אבא היקר

[לא הכי]

אבא היקר

בשנים שאני חולה מקפיד שלא להסגיר שיודע שאני חולה מתעלם, לא מתייחס ולא שואל כמעט שאלות מתישהו קיבל תשובה שהגוף שלי לא סופג את האוכל שאוכלת וכאילו קנה את זה... אבל הוא מסתבר לא מטומטם ומבין ויודע הכל פשוט נורא נוח לא להיות מעורב ושלא יבואו אליו בדרישות כספיות חלילה כמו לממן חלק מהטיפול בי ומה אכפת לו בכלל? אני הבת של אמא שלי. התוצר הגרוע של החינוך שלה שלדעתו לא כלל מספיק מכות והשפלות. אבל היום הוא התפוצץ בצעקות על אמא שלי, לידי נמאס לו לחיות בבית משוגעים "הטמטום" שלי נמשך בלי שאמא שלי "תעשה לזה סוף" "תראו את השיער שלה היא נראית כמו חצי-זבל" (התכוון לומר חצי בנאדם אבל התחרט באמצע כי עלול לבטא שמץ של רחמים) "היא הורסת את כל הבית" "תקח אתכם איתה לקבר" --- קשה לי עכשיו מאוד. אכלתי הרבה יותר מדי. עד בחילה. אני חושבת עליו על הזלזול והשנאה ובעיקר אדישות וחוסר אכפתיות. הוא מעניין את עצמו יותר מהכל. בא לי להצליח בקרב הקטן הזה הלילה. ובמלחמה הכוללת על החיים שלי. רק כדי להראות לו שאני לא האפס שהוא חושב שאני. אני כ"כ לבד. התחושה הזאת חונקת אותי. לא אהובה על ידי אף יצור בעולם. רק האהבה הטראגית העצובה של אמא שלי שנכפה עליה לדאוג לי עד שאחת מאיתנו תמות. הלוואי שזאת תהיה אני.