fire storm
New member
אבא שלי מכה אותי......
אז זה הסיפור שלי(אני יושב כאן עם דמעות בעיניים)......: כבר שנים ארוכות שאבא שלי, אשר נמצא רוב הזמן בדכאון מתמשך, מכה אותי. הוא לא עושה את זה מצורך סאדיסטי שלו, הוא לא עושה את זה בקביעות אבל הוא מרביץ לי כשאני "לא מתנהג בסדר", כאשר אני לא קם לבית ספר, אני מאופיין בקרב הסובבים אותי בתור" הילד המאחר בכפייתי", שאני פשוט מתקשה לקום בבקרים וכשאמא שלי(שהיא אחת הדמויות המרכזיות בסיפור) כבר אובדת עצות לטענתה, היא פשוט נכנסת לחדרה(אנחנו גרים בקוטג' והחדר שלה הוא מול שלי) ומחממת את אבי שכבר במילא לא מתמודד היטב עם עצבנות ואיכשהו הופכת אותי לבנאדם רע ופסיכי שמנסה למרר לה את החיים, רק בגלל שאני ישן(ואם כמה שזה יישמע פטתי, אני עושה את זה בתת מודע) ומתחילה לספר לו על זה שאני הורס לה את החיים והוא בתגובה קם ובהליכה מהירה מושך אותי מהמיטה ומרביץ לי, היו הרבה דברים, אבל הסיפור של היום(רק לפני 35 דקות זה קרה) הוא האחד ההכי חמור מבחינתי, הוא בא אליי בצעקות ו משך אותי מהמיטה, דחף אותי חזרה למיטה ואז בתנופה, נתן לי אגרוף לפנים ולוקח בקבוק קולה שהיה בסביבה ומוריד לי על הראש, כאילו שאני הולך איתו קטטה בבר, רק שהעובדה הקטנה שחסרה כאן, היא שאני תלמיד כיתה ט' כבן 15 והוא בן אדם שסובל מהיסטוריה של מחלות דיכאוניות ולוקח תרופות בקביעות כבן 50 עם כושר גופני וחוזק די גדול. ואז אני מתחיל לבכות. אני מתחיל לצרוח עליו, על אמא שלי, אני סוגר את הדלת, כשאני כבר מעוצבן לגמרי, ואז ממשיך לצרוח עליו שהוא לא בן אדם נורמלי, שזה לא מגיע לי, שאין לו זכות לעשות את זה, שהוא בן 50 ואני בן 15 ועוד שלל טיעונים למה זה לא בסדר ונחשב ללא חוקי, היום אני התפוצצתי ובאתי לאבא שלי לחדר צעקתי עליו כשהוא במיטה(הוא סובל מבעיות שינה והוא לא ישן בלילות) ואמא שלי הייתה שם, ואז היא הפכה אותי למופע חי, היא טוענת כשאני בהתקף אמוק שאני פסיכי, אני בוכה ואומר שהוא הרס אותי, היא מתעללת בי כשאני במצב רגשי נורא מסובך ורגיש. אני מתחיל לחשוב שהיא לא יצור אנושי, שהיא מפלצת שיכולה לנווט כיווני מחשבה של בני אדם וככה לסדר הכל כמו שהיא רוצה שיהיה, שאני אצא הרע בסיפור. היום התעצבנתי יותר מבדרך כלל ובאתי אליה ונתתי לה אגרוף. צעקתי עליה ועליו שייראו מה זה עושה לי, כמה שכל זה הורס לי את החיים, את המצב הבריאותי הנפשי, את זה שהיא הופכת אותי למשהו שאני לא וככה בעזרת המצב הזה היא מתחילה לטעון שאני ממש משוגע וצריך להוציא אותי מהבית. זה לא מגיע לי. אני יושב כאן ובוכה ומתקשה לסדר את הנשימה, אני לא יכול יותר ככה. אני רוצה עצות. והכי מכעיס זה שהיא משתמשת באיום שלה נגדי כדי להשתיק אותי כבר שנים: היא תוציא אותי מבית ספר ותשלח אותי לפנימייה ועכשיו זה הפך לזה שהיא פשוט לא תרשום אותי לתיכון לשנה הבאה. אני שוקל ברצינות אפשרות של להתאבד, פשוט לגמור את החיים שלי, כי סבלתי מספיק, גם אם אני אלך לתיכון ואעשה בגרות, בטח כל הכסף שאני ארוויח במה שאני אעבוד יילך לקניית כדורי פרוזאק ותשלום לפסיכיאטר. אני שונא את החיים שלי.
אז זה הסיפור שלי(אני יושב כאן עם דמעות בעיניים)......: כבר שנים ארוכות שאבא שלי, אשר נמצא רוב הזמן בדכאון מתמשך, מכה אותי. הוא לא עושה את זה מצורך סאדיסטי שלו, הוא לא עושה את זה בקביעות אבל הוא מרביץ לי כשאני "לא מתנהג בסדר", כאשר אני לא קם לבית ספר, אני מאופיין בקרב הסובבים אותי בתור" הילד המאחר בכפייתי", שאני פשוט מתקשה לקום בבקרים וכשאמא שלי(שהיא אחת הדמויות המרכזיות בסיפור) כבר אובדת עצות לטענתה, היא פשוט נכנסת לחדרה(אנחנו גרים בקוטג' והחדר שלה הוא מול שלי) ומחממת את אבי שכבר במילא לא מתמודד היטב עם עצבנות ואיכשהו הופכת אותי לבנאדם רע ופסיכי שמנסה למרר לה את החיים, רק בגלל שאני ישן(ואם כמה שזה יישמע פטתי, אני עושה את זה בתת מודע) ומתחילה לספר לו על זה שאני הורס לה את החיים והוא בתגובה קם ובהליכה מהירה מושך אותי מהמיטה ומרביץ לי, היו הרבה דברים, אבל הסיפור של היום(רק לפני 35 דקות זה קרה) הוא האחד ההכי חמור מבחינתי, הוא בא אליי בצעקות ו משך אותי מהמיטה, דחף אותי חזרה למיטה ואז בתנופה, נתן לי אגרוף לפנים ולוקח בקבוק קולה שהיה בסביבה ומוריד לי על הראש, כאילו שאני הולך איתו קטטה בבר, רק שהעובדה הקטנה שחסרה כאן, היא שאני תלמיד כיתה ט' כבן 15 והוא בן אדם שסובל מהיסטוריה של מחלות דיכאוניות ולוקח תרופות בקביעות כבן 50 עם כושר גופני וחוזק די גדול. ואז אני מתחיל לבכות. אני מתחיל לצרוח עליו, על אמא שלי, אני סוגר את הדלת, כשאני כבר מעוצבן לגמרי, ואז ממשיך לצרוח עליו שהוא לא בן אדם נורמלי, שזה לא מגיע לי, שאין לו זכות לעשות את זה, שהוא בן 50 ואני בן 15 ועוד שלל טיעונים למה זה לא בסדר ונחשב ללא חוקי, היום אני התפוצצתי ובאתי לאבא שלי לחדר צעקתי עליו כשהוא במיטה(הוא סובל מבעיות שינה והוא לא ישן בלילות) ואמא שלי הייתה שם, ואז היא הפכה אותי למופע חי, היא טוענת כשאני בהתקף אמוק שאני פסיכי, אני בוכה ואומר שהוא הרס אותי, היא מתעללת בי כשאני במצב רגשי נורא מסובך ורגיש. אני מתחיל לחשוב שהיא לא יצור אנושי, שהיא מפלצת שיכולה לנווט כיווני מחשבה של בני אדם וככה לסדר הכל כמו שהיא רוצה שיהיה, שאני אצא הרע בסיפור. היום התעצבנתי יותר מבדרך כלל ובאתי אליה ונתתי לה אגרוף. צעקתי עליה ועליו שייראו מה זה עושה לי, כמה שכל זה הורס לי את החיים, את המצב הבריאותי הנפשי, את זה שהיא הופכת אותי למשהו שאני לא וככה בעזרת המצב הזה היא מתחילה לטעון שאני ממש משוגע וצריך להוציא אותי מהבית. זה לא מגיע לי. אני יושב כאן ובוכה ומתקשה לסדר את הנשימה, אני לא יכול יותר ככה. אני רוצה עצות. והכי מכעיס זה שהיא משתמשת באיום שלה נגדי כדי להשתיק אותי כבר שנים: היא תוציא אותי מבית ספר ותשלח אותי לפנימייה ועכשיו זה הפך לזה שהיא פשוט לא תרשום אותי לתיכון לשנה הבאה. אני שוקל ברצינות אפשרות של להתאבד, פשוט לגמור את החיים שלי, כי סבלתי מספיק, גם אם אני אלך לתיכון ואעשה בגרות, בטח כל הכסף שאני ארוויח במה שאני אעבוד יילך לקניית כדורי פרוזאק ותשלום לפסיכיאטר. אני שונא את החיים שלי.
