אבא, מה קרה למים???
אתמול בבוקר, כשקמתי, מצאתי מתחת לדלת מעטפה מוזרה, הנייר היה עבה ואפור, מעין "סגסוגת" של נייר ומתכת, לא היה קשיח, ללא בול, אבל שמי וכתובתי היו כתבים בבירור. פתחתי אותה מלא סקרנות, וכשפתחתי את הדפים, הפליא אותי לגלות שכתב היד היה מוכר לי, והמפתיע ביותר היה התאריך והתוכן, אותו אני מביא לפניכם. שנת 2070 זה עתה מלאו לי 50, אבל אני נראה כבן 85. יש לי בעיות כליות קשות, מכיוון שאני שותה מעט מאד מים. נראה שנותר לי מעט מאד זמן. היום אני אחד האנשים הקשישים ביותר בחברה זו. אני זוכר שכשהייתי בן 5, הכל היה שונה לחלוטין. היו הרבה עצים בפארקים, בבתים היו גינות יפהפיות, ואני יכולתי ליהנות משטיפה בצינור מים אפילו במשך שעה תמימה. כיום אנחנו משתמשים במגבות ספוגות בשמן מינראלי כדי לנקות את העור. אז לנשים היה שיער מרהיב אותו אהבו להפגין. כיום אנו חייבים לגלח את הראש כדי שאפשר יהיה לשמור אותו נקי ללא מים. אז, אבי נהג לשטוף את האוטו בסילון מים מהצינור. היום הילדים לא יכולים להאמין שהיו משתמשים במים בצורה בזאת. אני זוכר שהיו הרבה מודעות הקוראות "לשמור על המים", ואף אחד לא התייחס אליהן ברצינות…, חשבנו שהמים לעולם לא ייגמרו. כיום, כל הנחלים, האגמים, הסכרים והמאגרים האקוויפרים כולם הינם מזוהמים באופן בלתי הפיך, או מיובשים. אז, כמות המים המומלצת לשתיה למבוגר היתה 8 כוסות ליום. היום אני יכול לשתות רק חצי כוס ליום. הבגדים הם חד-פעמיים, ובכך כמות הזבל גדלה בהרבה. נאלצנו לחזור לשימוש בבורות ספיגה, כפי שהיה נהוג במאה ה-19, כי רשתות הביוב יצאו מכלל שימוש בגלל חוסר מים. חזות האוכלוסייה היום היא מזוויעה. גופות מצומקות, מקומטות בשל הייבוש, מלאי פצעים בעור בגלל קרני האולטרה-סגול אשר כבר לא מסוננים ע"י שכבת האוזון באטמוספרה, מדבריות ענקיים הם הנוף הנשקף אלינו מכל עבר. זיהומי המעיים, מחלות העור ודרכי השתן הינן הסיבות העיקריות למוות. התעשייה משותקת והאבטלה היא בהיקף דרמטי. מפעלי המתקה הינם מקור התעסוקה העיקרי ומשלמים לך במי שתייה, במקום בשכר. תקיפות עבור מיכל מים הינן של יום-יום ברחובות השוממים. האוכל הוא 80% סינתטי. בשל יובש העור, צעירה בת 20 נראית כבת 40. המדענים חוקרים, אבל אין פתרון. לא ניתן לייצר מים. גם איכות החמצן ירדה בגלל היעדר עצים, וזה הביא לירידת המקדם האינטלקטואלי של הדורות החדשים. מורפולוגית הזרע של אנשים רבים השתנתה, וכתוצאה מכך יש הרבה ילדים עם חסרים, מוטציות ועיוותים. הממשלה אפילו גובה תשלום על האוויר שאנו נושמים: 137 מ3 ליום לכל תושב מבוגר. מי שידו לא משגת לשלם, מושלך מה"אזורים המאווררים" המצוידים בריאות מכניות ענקיות הפועלים באנרגיית השמש, האוויר אינו באיכות טובה, אבל ניתן לנשימה; הגיל הממוצע הוא 35 שנה. בכמה ארצות נותרו כתמי צמחייה, עם נהר סמוך, אשר נשמר בקפידה על ידי הצבא, המים הפכו למשאב מאד מבוקש, יותר מהזהב או היהלומים. כאן, לעומת זאת, אין עצים, כי כמעט אף פעם לא יורד גשם, ואם כבר נרשמת תופעה של גשם, זהו גשם חומצי; עונות השנה השתנו מאד בשל הניסויים הגרעיניים והתעשייה המזהמת של המאה ה-20. אז, הופצו אזהרות שיש ל"שמור על הסביבה", אך אף אחד לא הקשיב ולא התייחס. כאשר בתי מבקשת ממני לספר לה על צעירותי, אני מתאר לה את היערות היפים, אני מספר לה על הגשם, על הפרחים, על כמה נעים היה להתרחץ ולדוג בנהרות, לשתות מים כמה שרצינו, כמה שהאנשים היו בריאים. היא שואלת אותי: "אבא, למה נגמרו המים?....! " אז, אני מרגיש חנק בגרון; לא יכול שלא להרגיש אשם, כי אני שייך לדור שהשלים את הרס הסביבה, או פשוט לא לקחנו ברצינות כל כך הרבה אזהרות. כעת ילדינו משלמים מחיר יקר ובכנות אני חושב שבקרוב מאד החיים בכדור הארץ לא ייתכנו, כי הרס הסביבה הגיע לנקודה בלתי הפיכה. כמה הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן ולגרום לכך שכל האנושות תבין זאת כאשר עוד יכולנו לעשות משהו כדי להציל את כוכב הלכת שלנו – הארץ!
אתמול בבוקר, כשקמתי, מצאתי מתחת לדלת מעטפה מוזרה, הנייר היה עבה ואפור, מעין "סגסוגת" של נייר ומתכת, לא היה קשיח, ללא בול, אבל שמי וכתובתי היו כתבים בבירור. פתחתי אותה מלא סקרנות, וכשפתחתי את הדפים, הפליא אותי לגלות שכתב היד היה מוכר לי, והמפתיע ביותר היה התאריך והתוכן, אותו אני מביא לפניכם. שנת 2070 זה עתה מלאו לי 50, אבל אני נראה כבן 85. יש לי בעיות כליות קשות, מכיוון שאני שותה מעט מאד מים. נראה שנותר לי מעט מאד זמן. היום אני אחד האנשים הקשישים ביותר בחברה זו. אני זוכר שכשהייתי בן 5, הכל היה שונה לחלוטין. היו הרבה עצים בפארקים, בבתים היו גינות יפהפיות, ואני יכולתי ליהנות משטיפה בצינור מים אפילו במשך שעה תמימה. כיום אנחנו משתמשים במגבות ספוגות בשמן מינראלי כדי לנקות את העור. אז לנשים היה שיער מרהיב אותו אהבו להפגין. כיום אנו חייבים לגלח את הראש כדי שאפשר יהיה לשמור אותו נקי ללא מים. אז, אבי נהג לשטוף את האוטו בסילון מים מהצינור. היום הילדים לא יכולים להאמין שהיו משתמשים במים בצורה בזאת. אני זוכר שהיו הרבה מודעות הקוראות "לשמור על המים", ואף אחד לא התייחס אליהן ברצינות…, חשבנו שהמים לעולם לא ייגמרו. כיום, כל הנחלים, האגמים, הסכרים והמאגרים האקוויפרים כולם הינם מזוהמים באופן בלתי הפיך, או מיובשים. אז, כמות המים המומלצת לשתיה למבוגר היתה 8 כוסות ליום. היום אני יכול לשתות רק חצי כוס ליום. הבגדים הם חד-פעמיים, ובכך כמות הזבל גדלה בהרבה. נאלצנו לחזור לשימוש בבורות ספיגה, כפי שהיה נהוג במאה ה-19, כי רשתות הביוב יצאו מכלל שימוש בגלל חוסר מים. חזות האוכלוסייה היום היא מזוויעה. גופות מצומקות, מקומטות בשל הייבוש, מלאי פצעים בעור בגלל קרני האולטרה-סגול אשר כבר לא מסוננים ע"י שכבת האוזון באטמוספרה, מדבריות ענקיים הם הנוף הנשקף אלינו מכל עבר. זיהומי המעיים, מחלות העור ודרכי השתן הינן הסיבות העיקריות למוות. התעשייה משותקת והאבטלה היא בהיקף דרמטי. מפעלי המתקה הינם מקור התעסוקה העיקרי ומשלמים לך במי שתייה, במקום בשכר. תקיפות עבור מיכל מים הינן של יום-יום ברחובות השוממים. האוכל הוא 80% סינתטי. בשל יובש העור, צעירה בת 20 נראית כבת 40. המדענים חוקרים, אבל אין פתרון. לא ניתן לייצר מים. גם איכות החמצן ירדה בגלל היעדר עצים, וזה הביא לירידת המקדם האינטלקטואלי של הדורות החדשים. מורפולוגית הזרע של אנשים רבים השתנתה, וכתוצאה מכך יש הרבה ילדים עם חסרים, מוטציות ועיוותים. הממשלה אפילו גובה תשלום על האוויר שאנו נושמים: 137 מ3 ליום לכל תושב מבוגר. מי שידו לא משגת לשלם, מושלך מה"אזורים המאווררים" המצוידים בריאות מכניות ענקיות הפועלים באנרגיית השמש, האוויר אינו באיכות טובה, אבל ניתן לנשימה; הגיל הממוצע הוא 35 שנה. בכמה ארצות נותרו כתמי צמחייה, עם נהר סמוך, אשר נשמר בקפידה על ידי הצבא, המים הפכו למשאב מאד מבוקש, יותר מהזהב או היהלומים. כאן, לעומת זאת, אין עצים, כי כמעט אף פעם לא יורד גשם, ואם כבר נרשמת תופעה של גשם, זהו גשם חומצי; עונות השנה השתנו מאד בשל הניסויים הגרעיניים והתעשייה המזהמת של המאה ה-20. אז, הופצו אזהרות שיש ל"שמור על הסביבה", אך אף אחד לא הקשיב ולא התייחס. כאשר בתי מבקשת ממני לספר לה על צעירותי, אני מתאר לה את היערות היפים, אני מספר לה על הגשם, על הפרחים, על כמה נעים היה להתרחץ ולדוג בנהרות, לשתות מים כמה שרצינו, כמה שהאנשים היו בריאים. היא שואלת אותי: "אבא, למה נגמרו המים?....! " אז, אני מרגיש חנק בגרון; לא יכול שלא להרגיש אשם, כי אני שייך לדור שהשלים את הרס הסביבה, או פשוט לא לקחנו ברצינות כל כך הרבה אזהרות. כעת ילדינו משלמים מחיר יקר ובכנות אני חושב שבקרוב מאד החיים בכדור הארץ לא ייתכנו, כי הרס הסביבה הגיע לנקודה בלתי הפיכה. כמה הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן ולגרום לכך שכל האנושות תבין זאת כאשר עוד יכולנו לעשות משהו כדי להציל את כוכב הלכת שלנו – הארץ!
.