אבא כספורמט.

[goldram]

אבא כספורמט.

יש לי בת מנשואים קודמים שבשנתיים האחרונות, מאז שנכנסה לגיל ההתבגרות, הפסיקה לבוא אלי כמעט לגמרי: במקום 3 פעמים בשבוע שיהיה פעם לאורך שנים, היום היא יוצרת קשר רק כאשר היא צריכה ממני דברים כגון כסף או את האוטו. ובפועל מגיעה אולי , פעם בחודש, וגם עושה לי טובה.... (אני נשוי היום פעם שניים עם ילד נוסף).
הם אני צריך להמשיך לתת לה מה כל מה שהיא מבקשת, או שצריך להבהיר לה שיחסים זה לא דבר חד צדדי, ובשביל לקבל צריך גם לתת, ושאם היא תמשיך להתייחס אלי רק ככספורמט אני "סוגר את הברז". אני חושש שאם אומר לה את זה, אז גם המעט שיש יתמוסס, מצד שני המצב כיום מבאס וגם לא חינוכי...
מה לעשות???

 

[נושיתי האחת]

בוקר טוב. הגעתי מהראשי.

אתה מתאר התנהגות שאופיינית להרבה מתבגרים. זה לא אתה. זו היא. שוחחת איתה ודיברת ואמרת לה איך אתה מרגיש? אם לא, תזמין אותה לשיחה בבית קפה ודבר איתה על תחושותיך. לא לבוא בטענות. פשוט לספר לה איך אתה מרגיש.
מתבגרים נוטים להעדיף את החברים שלהם על משפחה. איך היא מתנהגת עם אמא שלה? אני מניחה שגם אם אמא הקשר שלה השתנה. אל תוותר על הקשר. חבל. בהצלחה.
מניחה שהיא תחזור לעצמך עוד כמה שנים.

 

[אם כבר אז שיהיה]

ככה אני רואה את הדברים אצלנו

יש לי בת חורגת בגיל ההתבגרות וגם היא מתנהגת כך. ואני אומר לך את האמת, במקרה שלנו אני מבינה ומרגישה למה היא ככה. אני מתכוונת לזה שאבא שלה כל השנים כשהיתה קטנה לא העמיק את היחסים בינהם מבחינה ריגשית.
אם תשאל אותו אז הוא לא יסכים עם האבחנה שלי אבל מאז שהיא קטנטונת הוא היה עושה איתה הכל, לוקח אותה לכייפים, מבלה איתה, קונה לה צעצועים, עושה איתה שיעורים, הכל. אבל...
כבר שנים אני מעירה לו (בעדינות) שבמקום להכנס לאוטו ולהדליק את הרדיו, דבר איתה. שאל אותה שאלות פתוחות, על החיים, על בית הספר על חברים. נסה להכיר אותה.
הוא היה אומר: שאלתי שאלות והיא לא אמרה כלום. והייתי אומרת לו, אז במקום לשאול אתה תדבר. ספר לה על העבודה שלך, על החברים שלך. תוכניות.
בקיצור, לא עזר לי. גם כיום הרדיו והטלויזיה והמחשב דולקים כל היום, גם באוטו, אין דיבורים כמעט. אני שואלת אותו, אתה יודע מי החברים שלה, איך היא רואה את החיים שלה כבוגרת, מה ההשקפה הפוליטית שלה, ממה היא מפחדת, וכו?
אני מעולם לא שמעתי אותם משוחחים שיחה נורמלית ורצינית ואם יש דיבורים זה כשהיא מבקשת ממנו לתת לה כסף לקניות. לפעמים הוא משוחח איתה כשהוא כועס על משהו שהיא עשתה והוא נותן לה הרצאה, וזהו.
ואוסיף - אני לא יודעת אם זה גם המצב אצלך אבל אני לא חושבת שמאוחר מדיי. אני מרגישה שאף פעם לא מאוחר לצור קשר רגשי עם ילדים/משפחה.

 

[נהורית1]

היי

אני חושבת שמה שהבת עושה, זה סוג של ענישה. עד עכשיו הייתה קטנה ולא כל כך הבינה איך זה שאבא זנח אותה. עכשיו היא מבינה שגם האמא נזנחה. היא בטח תחת השגחת האם וייתכן, לא בטוח, כדאי לבדוק, שהאמא ממלאת לה את הראש. לכן הקשר העיקרי שלה איתך, זה כשהיא צריכה משהו. כדאי לשוחח איתה ולדובב אותה שתספר לך את האמת, למה היא לא באה לבקר יותר מפעם בחודש. אולי תגלה תגליות.

מקווה שתצליח במשימה.

 

[חובטת שטיחים]

אני נגד לעשות "התניות"

תחליט על סכום מסויים של כסף אתו אתה רוצה לתת לה בכל חודש, תן את הסכום הזה בתחילת החודש ומראש תגיד לה שאילו דמי הכיס שלה ממך ושהיא צריכה לחלק אותם על פני כל החודש.
לגבי המכונית, גם כן, תקבע איתה שאתה נותן לה את המכונית X פעמים בחודש, ובתאום מראש (נגיד לפחות כמה ימים).
לגבי ביקורים, תבוא בהצעה הגיונית, נאמר כל סופ"ש שני, לארוחה אחת/שתי ארוחות. מתבגרים לא כל כך אוהבים לשהות עם הוריהם שעות רבות, הם מעדיפים את החדר שלהם עם המחשב שלהם והחבר'ה שלהם.
אולי אפשר גם להציע שפעם בחודש תעשו משהו כייפי רק היא ואתה - תלכו לסרט, מסעדה, הופעה...
היא כבר לא ילדה קטנה, אתה חייב להתחשב ברצונות שלה, אולי אפילו תזמין אותה לבית קפה (רק שניכם), תספר לה שהיא חסרה לך אבל אתה מבין שהיא עכשיו בתקופה שבה היא "פורחת מהקן" ותבקש ממנה שתציע איך בכל זאת אפשר לשמור על קשר.
להתנות דמי כיס או הטבה כמו רכב בביקורים זאת בדיוק הדרך להרחיק אותה ממך. אם תתנהג עכשיו כמו המבוגר הסבלני והנבון, יש סיכוי שבעתיד היא שוב תרצה יותר בחברתך. ובכלל אתה חושב שאם תצליח להכריח אותה להגיע אליך 3 פעמים בשבוע היא תרוץ אליך בשמחה ותיתן לך נשיקה גדולה על הלחי?... יותר כמו תשב נרגנת באיזו פינה ותחכה שהזמן יעבור...

 

[שושן פרא]

מסכים מאד

ואולי תתנחם במחשבה, שכשיהיו לה ילדים והיא תצטרך בייבי סיטר, זו היא שתרוץ אחריך

 

[בדד1]

זו אינה בעיה

ספציפית להורים גרושים
זה קורה גם במשפחות רגילות
זו הנחמה (של הטיפשים)
הם גדלים, הם מתבגרים (היא כבר נוהגת)
והם לא הולכים עם אמא או עם אבא
הם הולכים עם החברה (כמאמר הגשש החיוור)

 

[האהבה היא פרח]

לי זה נשמע

כמו התנהגות אפיינית לגיל העשרה.
&nbsp
האם אתה יוצר איתה קשר יזום או ממתין שהיא תיצור את הקשר?
&nbsp
אם אתה לא יוצר קשר - היא לא תיצור ואם היא יוצרת אחת לחודש אתה צריך להיות מרוצה.
&nbsp
תתקשר אתה, אל תחכה שהיא תבוא מיזמתה. תבלה איתה. אני כן בעד להציב גבולות לגבי סכום כסף שאתה יכול לתת, אבל להסביר שזה מה שאתה יכול לתת ולא לקשור את זה למספר הביקורים שלה.
&nbsp
בלי קשר לביקוריה, אתה בהחלט יכול לומר שאתה תשמח לראות אותה יותר.
&nbsp
את שני הנושאים האלה הייתי עושה בשתי שיחות שונות בזמן שונה ולא יחד.

 

[יואל מירושלים]

מאד מבין אותך - צריך לזכור שאתה קודם כל אבא שלה

גם אצלי השנים הראשונות של הגירושין היו מאבק מתמיד (שגם עכשיו עדיין לא ממש נרגע) על המקום שלי כאבא ועל האהבה ותשומת הלב של הילדים. לקח לי זמן להבין שאם אני רוצה קשר אמיתי אתם (גם לי יש מתבגרים) אני חייב לזכור שאני קודם כל אבא, ורק אחר כך גרוש. כאשר התחלתי להגדיר להם יותר גבולות, גם במחיר של ביטול כמה ביקורים, התברר שהם מחפשים את הקשר לא פחות ממני... כך למשל כשהתחלתי לתת להם דמי כיס קבועים (וגם להקפיד מצידי לתת אותם בזמן) ירד מאד הלחץ של "אבא תקנה לי".
אני לא יכול לייעץ לך מה לעשות בדיוק, כי אתה בוודאי מכיר את הבת שלך יותר טוב ממני, אבל הייתי מציע לך לשנות דיסקט - אתה כבר לא הגרוש שנאבק על כל ביקור (במילא כנראה הסדרי הראיה יתבטלו בקרוב כשהבת תהיה בת 18) אלא האבא המחנך, שאוהב את הבת ותומך בה אבל גם מגדיר לה גבולות. בהצלחה!

 

[אם כבר אז שיהיה]

אהבתי את התשובה. קצת OFF SUBJECT ישבתי אתמול

&nbsp
בפיצריה וישבו לידי אבא עם הבת שלו. אולי בת 8 כזה. והם ישבו ודיברו על השקעות בבורסה.
היה ברור מהשיחה (האזניים התארכו לי כששמעתי את השיחה המדהימה בינהם. סורי, בדרך כלל אני לא תוקעת את האזניים שלי לעניינים של אחרים..) שהאבא מעביר איזשהו קורס בבית הספר של הילדה על השקעות בבורסה והם דיברו על איך קבוצה אחת עשתה יותר כסף מקבוצה שנייה ואיזה מניות הם בחרו וכו'.
היה פשוט תענוג לראות אבא ובת מדברים בינהם שיחה קולחת, שינהם מתלהבים מהשיחה העיניים שלה נצצו ואני לא מגזימה.
וחשבתי לעצמי איך אני עושה את זה שגם לי יהיה דיבור כזה עם הבת שלי והלוואי הלוואי שהיה לה קשר כזה עם אבא שלה. איך עושים את זה. נראה שצריך תחביב משותף שעושים יחד ומתלהבים ביחד.