nati6589884
New member
אבא: סילבה פלאת
הערה: אני פרסמתי פה קודם קטע כזה דומה רק על אבא שלי.
אבל בקשתי שימחקו כי אמרו שזה יותר מידי מזעזע כך אמרה
שלומית. עכשיו אני לא יודע אם זה מזעזע כל כך או לא קשה זה
כן אבל נראה לי מראה על היחס בין הורה לילד בעייני שיר יפה.
הנה:כל זה נותר מאחור, מאחור!
לא יהיה עוד מגף שחור,
שבו כמו כף רגל הייתי כלואה,
שלושים שנה, לבנה, אומללה,
פוחדת לנשום או לומר מילה.
אבא - עליי להרוג אותך.
מתת בטרם ידעתי כיצד -
כובד של שיש, כבוד אלוהים,
דמות רפאים - בהונות אפורים,
עצום, כמפלצת ימית מצחינה,
ראשך באטלנטיקה המשונה,
שם מי ירוקת טובלים בכחול.
בעיירה נאווה ושלווה
נשאתי תפילה להשיב לי אותך.
Ach, du - חה!
בשפה גרמנית עיירה פולנית
הוחרבה במכבש
של צרור מלחמות, עוד, עוד ועוד.
מה היה שמה של אותה עיירה...
ידיד פולני סיפר שהיו
לפחות תריסר עם כתובת דומה.
לכן לא אדע איפה אתה
שמת רגל רעה ושורש הרע.
לא יכולתי אף לא לשוחח איתך -
לשוני נתקעה בין לסתותיי,
נשחטה במלכודת קרסים של חוט תיל.
Ich, ich, ich, ich
התקשיתי כל כך לבוא בדברים.
אתה לי סמל כל גרמנים
ושל שפתם - מתועבת אימים.
קטר, קט-קטר,
גורר אותי כאילו הייתי יהודייה -
יהודייה בת דכאו, אושוויץ, בלזן.
מדברת כמו יהודייה.
נדמה כי אני יהודייה.
שלגים של טירול, בירת וינה צלולה -
אין בהם טוהר ואין אמת.
אם קדמונית לי צוענייה ומזלי כה מעוות
וחפיסת קלפים לי אחת.
יהודייה אנוכי, במקצת.
תמיד פחדתי ממך, אלוהים!
איש של Luftwaffe ומלמולים,
של שפם מסודר למהדרין,
ועיני גזע ארי - כחול-סיני.
בן אדם משוריין - טנק גרמני.
אתה כלל לא אל - רק צלב קרס אפל,
דרכו קצה שמיים לא יחלחל.
כל אישה - טיבעה לסגוד לפאשיסט,
סוליה של מגף הישר בפנים, מרושע
לבך, מרושע כפי שאתה כולך.
עומד לצד לוח עמוס בכיתה.
אבא - שמורה אצלי תמונתך.
סנטרך משוסע במקום הפרסה,
אך אין זה גורע משטניותך,
אתה הוא האיש השחור והרע -
את לבי האדום הוא לשניים קרע.
הייתי בת עשר בעת קבורתך.
בגיל עשרים ניסיתי למות -
רציתי לשוב להיות לְצִדְּךָ.
חיבוק עצמותיך - גם הוא נחמה.
אותי הם משכו משק תכריכים.
בדבק חיזקו , הידקו חלקים.
אזי מצאתי לי פתרון -
יצירתי כפיל בדמותך. הוא אדון
כה שחור, עם מבט של מיין קאמפ
שאוהב לזיין ולהתעלל.
ואמרתי לו - כן, קח אותי לאישה.
אז אבא, אני מוכנה, אדישה.
אפרכסת שחורה נעקרה - היא ז"ל -
שום קול זדוני דרכה לא יזחל.
הרגתי אחד, הרגתי גם שניים -
ערפד מתחזה ששיטה בי כפליים.
אמר שהוא אתה ואת דמי שתה,
ולא שנה, אלא שבע שנים, שתדע.
אבא, נוח על משכבך.
יתד בלבך השמן, השחור.
בני הכפר תמיד תיעבו אותך.
כעת הם רוקדים מעל קברך.
הם לנצח ידעו - זה היית אתה.
אבא... לא! בן זונה, גמרתי אִתְּךָ
הערה: אני פרסמתי פה קודם קטע כזה דומה רק על אבא שלי.
אבל בקשתי שימחקו כי אמרו שזה יותר מידי מזעזע כך אמרה
שלומית. עכשיו אני לא יודע אם זה מזעזע כל כך או לא קשה זה
כן אבל נראה לי מראה על היחס בין הורה לילד בעייני שיר יפה.
הנה:כל זה נותר מאחור, מאחור!
לא יהיה עוד מגף שחור,
שבו כמו כף רגל הייתי כלואה,
שלושים שנה, לבנה, אומללה,
פוחדת לנשום או לומר מילה.
אבא - עליי להרוג אותך.
מתת בטרם ידעתי כיצד -
כובד של שיש, כבוד אלוהים,
דמות רפאים - בהונות אפורים,
עצום, כמפלצת ימית מצחינה,
ראשך באטלנטיקה המשונה,
שם מי ירוקת טובלים בכחול.
בעיירה נאווה ושלווה
נשאתי תפילה להשיב לי אותך.
Ach, du - חה!
בשפה גרמנית עיירה פולנית
הוחרבה במכבש
של צרור מלחמות, עוד, עוד ועוד.
מה היה שמה של אותה עיירה...
ידיד פולני סיפר שהיו
לפחות תריסר עם כתובת דומה.
לכן לא אדע איפה אתה
שמת רגל רעה ושורש הרע.
לא יכולתי אף לא לשוחח איתך -
לשוני נתקעה בין לסתותיי,
נשחטה במלכודת קרסים של חוט תיל.
Ich, ich, ich, ich
התקשיתי כל כך לבוא בדברים.
אתה לי סמל כל גרמנים
ושל שפתם - מתועבת אימים.
קטר, קט-קטר,
גורר אותי כאילו הייתי יהודייה -
יהודייה בת דכאו, אושוויץ, בלזן.
מדברת כמו יהודייה.
נדמה כי אני יהודייה.
שלגים של טירול, בירת וינה צלולה -
אין בהם טוהר ואין אמת.
אם קדמונית לי צוענייה ומזלי כה מעוות
וחפיסת קלפים לי אחת.
יהודייה אנוכי, במקצת.
תמיד פחדתי ממך, אלוהים!
איש של Luftwaffe ומלמולים,
של שפם מסודר למהדרין,
ועיני גזע ארי - כחול-סיני.
בן אדם משוריין - טנק גרמני.
אתה כלל לא אל - רק צלב קרס אפל,
דרכו קצה שמיים לא יחלחל.
כל אישה - טיבעה לסגוד לפאשיסט,
סוליה של מגף הישר בפנים, מרושע
לבך, מרושע כפי שאתה כולך.
עומד לצד לוח עמוס בכיתה.
אבא - שמורה אצלי תמונתך.
סנטרך משוסע במקום הפרסה,
אך אין זה גורע משטניותך,
אתה הוא האיש השחור והרע -
את לבי האדום הוא לשניים קרע.
הייתי בת עשר בעת קבורתך.
בגיל עשרים ניסיתי למות -
רציתי לשוב להיות לְצִדְּךָ.
חיבוק עצמותיך - גם הוא נחמה.
אותי הם משכו משק תכריכים.
בדבק חיזקו , הידקו חלקים.
אזי מצאתי לי פתרון -
יצירתי כפיל בדמותך. הוא אדון
כה שחור, עם מבט של מיין קאמפ
שאוהב לזיין ולהתעלל.
ואמרתי לו - כן, קח אותי לאישה.
אז אבא, אני מוכנה, אדישה.
אפרכסת שחורה נעקרה - היא ז"ל -
שום קול זדוני דרכה לא יזחל.
הרגתי אחד, הרגתי גם שניים -
ערפד מתחזה ששיטה בי כפליים.
אמר שהוא אתה ואת דמי שתה,
ולא שנה, אלא שבע שנים, שתדע.
אבא, נוח על משכבך.
יתד בלבך השמן, השחור.
בני הכפר תמיד תיעבו אותך.
כעת הם רוקדים מעל קברך.
הם לנצח ידעו - זה היית אתה.
אבא... לא! בן זונה, גמרתי אִתְּךָ