אבא שחי בחו"ל

[CreazyMom]

אבא שחי בחו"ל

אבי ילדי (והאקס שלי) חי בחו"ל. פעם בשנה הילדים נוסעים אליו, והוא לא היה פה כבר שלוש שנים. לפעמים הבן הצעיר (11) נתקע מול איזה סרט או תכנית בטלוויזיה שמציגה אב ובן ואני קולטת שהוא עצוב. רגע כזה של רחמים עצמיים. אני בדרך כלל מחבקת ולא אומרת הרבה. לפעמים יוצא שאנחנו מדברים אז אני עשויה להצביע על העובדה שהם מדברים לפחות פעמיים בשבוע בטלפון ונפגשים פעם בשנה וגם זה משהו. השבוע הוא הגיע לביקור של שבועיים אחרי שהוא מבטיח כבר כמה חודשים שהוא יגיע. השמחה גדולה בעיקר אצל הצעיר, הגדול (18) משחק אותה שלא אכפת לו. אבל למרות השמחה של הצעיר, בבוקר הוא קם בחוסר רצון ותחושת מועקה. אני מניחה שזה בגלל שכל יום שעובר מקרב את הנסיעה של אביו. אני לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לו וקשה לי לראות אותו ככה. אתמול הכרחתי אותו לקום וללכת לבית ספר כי ידעתי שאביו יבוא מאוחר אבל היום הרשיתי לו להשאר כי אביו קבע עם אחיו הגדול. גם מרגיז קצת שהוא בא בזמן לימודים כשיכול היה לבוא לפני שבועיים לחופשת פסח, אבל אני לא אומרת כלום. זאת לא אשמתם של הילדים ובטח לא אשמתי (הוא החליט לחיות בחול כמה שנים אחרי שהתגרשנו), אבל הילד הצעיר אומלל. גם לגדול קשה אבל הוא מתייחס לזה אחרת. לפעמים אני חוששת להגיד דברים שעלולים להשמע כאילו אני מגנה את אביו על הבחירות שלו. אבל אני לא. לפני שנסע אמרתי לו שאי אפשר לחבק דרך הטלפון אבל החיים בארץ חנקו אותו לדבריו. היום הוא שיפוצניק חופשי ומאושר ואין לי מושג אם טוב לו או לא, חשוב לי שלילדיי יהיה טוב. אני מרגישה כרגע כל כך חסרת אונים.

 

[mykal]

שלום לך,

את מרגישה חסרת אונים, כי אין מענה למציאות 'בעייתית'. זו המציאות, אלה היו הבחירות של כל אחד מכם. והילדים רגילים אל המציאות הזו. וגדלים בתוכה. כל אחד מגיב שונה כי יש אופי שונה, הארועים קרו לכל אחד בגיל אחר, וגם כרגע הם בגיל שונה. את עושה נכון שאינך מדברת בגנות אביהם--כי הוא אביהם. את והוא לא רציתם את הביחד וזה מה שקרה. אני כן הייתי יותר משוחחת איתם--על החויות הרגשיות שלהם? מה קשה להם במרחק? והייתי מיעצת להם להציע לו לבא לגור כאן. בשבילם. כן נותנת מקום, לגעגוע לעצבות. בלי לשפוט אותו אלא לתת להם לגיטימציה לרגשות שלהם. הם יגדלו יעשו את הבחירות שלהם. יבנו עצמם ויקימו משפחות שלהם. שיהיה לכולכם טוב.

 

[CreazyMom]

תודה

על תגובתך. אני לא תמיד בטוחה שזה טוב להם שאני בעצם לא אומרת כלום. העובדה שאנחנו לא ביחד, משנית לזאת שהוא בחר לעזוב את הארץ מספר שנים אחרי שהתגרשנו. אתמול הבן הקטן היה עצוב בגלל הפרידה הקרבה ושאלתי אם הוא רוצה שאוציא לאבא שלו צו עיכוב יציאה מהארץ. זה היה בהומור כמובן, אבל נגעתי בנקודה רגישה. אם הייתי יכולה לומר את האמת כמו שאני רואה אותה, הייתי אומרת: אבא שלכם חשב רק על עצמו כשהוא עזב. אבל אני מתאפקת

 

[mykal]

אני גאה בך שלא אמרת

שאבא חשב על עצמו-- במקום לדבר נגד, שיוצר כאב נוסף, תהיי את איתם יותר, יותר מחבקת יותר שומעת יותר מכילה. אני יודעת שזה קשה--כי ברגעים כאלה משתלט הכעס והעלבון וכד' מצד שני שאתה מאופק ולא מקטין את מי שמולך--יש הרבה סיפוק. תשוחחי איתם ותכיני אותם לנסיעה שלו לפרידה. חוץ מזה, בינינו כמה לא נעים, אבל זכותו לחשוב על עצמו-- יש הרבה אנשים שיודעים לחשוב רק על עצמם. זה אופי, חינוך, גישה לחיים. זה עדיין לא מבטיח להם אושר. הילדים שלך לומדים זאת על בשרם בדרך הקשה--את שם בשבילם. שולחת לך

לחיזוק.

 

[restart2]

הזדהות הורית וחרדת נטישה

היי לילדייך יש מציאות שהם לא בחרו. אמא נפלאה ותומכת ואבא בטוח שגם נפלא אבל עזב לפני 3 שנים ומתפקד מרחוק.. הסתגלות למציאות היא גם לעיתים מציאת תחליף. כלומר לאבא - דמות לחיקוי ,דמות בוגרת שתהווה מקור לשאול שאלות לחוות חוויות ,לחקות, להוביל. ההגעה של האב אני מבינה לראשונה היא חוויה מורכבת רגשית. האבא אולי לא מבין אבל לילד בן 11 פרידה שוב כשלא ידוע מתי נפגשים ... או שכן? כשאולי לא ברור והוא מאשים עצמו על התרחקות האב ?(זה בדרך כלל מה שילדים מעוללים לעצמם!.) אני חושבת שאת נוקטת בגישה נפלאה. לא מאשימה,לא שופטת. אבל לבדוק חונך או דמות מהמשפחה להתראות איתה יותר - יתכן ויאפשר מענה טוב מהקיים. בהצלחה אירית שעל בלוג

 

[CreazyMom]

ניסיתי

בדקתי- לגבי חונך יש אח גדול אבל הוא לא דמות כל כך בוגרת רציתי פרח (מהאוניברסיטה) אבל יש אצלינו ילדים מבתים שנחשבים יותר בעייתיים ומגיע להם קודם שלחתי אותו לתנועה אבל יש שם מדריכות בעיקר והוא גם לא רצה ללכת כמו שכתבתי בתגובה הקודמת, בא לי לפעמים להגיד להם: הוא לא שווה את זה אבל כנראה שלא משנה איזה אבא, תמיד רוצים אותו.