"אבא הבריז"

Prince315

New member
"אבא הבריז"

מה הייתם מייעצים לאם שביתה חובה הברזות של האב באופן עקבי?

הילדה בת 8, קיבלה את כל התרוצים שיש עד כה.
בתשובה לתירוץ האחרון טענה כי אבא היה צריך להערך לביקור שלה,
כלומר.. לא מקבלת את התרוצים.

כל שהיה לי לומר לאם בשלב זה,
כי תמיד אני בטענה שיש לרכך את הדחייה לכאורה.
ולנסות לתת הסברים הגיוניים.
אי אפשר לומר לילדה שלאבא אין זמן בשבילך.

הצעתי לה (בשלב זה) לבקש מהילדה לנהל יומן אישי,
שאף אחד לא קורא בו, שלה בלבד.
ובאמת לכבד את זה.

היא טוענת שהילדה חזקה והיא ממשיכה מיד לשיר ולרקוד.
אמרתי לה שלא תתן להתנהגות הזו להטעות אותה.

מה שיכול לספק היומן האישי הוא מענה לצורך לפרוק את הרגש האמיתי.
גם אם יקח לזה זמן ובהתחלה לא תבין הכיצד להשתמש בכלי הזה.
בסוף זה יעבוד.

מה הייתם אומרים לילדה?
איך ניתן להסביר דחייה מהורה?
 
את האמת

ולא את התרוצים..
ולהוציא מהילדה את הציפיה הזו לכל פעם"אבא יבוא או לא יבוא..היום"
לדעתי זה לבד יוריד מהילדה עומס רגשי

ולתכנן את החיים כיאלו אבא לא מגיע..
ובמקרה ואבא יבוא היא תחליט אם להיפגש איתו או לא...באותו יום אם תוכנן משהו אחר

גיל 8
זה גיל שאפשר להסביר..את האמת
אבא בוחר כך...זכותו (הטובה הנכונה המטופשת הלא חכמה )
היא הילדה תבחר מה לעשות עם הנתון הזה שאבא מבריז

עצם לקיחת ה"אחריות" על עצמה
יהווה לילדה כוח
נשמע הזוי אבל נכון

ושום מילה נגד האב מהאם...זה גורע מביטחון הילדה ולא מוסיף כלום
 

Prince315

New member
בהחלט הייתי

מנטרלת את ההבטחות שווא..
אלה הבטחות שניתנות ע״י האב בשיחת טלפון כמו גם התירוצים.
האמא לדעתי צריכה לבקש ממנו לחדול ורק כאשר הוא בטוח להתקשר ולשאול את הילדה מה דעתה.
האם מסנגרת, היא באמת לא אומרת מילה רעה.
אין לה רמון להוסיף על העצב שחשה בעתה.

תודה.
 

Prince315

New member
האיי פון הזה

יש לו חיים משל עצמו.

אין לה רצון להוסיף על העצב של ביתה.
 

אייבורי

New member
מישהו ביקש לתת תרוצים ?

אני מציע לשמור על פשטות.

ראשית אם הילדה שואלת איפה אבא, פשוט לומר שאין לך מושג
אבל את תמיד פה.

רגל אחת יציבה לפעמים זה לגמרי מספיק, אף אחד לא ביקש מאותה רגל לסנגר על הרגל החסרה.
 
ויתור אוטמטי על סנגור על רגל החסרה......

אסור שזה יקרה........

ילדים יכולים להתמודד כמעט עם הכל כולל דברים נוראיים (ממש נוראיים)

לא חוכמה להגיד שהנה סידרנו לילד משענת יציבה שנמצאת שם כל הזמן והנה תראו איך הוא מתמודד יפה.......

הוא יתמודד גם אם שני ההורים יעלמו לו.......

השאלה איך הוא מתמודד? ולהגיד בכזו קלות לילד "אין לי מושג מה קורה עם אבא שלך אבל אני כאן בשבילך" זו שגיאה מכיוון שיש לעניין עלות.

אז מה עושים????? בלית ברירה מנסים ומנסים שוב ושוב לקרב בין הילד לאביו.....מנסים לאתר את האב (בשיתוף הילד), מתקשרים, מדברים, עם הוריו של האב אם הם בנמצא או עם האחים של האב או חברים של האב וולא מרפים.....

נניח שהילד מתקשה בלימודים, האם תנסה לעשות הכל בכדי לעזור לו אם באמצעות קבלת עזרה חיצונית או ע"י השקעת משאבים אישיים שלה. העלמות האב או אי שמירה על הסדרי ראייה הם באותה ההסתכלות.....זו בעייה שצריך לפתור גם כאשר האדון המזלזל הוא האקס שלך שאת ממש לא אוהבת..... לא מדובר בך אלא בילד.....
 

אייבורי

New member
בהצלחה

ברור שיש מחיר לכל דבר

אם את רוצה לקחת אחריות על ההורות של הצד השני, אני מאחל לך המון בהצלחה
 
זה לא עניין של רצון אלא של חובה.....

אם לילד שלך היו בעיות עם מורה מסויים בבית הספר לא היית פועל לפתרון העניין ונניח והמורה מתעקש להתעלל בילד לא היית מתעקש במלחמתך??????????

מדוע בעיה הקשורה לאקס ומכאיבה לילד שונה מבעיה אחרת המכאיבה לילד?????

רק בגלל שמדובר באקסים שלנו????

זה הופך את העניין לבעיה שלנו ולא של הילדים.....
 

אייבורי

New member
ראשית זה לא חובה

לעיתים קרובות צריך לילד להתמודד עם מורה שמציק לו.

השאלה מה התפקיד שלך כהורה, בעיני הוא להכין את הילד לעולם.

כולל להכין אותו להורה אחר שמתכחש לו.

*לא מכל מכה צריך לרוץ עם אמבולנס ותחבושות

נ.ב.
זה לא אומר שלא צריך לעשות כמיטב היכולת לאפשר להורה השני
לממש את ההורות שלו.
 

Prince315

New member
תמיד פה

זה לא רק באמירה אלא גם בתחושה...
והיא בהחלט איתנה.
את התרוצים האב מספק.
 

אייבורי

New member


 

r o n i t 3 7

New member


מכירה את הסיטואציה, היינו בה,
בהתחלה ניסיתי להגן על האבא, לשמור על הדימוי החיובי שלו בעיני הילדים,
אבא אוהב אתם, לא מסתדר לו וכו' ...
לאחר התייעצות עם גורמים פסיכולוגיים, העברתי את האחריות אליו,
הוא זה שהיה צריך לתת הסברים לילדים מדוע לא הגיע.
אין זה אומר שהוא היה מבקר בצורה סדירה - אבל ידע לתת להם הסברים [וממש לא משנה ההסבר, אם מציאותי או שלא, האחריות שלו].
 

Prince315

New member
בהחלט

והאם נשארת עם התסכול של הילדה.

אני חושבת שגם הילדה הבינה שהאב הוא האחראי לכך,
בזה שטענה כי הוא צריך להערך לפגישה בזמן שהבטיח.
לא מקבלת שום הסבר כתרוץ.

 

r o n i t 3 7

New member
ברור

גם היום שהילד כבר גדול [17.5] התסכול וחוסר ההבנה קיים, אך המינון הוא הנקודה ...
לשכל הישר קצת קשה להבין איך הורה במודע בוחר להתעלם מבנו,
כאילו שפגיעה בו משרתת מטרה [נסתרת] אחרת.
עם השנים לומדים לחיות עם התחושה ופחות לתת חשיבות לכאב ולתסכול.
 
מסכימה עם החברים מעלי

אין צורך לספק לילדה שוב ושוב תירוצים,
ההורים לא אמורים להיות הסנגורים אחד של השני.
הכי חשוב שהילדה תדע שהאמא נמצאת שם בשבילה כל הזמן ללא קשר לנוכחות של האבא.
לדעתי מיותר (כמו שהרבה אמהות עושות) לדבר רעות על האבא בנוכחות הילדה,
זה לא תורם לכלום וממילא ילדים מבינים ומכירים לבד את ההורים שלהם במהלך הזמן.

הרעיון עם היומן הוא נפלא בעיניי
 
למעלה