אבא לבת ללא אמא

[Eyr]

אבא לבת ללא אמא

שלום בנות יקרות, הפורום שלכן זה לא המקום עבורי.זה אולי המקום עבור הבת שלי,אם היא תירצה.אפילו לקרוא את ההודעות שלכן גורם לי להרגיש מציצן. אמא שלה ושל אחיה,אישתי, נפטרה מסרטן כשהיתה בת 5,לפני 7 שנים.חגגנו בת מצווה לא מזמן. רציתי לשתף אתכן במציאות מהצד של אבא לבת ללא אמא.הקשיים קטנים משלכן אבל עדיין התמודדות אין סופית.לא מתוך מקום של רחמים עצמיים,אליהם אין לי כוח. גיל ההתבגרות,פיזית ונפשית,מביא איתו עבורנו התמודדיות עם נושאים שטרם חוויתי.הסברים לגבי המחזור,למשל, לא רציתי לגלגל את האחריות לאף אחת מהדמויות הנשיות בסביבה הקרובה.הרגשתי שאם אברח מזה,כאילו ברחתי מהבת שלי.וניסיתי לדבר ולהסביר כמיטב הבנתי וידיעתי,וקנינו את מה שצריך.ועדיין היא אמרה לי"אבל אבא מה אתה בכלל מבין בזה?". צודקת. וזה שאין לה (ולאחיה) אמא יוצר אצלי ריגשי אשם לגבי ההתקשרויות הרומנטיות שלי. מתי שהוא,בכל היכרות,לא מיד בהתחלה אלא בהמשך, אני תמיד שואל את עצמי אם היא מתאימה "לנו".זה לא מנע ממני להתאהב בכאלה שלא "מתאימות לנו", אבל ידעתי תמיד את הגבולות של הקשר. אנחנו התרגלנו לחיות בתא מישפחתי שונה.זה נהיה עכשיו קשה לחשוב על שינוי של המישפחה. אני יכול לספר לכן המון.מבחינתי זה כמו לדבר עם הבת שלי כשהיא מבוגרת. אולי אמשיך בעתיד. המון אהבה.

 

[Ofra m]

שלום לך../images/Emo140.gif

הפורום כאן הוא באמת לבנות ללא אם,אך אתה בהחלט לא מציצן,ואני אך יודעת על רבים שנכנסים לכאן וקוראים כאן וזהו לא פשע,מה גם שבדרך עקיפה אתה שייך לפורום הזה כאב לבת ללא אם. מאוד ריגש אותי על כך שאתה אב מאוד מבין ואמפטי לרגשותיהם של ילדיך,זה מעורר אהדה והערצה מכיון שאנו שומעות לעיתים שיש אבות שכלל לא רגישים כלפי בנותיהם ואף מתרחקים מהן,ואני שמחה על כך שאתה לא נוהג כך. אני מאוד מבינה את כאבך שהוא גם לאובדן אישתך וגם לכאב שילדיך איבדו את אימם. אין לי הרבה עיצות לתת לך חוץ מאשר לומר לך שתמשיך להיות רגיש לילדיך ולהיות קשוב לצרכיהם עד כמה שניתן במיוחד שהם כה צעירים,מאוד קשה לילדים לקבל אשה זרה בביתם שהיא כאילו באה לתפוס את מקום אימם ולכן לא הייתי מציעה לך לגור ביחד עם אשה וילדיך באותו הבית,אתה יכול ליצור קשר עם נשים אך הן צריכות לדעת את הגבול ואת רגישות העניין ואם זו תהיה אשה רגישה היא גם תבין זאת ותהיה סבלנית כלפיך וכלפי ילדיך ועם הזמן שתכיר את המישהי הזו היא תוכל אט אט להכנס לליבם ואולי אף יסכימו ליותר מכך. אני הייתי מציעה לך להיות עם המון סבלנות,ולגבי בתך המתבגרת - אם יש לך אחות או אמא או קרובת משפחה שהילדה מכירה שהיא יכולה לדבר איתה על העינינים הללו זה יהיה טוב,ואם היא מרגישה חופשי איתך אז עוד יותר טוב. לגבי ריגשות האשם - תמיד כהורים יש לנו ריגשות אשם גם לי כאמא תמיד יש רגשות אשם, ותמיד נדמה שיכולתי לעשות יותר או אחרת,אך בסה"כ הכללי אני חושבת שאין לך מה להרגיש כך,גם לך מגיע להיות מאושר וגם לך כגבר יש את החיים שלך ואין זה אומר שאתה פוגע בילדיך, כשיגדלו מעט הם גם יבינו זאת,אם תדע ללכת בין הטיפות מבלי לפגוע בשום קשר,לא שלך עם ילדיך ולא עם האשה שתכיר אתה תגיע לדרך המלך.....בהצלחה לך ואתה יכול להכנס לכאן ולשאול שאלות הנוגעות לבתך ואם נוכל נסייע לך. מחזיקה לך אצבעות עופרה.

 

[hartuvim]

אבא יקר../images/Emo13.gif

ברוך הבא לפורום. לפני כמה שבועות היה כאן דיון על "למי מיועד הפורום" וסקאלי, מנהלת הפורום, כתבה שבמקור המחשבה שלה היתה שזה יוכל להיות מקום גם לאבות וגברים שאיבדו את נשותיהם שהיו אמהות לבנותיהם, לשמוע, לשתף ולהתייעץ. וגם אם זה לא היה נאמר אני חושבת שזה מבורך שיהיו כאן אנשים כמוך. גם אני התרגשתי מאוד מאוד לקרוא את הודעתך. אני איבדתי את אמי בגיל 16 לאחר שנתיים שהיתה חולה. כך שכמעט את כל גיל ההתבגרות עברתי בלעדיה וזה באמת היה (ועדיין) קשה מאוד. אני מאושרת בשביל הבת שלך שיש לה אבא כמוך שמנסה להבין אותה ולהיות רגיש לצרכיה. אני, בדומה לאחרות כאן בפורום, חוויתי חוויה שונה. גם אני מנסה להסתכל לאחור בקצת יותר בגרות וסלחנות כלפי אבא שלי ואני מנסה לא לכעוס עליו על כך שלא היתה לו היכולת לראות אותי ואת הצרכים שלי. מה שאני רוצה להגיד לך זה שלא תפסיק לדבר עם הילדים שלך בכלל ועם הבת שלך בפרט. בעצמך סיפרת שלא רצית לברוח מהבת שלך ולהעביר אחריות לאחרים ובעיני זה העיקר. אל תפחד ממנה ואל תפחד מהם (אבא שלי לא דיבר איתנו על כלום- לא איך הוא מרגיש ולא איך אנחנו. לא מה אנחנו רוצים וצריכים, ולא מה הוא רוצה וצריך. הוא לא דיבר איתנו על כך שהוא נפגש עם נשים, והוא התחיל בכך אולי 3 חודשים אחרי שאמא נפטרה כאשר ברור שידענו על זה גם אם זה לא נאמר) וזה היה קשה מנשוא, ואחר כך הוא התחיל לפחד ממני בגלל שהתגובות שלי היו מאוד קשות. זה בסדר שאבא רוצה לחיות חיים מלאים ולאהוב אשה אחרת, רק שהילדים הרבה פעמים רוצים לדעת שזה לא אומר שהוא שכח את אמא ואותם (ובגלל זה חשוב לדבר). אני מסכימה עם לבנה שאתה בוגר (ורגיש) מספיק כדי להחליט על חייך ועל חיי זוגיות חדשים. ההצעה שלי היא שתהיה תקשורת פתוחה עד כמה שניתן עם הילדים שלך. זה לא אומר שהם צריכים לאשר את הנשים שאיתן אתה נפגש או אשה שתגור איתך. אבל אם תדבר איתם ותתן להם אפשרות להביע דעה ורצונות תשיג המון דברים: את הערכתם, את ידיעת הצרכים שלהם מידע ולא מניחוש, את האמון שלהם. הרי לא תמיד הורים וילדים רואים עין בעין את הדברים, ובסופו של דבר המבוגרים הם אלה שמחליטים (ולדעתי כך צריך להיות) אך כשיש דיאלוג פתוח אתה כאבא יכול לדעת מה השפעת ההחלטות שלך על ילדיך וזה יעזור לכם לתקשר ולך- לבחור בחירות טובות לך ולילדים. אני אשמח מאוד מאוד אם תמשיך להשתתף בפורום. בשבילי לכתוב לאבא כמוך ולנסות לעזור לך ולבת שלך (וגם לבנים) זה קצת תיקון לחוויה שלי, וכך זה עוזר גם לי.באהבה. שירה.

 

[איחוד האחת]

שלום לך אבא יקר

אשרי הבת שיש לה אב דואג ורגיש כמוך... צר לי על אובדנך ועל אובדן בתך ואחיה באמם, אך שמחה עבורה על האב שיש להם שנמצא לצידם ומשתדל כמיטב יכולתו להקל עליהם. בגידול ילדים תמיד יש קשיים והתמודדויות אין סופיות, על אחת כמה וכמה כשאתה הורה יחיד... אכן, כאב ודאי קשה יותר עם הבת אך ממה שכתבת נראה שאתה מוצא את דרכך על הצד הטוב ביותר ואינך בורח מאחריות גם כשהדברים אינם ממש נוחים. אני בטוחה שהיא מעריכה זאת, ואם לא היום, אז בשלבים בוגרים יותר היא תזכור תמיד שהיית שם עבורה גם בדברים שבד"כ משוייכים לאמהות (כמו למשל הסבר על מחזור). האמת שהיום אבות מעורבים מאוד בגידול הילדים גם במשפחות שלמות, יחד עם זאת נכון הוא שיש דברים שבכל זאת עדיין משוייכים לצד כזה או אחר ... באשר לנושא האחר, לגבי התקשרויות רומנטיות, חושבת שכשתרגיש שזה הדבר האמיתי לך תוכל לשוחח עם ילדיך ולערב אותם בקשר, לבחון ולהרגיש את רגשותיהם ולדעתי, לתת לזה מקום בהחלטה. בילדותי המוקדמת נפטר אבי (הייתי בת 5) וזוכרת שתמיד היו בי פחדים בענין זה, בסיכומו של דבר אמי לא הצליחה לבנות את חייה מחדש ונפטרה כ 10שנים מאוחר יותר, אך זוכרת את אותם הפחדים והרגשות המעורבים בענין, את הפחד שאולי לא ייועצו בי שאולי לא ישאלו את פי... אז זה לא שאני חושבת שצריך ממש "לקבל רשות", אך מאחר וכיום אתם תא משפחתי שונה ממה שהייתם, חשוב שתהיה תקשורת פתוחה ביניכם, ככל האפשר, ושהדברים יהיו ברורים ובטוחים עבורכם, ולא רק בענין זה אלא ככל שניתן בכל... כל שינוי קשה במצבים כאלו ולכן יש לבחון אותם יחד להתרגל אליהם וללמוד לחיות את הדברים מתוך מקום של מוכנות ובשלות ואת זה ניתן לעשות כשהדברים גלויים והילדים מרגישים בטוחים באהבתך. חשוב שתעבוד על רגשות האשמה שלך בענין ותלמד להתייחס לענין אחרת, אין בך אשמה, נסה לשנות את הגישה הזו שלך והרשה לעצמך לחיות את חייך ולהמשיכם מתוך מקום של שלמות ככל הניתן. אתה מוזמן לשתף אותנו, הרבה אהבה

 

[סְקָאלִי]

שלום לך, אב.

אני רוצה לקבל את פניך בחום. לעניות דעתי דווקא הפורום שלנו כן יכול להיות מקום עבורך. ובאמת, כשהקמתי את הפורום, מאוד קיוויתי שהוא יוכל לתת מענה גם לאבות שאיבדו את נשותיהם ונותרו עם בנות ללא אם, וגם לבעלים שנשואים לבנות ללא אם, ומנסיון אני יודעת שהם בהחלט עלולים להרגיש קשיים מסוימים וחוזרים על עצמם. לפיכך, אתה מאוד מוזמן הישאר כאן ולהיוועץ עימנו או לשתף או מה שנראה לך נחוץ ומתאים. ואם נוכל לסייע במשהו לך ולבתך, בזה שׂכרנו. גם אני אוסיף התייחסויות לשתי נקודות שהעלית. ראשית, לעניין המחזור. אני מאוד מעריכה את הנכונות שלך להתמודד עם הנושא הלא פשוט הזה. אצלי אישית, גם אבי היה נכון לקחת חלק בזה, אבל אני חייבת לומר לך שזה נורא הביך אותי, הגם שלא אמרתי זאת. לא היה לי עם מי להתייעץ ממילא, אז נאלצתי להתייעץ איתו. על הרבה דברים כמובן לא הרגשתי נוח להתייעץ. מהפרספקטיבה הזו אציע את הדברים הבאים: קודם כל, מכיוון שיש ביניכם כזו פתיחות, הייתי פשוט שואלת אותה אם נוח לה להתייעץ בעניינים האלה איתך, או שהיא מעדיפה להתייעץ עם איזושהי דמות נשית. אם זה ישיר מידי, אולי לא לשאול אלא פשוט להגיד לה שאם היא מעדיפה להתייעץ עם אישה, תנסה 'לארגן' לה מישהי. הייתי בודקת אם יש איזושהי דמות נשית קרובה [דודה, אולי אפילו שכנה, או אולי אחות בית הספר] שיכולה לייעץ לה בנושאים האלה. יש כאן כל מיני נקודות - בהתחלה לא בטוחים שמזהים נכון אם זה המחזור [לא נעים, אבל חשוב לדעת, שיש כל מיני הפרשות שקודמות לבוא המחזור ולעיתים הבנות שאינן מנוסות חושבות שזה כבר המחזור]. חשוב לדבר על ההגיינה בזמן מחזור. בשלב מסוים היא אולי תרצה לעבור לטמפונים, וזה עסק לא כל כך פשוט בהתחלה. ובהמשך יהיו עוד דברים, כמו למשל - קניית החזיה הראשונה, ועד כמה שאולי קשה לך לחשוב על זה עכשיו - יש בנות שמקדימות להתחיל עם גלולות למניעת הריון. מכל הסיבות האלה, ובלי להפחית חלילה מיכולותיך, רגישותך ונכונותך - הייתי בודקת את האופציה של איזשהו מודל נשי. באשר לנקודה השניה - יחסים עם נשים. גם כאן אני מאוד מעריכה את הדבקות שלך בתא המשפחתי, ואת ההתחשבות בילדיך. דא עקא, אני לא הייתי פוסלת מערכת יחסים יותר רצינית עם אישה, ואפילו נישואין. אבי הצהיר שהוא לעולם לא יינשא לאישה אחרת. אני הייתי זו שבאה אליו ואמרה לו שאם הוא רוצה ליצור זוגיות אחרת, שיעשה זאת. היה לי חשוב שיהיה לו טוב. למרות זאת, על אף שהיו לו מערכות יחסים עם נשים, עד לפני מס' שנים [כשאני כבר מזמן בוגרת] הוא לא עבר מעולם לחיות עם אישה אחרת. היום הוא חי עם בת זוגו, ואני ממש שמחה בשבילו. לא טוב היות האדם לבדו. מכאן אני חושבת שכדי שתוכל באמת לתת את כל מה שאתה יכול, חשוב שיהיה גם לך טוב. כשטוב לנו באמת, הרבה יותר קל לנו לתת עוד יותר לסביבה. בזמנו הרעיון הזה נראה לי מופרך, אבל ככל שחשבתי על כך יותר [ולאו דווקא בקשר לזוגיות], השתכנעתי בנכונות הדבר. וזוית נוספת: יתרון שאולי לא חשבת עליו - חשוב שיהיה לילדים מודל של זוגיות. בתך ככל הנראה צעירה מידי מכדי לזכור את המודל שלך ושל אימהּ. אם תהיה לך זוגיות טובה, זה יוכל לעזור לה בעתיד. היום ממרחק של שנים אני יודעת עד כמה זה חשוב לראות מודל, ובמיוחד מודל טוב, כמובן. לאור הרגישות שניכרת ממך, אני סמוכה ובטוחה שתיבחר במישהי שכן "מתאימה לכם", וזה נבון מאוד שאתה מחפש את ההתאמה לא רק לך אלא לכל המשפחה. ואני בטוחה גם שתעשה כל שבכולתך כדי להבטיח שביתך, ושאר ילדיך, לא ירגישו מקופחים, אלא חלק אינטגרלי, רצוי ואהוב במרקם המשפחתי החדש. לסיום, הייתי מאוד רוצה להמליץ לך על ספר שלדעתי יכול מאוד לסייע: 'בלעדיך' של תמר גרנות [שגם התארחה כאן בפורום]. הספר דן בחווית האובדן, בעיקר של הורה, אצל ילדים שחוו אובדן בנסיבות שונות. הספר מתאר את תגובותיהם הייחודיות של ילדים לאובדן, ומבהיר עד כמה ואיך ממשיך נושא האובדן להעסיק את הילד לאורך כל שנות גדילתו, וכיצד ישליך על היבטים שונים של התפתחותו. אצלנו בפורום [בנות, נו ...] מקובל להשתמש המון באייקון הזה:

. אז הנה אחד כזה גם לך -

מקווה שתרגיש נוח להישאר עימנו. סקאלי

 

[libi4]

ברוך הבא בצל קורתנו../images/Emo47.gif

 

[לונה..]

פשוט צבט לי.

באמת. וגם... צץ לי איזה גוש כזה קטן בגרון. אין לי יותר מדי מה לומר, אני פשוט שמחה לגלות שעוד יש אנשים כמוך. באופן אישי, אני מאוד אשמח אם תמשיך לכתוב כאן. תודה לך.

 

[מיכל של הכוכבים]

מקווה שתמשיך לכתוב פה

אני חושבת שלילדים שלך יש מזל גדול. יש להם אבא איכפתי וחם.