אבא לילד בן שבועיים

[umpa]

אבא לילד בן שבועיים

כן, עשינו לו ברית לא רציתי, האימא התעקשה כמובן שהיא ברחה מהחדר ( עשינו בבית, בלי מסיבה, רק עם הסבים והסבתות). אני הייתי צריך להחזיק את הילד, לראות איך עוקדים אותו על הכיסא איך המוהל מותח במספריים את העורלה והופך אותה איך הוא מחזיר אותה ומותח אותה ואחר כך איך הוא כורת אותה. הילד לא מפסיק לצרוח כשאני מסיר לו את המכנסיים להחליף חיתול. אני מאוד מקווה שהוא לא ייכנע לאישתו. נ.ב כמובן שהאבא שלה מאוד נעלב שלא עשינו מסיבה ומאז הוא מחרים אותנו, אבל זה כבר סיפור אחר..

 

[ציפי ג]

מז``ט

בכי של ילד בן שבועיים, בין שעבר ברית ובין שלא, לא נובע מכאב. הלם האוויר היוגע בבשרו, הוא הגורם לבכי. הייתי מציעה לך לשאול בפורום הורים וילדים על פתרונות יצירתיים של אמהות לבנות, כדי שתגלה שהבעיה אינה הברית כי אם הגיל. בכל מקרה, אני מקווה שאשתך חשה בטוב, וכן גם בנך, מי יתן ויגדל לתורה לחופה ולמעשים טובים.

 

[אורית ג.]

ציפי אמנם יש לי ``רק`` שני ילדים אבל

הם לא בכו בגיל שבועיים כשהפשיטו אותם (או בכלל) ולא שמעתי על ``הלם האויר הנוגע בגוף`` אולי אצלך הם עדינים במיוחד... או שבמשפחה שלי יש עור עבה (-:

 

[טלי של גלי]

כאמא לבת אני מוכרחה להגיב

גלי לא בכתה כמעט עד שהגיעו כאבי הגזים. אם כבר אויר, הרי ש``מגע האויר בבשרה`` הרגיע אותה עד מאוד, בכל מצב, גם עם כאבי הגזים. ועור של פיל אין לה- היא שלגיה אמיתית. ולא קשור- את מגיעה למפגש ביום רביעי?

 

[ציפי ג]

אני מתלבטת עם מי, לסחוב את כל

החמישה? והגדולים יסתובבו שם כמוכי גורל. מצד שני הקיטנות נגמרות באחת. לגבי בכי תנוקות אני אצטט ספר שכתבה גויה גמורה: ``תנוקות רבים חשים שלא בנח כאשר מלבישים או מפשיטים אותם. הם פוחדים מתחושת האויר על עורם החשוף, ואינם אוהבים כשמושכים אותם לכאן ולכאן...עמ` 85. הורים רבים מניחים שתינוקם בוכה כשהם מפשיטים אותו משום שהם חסרי נסיון ואינם עושים זאת כראוי.. מסתבר שתנוקות רבים בוכים פשוט משום שמסירים מהם את בגדיהם... תגובה זו אינה קשורה לקור..הוא אינו אוהב את התחושב של עורו החשוף לאוויר. עמ` 98 בספרה של פנלופה ליץ` התינוק והילד.

 

[שירלי של תומר]

אלנו

תומר דווקא בוכה כשמלבישים אותו ומשהיה יחסית קטן אהב להיות ערום שירלי.

 

[אורית ג.]

מזל טוב. לי תמיד מאוד קשה לקרוא

תאור של ברית. במיוחד שלי אין את האמונה באלוהים ש`תסביר` לי את הקושי ותחזק את ידי. חבל בעצם שאתה מרגיש ש`נאלצת`. אולי אילו הייתם מדברים על כך בזמן ההריון וצוברים ידע היתה לך אפשרות לשכנע את אשתך... אבל הדברים כבר נעשו. עדיין לא מאוחר לדבר על זה. בשביל הילד הבא. בשבילך. בשבילה. בשביל החברה. לא חייבים להסכים בסוף. לדעתי , אבל - לא היית צריך להסכים שהיא תלך מהחדר. אם היא כל הך מאמינה שזה חשוב - שתשאר עם בנה, לבוח לו ולעצום עיניים זה פשוט כל כך לא פייר בעיני... ושהמשך ההורות יהיה שמח ומאושר אורית

 

[רב פוסק]

אורית

את לא אמא כי אמא לא יכולה לדבר בצורה כזו אכזרית וזה טבעי שלאם קשה לראות את החיתוך בברית ואין קשר לזה שאם היא רצתה ברית אז מחובתה להיות נוכחת ממש בשעת החיתוך. הדברים שאת כותבת ממש לא לעניין.

 

[שירלי של תומר]

תגובה של אמא!

לאמא לא יכול להיות קשה, היא צריכה להיות שם בשביל הילדים שלה. גם אני מאוד לא מכבדת את הבריחה הזאת של אימהות לחדר אחד בזמן שחותכים להן את הבן! (עפ``י בחירה שלהן כמובן). כאם את צריכה, עם כל הקושי, להיות שם בשביל הבן שלך. כשתומר שלי עבר בדיקת דם מהאצבע וסחטו וסחטו את אצבעו והוא צרח וצרח הייתי שם עם כל הקושי. אמא שלי החזיקה אותו אמנם אבל אני עמדתי לידו אחזתי בידו השניה וליטפתי אותו. הזלתי עליו דמעות מרב שהיה לי עצוב מהכאב שלו אבל לא הרפיתי לרגע וליטפתי אותו לאורך כל התהליך. שירלי.

 

[אמיר.]

תגובה של אבא.

לא מסכים. לבני השני היו צריכים לחתוך לשון כבולה. אני החזקתי אותו ורעיתי חיכתה מחוץ לדלת. לפעמים חייבים לעשות משהו וזה לא קל.... ---------- היינוצריכים לקחת חיסון נגד צהבת כולם. אני הייתי איתם ורעיתיחיכתה בחוץ ------------------- לא הנוכחות היא שקובעת את האהבה.

 

[רב פוסק]

אמיר

אני ועוד רבים פה איתך במשפטך : ``לא הנוכחות היא שקובעת את האהבה``.

 

[רב פוסק]

שירלי

את סותרת את עצמך ואת מחזקת את דבריי בכך שאת אומרת שאמא שלך החזיקה את בנך ולא את חה חה חה

 

[ציפי ג]

אני לא חושבת שאמא צריכה לברוח

מהחדר. אני חושבת שעל יד תינוק כואב, צריך להיות האדם הקרוב אליו ביותר,וזו אימו, בגיל שמונה ימים. יכול להיות שילדיך היו גדולים יותר, ונרגעו כבר מעצם נוכחותך, אבל תינוק צעיר, אמו שלו בד``כ היא האדם המרגיע ביותר עבורו.

 

[שירלי של תומר]

בבקשה, אמא שמבינה לליבה של אמא!

 

[Ludwig]

את זה גם דוד יכול להבין

 

[שירלי של תומר]

אני מאוד מקווה שאתה לא רב פוסק

כי אתה לא עושה רושם שאתה כל-כך חכם 8-p כפי שאמרתי אני לא ברחתי מהחדר אלא נשארתי בחדר לאחוז את ידו השניה של בני וליטפתי את ראשו לכל אורך התהליך. מה בדיוק לא הבנת פה? חכמולוג, אבל הפעם לא הצליח לך שירלי.

 

[רב פוסק]

שירלי

מה הוא פודל שת מלטפת את ראשו??????????

 

[Ludwig]

אתה מתעקש להשאר בפורום הזה...

אותו אתה מכנה ``פורום מטופש``. או שמא אתה מנסה לתרום את תרומתך הצנועה להפיכת הפורום לפורום מטופש... אבדרך-כלל אני מעדיף להתעלם מהודעות כשלך, אלא שמדי פעם אני חש צורך להזכיר שאנחנו מנסים לקיים כאן דיון ענייני ומכובד.

 

[שירלי של תומר]

צודק!

 

[אורית ג.]

שלום לך ``רב פוסק`` : 1. אני כן אמא

ולכן כבר במילים הראשונות שלך יש טעות. 2. אמא צריכה, לדעתי להיות ליד הילד שלה. גם אם זה קשה לה. הוא צריך את נוכחותה ואת הניחומים שלה והיא צריכה לדעת שאם היא בחרה בשביל בנה דרך מסויימת זו בהחלט לא חוכמה גדולה לטמון את הראש באדמה. לא שאני חושבת שהייתי יכולה להיות נוכחת בברית - לא כל שכן של בני. 3. ודווקא עליך אני יכולה לומר בבירור : אתה לא אמא. אולי אתה פשוט לא יכול להביןאת שכמותי שדווקא הרחמים על התינוק מביאים אותם לא למול אותו (בין עוד הרבה הרבה סיבות)