהנה- זכיתי להיות לידו בשעותיו האחרונות ולהכירו טוב יותר. ועם הסיפור הזה אני תקוה שתתנחמו - כי אני לומד מכן - שצרת רבים היא -וחצי נחמה. שתהא שנה טובה ונעימה יותר, בריאות יותר טובה וזכרונות נעימים עם גמר החתימה.
 

magy

New member
ברוך הבא לשרשורים פtor

וזו פעם אחרונה שאני כותבת את הכינוי הקשה הזה בשבילי תהיה...........תור
 
למעלה