אבא ביקש...

[m a t a n O]

יקירתי,

הי! סיפרתי לאמא שלי כשהייתי בן 14 בבית דתי. יותר כון זה פשוט נאמר נגדי. לא חשובות הדקויות. התגובה היתה מאוד מורכבת. אמא שלי שנתיים היתה באבל. לא דיברנו, לא זוכר תקשורת אמיתית בכלל. עם אבא שלי בכלל לא דיברתי. אמא שלי במשך השנתיים האלה ראתה הרבה מאוד את הפסיכולוג שהיה לה, ומאוחר יותר, לקראת תום התקופה, היא גם קראה הרבה מאמרים, חיפשה מאיפה להבין את זה. היום, אמא שלי מכירה את החבר שלי, אוהבת אותו, מדברת איתו, שואלת עליו, ההבנה שטוב לי איתו הרבה יותר חשובה לה מהכל, כי אני הבן שלה. אני לא מנסה להצביע על כמה המצב שלי טוב לעומת אחרים, אני בא לומר שהזמן עושה את שלו. וההבנה ההורית חוזרת מתישהו, כי אי אפשר אחרת. את הבת שלה. את באת ממנה. והיא לא יכולה לשכוח את זה. תני לה זמן, תאזרי את כל ההבנה שאת יכולה לתהליך שהיא עוברת. זה ממש אבל. וזה לא כי את לא בסדר, זה כי התבנית שהיתה לה בראש לא תתקים. לפחות זה מה שהיא חושבת (אני ובן זוגי מדברים על לגור ביחד בשנת הלימודים הבאה, והיא רק שאלה למה זה לא היה השנה) ותאהבי אותה המון. היא צריכה אותך. ואת זה. היא צריכה לדעת שאת, בתור היישות שאת, הבת שלה, לא התרחקת ממנה, לא ברחת ממנה. הרבה אהבה, מתן.

 

[את לא לבד]

אבא ביקש...

(למרות שאמר שהוא לא חשב שיצטרך לבקש את זה) שאפסיק את הקשר עם הבת זוג כי זה מכניס את אמא לדיכאון עמוק, קשה לה עם הכל ועם הידיעה שהבת שלה בקשר עם בחורה - כבר חצי שנה- מה עושים? יותר נכון, איך עושים? אני אוהבת את הבת זוג עד עמקי נשמתי ולא מוכנה לוותר עליה אבל אמא נורא חשובה לי ואני יודעת שקשה לה מאוד עם המצב..אני גם קצת מפחדת שיקרה משהו. זה מכניס אותי למצבים שלא חשבתי שאתמודד איתם...מצבים שאני לא רוצה להתמודד איתם. זה הורס אותי לחשוב שאני הורסת את אמא שלי.

 

[קיפי הקיפוד האחד]

בואי נחשוב לרגע ביחד

אבא מבקש ממך בקשה כדי שמצבה של אמ יוטב כי היא נמצאת בדיכאון עמוק. אני אנסה לומר את זה בשני מובנים : א. הביולוגי- מחר אמא תסבול משפעת ואבא יבקש שתלבשי סוודר כי אמא סובלת משפעת-אין קשר בין השניים, לאמא יש דיכאון שתיגש לרופא המשפחה הוא יפנה אותה לכתובת המתאימה לטיפול תרופית או שיחתי. ב. אבא מבקש ממך לוותר על החלק הכי אינטימי, הכי אישי שבתוכך כדי שאמא תרגיש טוב יותר- זה מראה על בריחה מהמצב ועל התמודדות עימו... אבא וגם אמא מנסים לעורר אצלך רגשות אשם "תראי מה עשית לאמא?" אבל רגשות אשם הם לא לעניין כאן מצד אחד ומצד שני איניו יכולי להאשים אותם בקושי שלהם להתמודד עם המצב... ניתן להציע להם לפנות לתהל"ה או להגיע למטפל גיי פירדנלי , לשיחות בינך למטפל ובשלב מאוחר יותר עם ההורים [פגישה-שניים להכיר אותך ואת כוחותייך להתמודד עם הקשיים ולראות האם פותרת לבד או שיש צורך בהתערבות מול ההורים], ייתכן שבאוורור הרגשות בחדר הטיפול זה יהיה קשה ולא פשוט אבל הכרחי לשם המשך התמודדות טובה יותר עם המצב. הסיבה שאני פחות נוטה לדבר על תהל"ה כי הם נפגשים אחת לחודש ברוב המקומות בארץ וזוהי תדירות נמוכה להורים שזקוקים לכך בזמן אמת, מה גם שהקבוצה עלולה לאיים על אימך ולגרום לה ליותר אנטיגוניזם לצד האמפטיה והתמיכה החזקים שהקבוצה יכולה לתת... אם נחשוב לעומק, אני חושב שהורייך מתמודדים עם קושי קשה מאוד , שהוא הומופוביה עצמית מהבן , מדובר בהתאבלות על הבת מעולם לא הייתה לאמא שלא תחזור יותר זה קשה מדכא וכואב אך כמו בכל תהליך אבל מתחזקים וממשיכים הלאה, אך מחקרים מראים שכאשר המצב מחמיר ולא מושגת הטבה לאחר כמה ימים או שבועות ייתכן שמדובר בעיוותי חשיבה דיכאונים המתאמים לדיכאון ואז יש צורך בהתערבות טיפולית קצרת מועד לאם, לאב לך או לשלושתיכם כמשפחה בהצלחה , תרגישי טוב עם עצמך ואל תתני לדיכאון של אמא לנהל לך את החיים המצפון הוא האסון שלנו , אנא תני לו את המקום הראוי לו ולא יותר מכך, שמא את בעצמך לא תפתחי חלילה דיכאון.... תתמכי בהורייך אך תבהירי באסטריביות [שהיא הכוונה לומר את דעתך מבלי לפגוע בהם בלי צעקות ובלי תקיפות באדיבות בהבנה ובאמפטיה ובשפת האני] את חייך והעדפותייך המיניות שלא בחרת אותן אלא בחרו בך, מעניין מה יהיו תגובות ההורים כאן, בהמשך..

 

[גאה בגליל]

ושוב הסיפור העצוב

של: את החיים של מי חשוב יותר להרוס,, את "תהרסי" את החיים של האמא,,(?) או שהאמא אכן ת ה ר ו ס את חייך,, בכך שתחי על פי רצונה והבנתה, צר לי שאני בוטה אבל זהו המאזן יקירתי ! ממרומי גילי המופלג אני מציע לך את הנוסחה הבאה: 1-אל תותרי על אהבתך 2-עזרי לאמך לקבל אותך כפי שאת בכל דרך אפשרית=שתתיעץ עם אנשי מקצוע- שתדבר טלפונית עם אמא אחרת שכן מקבלת את ביתה או בנה ,אפשר בקו הטלפוני של תהילה באנונימיות , 3-היי גלויה כנה ואמיתית 4-אם אמך אוהבת ודואגת היא תיאלץ להתמודד עם המצב! 5-ושוב הכי חשוב לטובת חיים כנים ואמיתיים, היי את,עשי את מה שנכון וטוב לך,בכל תחום ובפרט בתחום שבינה לבינה!! שיהיו לך חיים מאושרים במהרה,ואהבה ניפלאה, ב ה צ ל ח ה !

 

[Sideitself]

/tapuzforum/images/emo24.gif

אחד הדברים שאני למדתי מכל התקופה שלי בארון זה שאני לא אשמה בשום דבר ולא אחראית לתגובה של הסובבים אותי. אז דבר ראשון, את לא אשמה בזה שאת נמשכת לבנות ואת בקשר עם מישהי. דבר שני, אל תקחי על עצמך את הדכאונות של אמא שלך. כל הורה זקוק לזמן שלו כדי לעכל את זה. לאמא שלי לקח 4 שנים ובחיים לא האמנתי שזה מתישהו יקרה.

 

[Sideitself]

אופס..

כתבתי את ההודעה הקודמת מהפלאפון וזה לא שלח הכל. אז רציתי בסך הכל לחזק אותך ולהגיד לך שבאמת יהיה בסדר, שכרגע כל מה שצריך זה לשמור על פרופיל נמוך ולרצות את ההורים [אני מניחה שאת גרה איתם ותקני אותי אם אני טועה] עד שתעזבי את הבית ולא תהיי חייבת דין וחשבון. אל תכבידי על עצמך. זה קשה עכשיו, אני יודעת. אבל אני מבטיחה לך. יהיה בסדר