אבא בחו"ל לתקופה ארוכה - הצילו!

[Marilyn Rexroth]

אבא בחו"ל לתקופה ארוכה - הצילו!

אני אמא ל-2: בת 5 ורבע, ובן 2 ושלושת רבעי.
אישי היקר טס לארה"ב לתקופה בלתי מוגדרת (של מס' חודשים), כדי להכין את השטח עבורנו שנצטרף אליו (עבודה, דירה, בתי ספר, וכו').
הוא טס רק ביום א' וכבר אני מתחרפנת מהבת שלי: היא מתנהגת מאד לא יפה, מציקה לאחיה, בוכה באריכות כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה, צועקת, לא מקשיבה לי וכו'.
יש לי עזרה מהמשפחה אבל זה לא פותר את ההתנהגות שלה.
אני מנסה להתמודד ע"י חיבוקים וליטופים אך היא הודפת אותי.
לפעמים אני מתעלמת מהתנהגותה, לפעמים בסוף צועקת עליה.
משתדלת להתחשב בה אך קשה לי. ניסיתי לדבר איתה.
מה עושים?

 

[Marilyn Rexroth]

לא יודעת אם זה המקום המתאים לשאול

אני פשוט מזדהה עם הרקע של הפורום.
&nbsp
אם נראה לכן מתאים שאפנה לפורום אחר, אשמח להפניה.
&nbsp
תודה!

 

[אמא של תהלולי]

הפוך גוטה הפוך

אל תתעלמי, זו הדרך שלה להגיד לך שקשה לה והיא צריכה כמה שיותר קרבה עכשיו.
מה שהייתי עושה זה נשארת איתה ברגש
"את ממש מתגעגעת לאבא"
פשוט להיות איתה ברגש ובקושי.
כמה שפחות מילים, כמה שיותר קירבה אם היא לא מרשה לגעת, בסדר רק להיות לידה, להבהיר לה שאת כאן.
אם גם את זה היא לא מאפשרת אז ללכת ולתת לה את הלבד שלה אבל להבהיר "אני בחדר השני אבוא עוד כמה דקות לראות אם את רוצה חיבוק, אם תרצי קודם אני אשמח לתת לך"
&nbsp
פשוט להיות איתה ברגש.

 

[regvuv1]

תזכרי שזה גם הגיל

אצלי בן חמש וחצי, והמוני חברים עם ילדים בגילאים קרובים שמדווחים אותו דבר: הילד מתחיל להיות מסוגל לדמיין מה עובר לאחרים בראש (theory of mind) אבל עוד לא מסוגל ממש ליישם, הוא מדמיין כמה צעדים קדימה מה אנחנו נחשוב ונעשה, אבל כשהציפיות שלו והמציאות שלנו לא תואמות - יש לו קונפליקט מאוד רציני ולפעמים אכזבה של ממש. הוא גם לא מסוגל עדיין להסביר מספיק מהר את כל מה שרץ לו בראש ורמות התסכול עולות ועולות. מין סיר לחץ קטן שמתפוצץ לנו מידי פעם, לפחות פעם ביום... הגדולה שלי עברה את השלב הזה בערך בחצי שנה, מקווה שאיתו ייקח פחות כי הוא הרבה יותר קשה, אבל אין לי מושג.אין לי הרבה טיפים, אנחנו (החצי בעיקר) מנסים לעבוד איתו על לתמלל רגשות ופחות לכעוס, לאט לאט מתגברים.בהצלחה עם המעבר!

 

[דונה31]

מוסיפה

הילדים הרבה פעמים לא יכולים לומר כי קשה להם הם מפחדים לא מבינים מה צופן להם העתיד.
ממליצה ברגע שיש משבר לשאול איך היא מרגישה על זה שאבא יסע להרבה זמן ולהסביר כי היא תמשיך בשיגרה.
גן חוגים חברים. עם אבא תדברו בטלפון / סקייפ וכו'
אבא גם יכול לשלוח מכתבים אמיתיים עם בול מחול למשפחה אפילו שהוא שם עסוק לא צריך מכתב ארוך.
אח"כ לחשוף גם תמונות מהמקום שאליו תסעו - שעבורה זה לא נודע.
הלא נודע הוא מקור פחד מאוד גדול גם למבוגרים..... אז ברור שגם לילדים רק המבוגרים יותר מיומנים בלשלוט על התגובות שלהם.
&nbsp
אצלנו אבא טס כל פעם וברגע שהילד החל להבין (גיל צעיר יותר ) וזה הקשה עליו. הכנו לו קופסת נשיקות מאבא שכל פעם הוא מתגעגע הוא יפתח ויקח משם נשיקה. אצלנו הקופסא היתה קופסת גפרורים ריקה

 

[אסנתגיל]

נסי אולי להכניס איזו דמות אבהית כזו? סבא עדיף כמובן...

ואת כמובן צריך לשחק את הדמות הקשוחה וכו', אבל לצד זאת - גם לעשות את התהליך מאוד חווייתי. אני לא מצליחה לחשוב על משהו כרגע (וטבלת ייאוש תהיה כאן דיי ארוכה), אבל בטוח יש משהו. בכל אופן, זה גם הגיל, ומן הסתם - הם מתגעגעים לאבא אז הגיוני שההתנהגות אצלם תשתנה...

 

[אביב שלי]

כשבעלי היה במילואים היה לי משהו דומה עם הבן שלי.

הוא יותר קטן מהבת שלך אבל עברנו תקופה ארוכה שהוא היה בוכה המון צורח ומשתולל.
התייעצתי עם שכנה שהיא מורה והיא אמרה שהוא חווה חרדת נטישה מצד האבא.
התחלתי לדבר איתו על האבא ולהראות לו תמונות שלו, כשהתאפשר נתתי להם לדבר בטלפון.
הסברתי לו שאבא מתגעגע ולא יכול לבוא.
ביקשתי עזרה מהורי שיהיו עם הקטנה כדי שאוכל לפנות לו זמן איכות.
אני יודעת שזה לא פשוט, מקווה שתעברו את התקופה הכי קל שאפשר.

 

[רוני של החמישה]

אוי, קשה...

היו לנו כמה וכמה תקופות ארוכות בלי אבא. זה תמיד קשה נורא גם לילדים וגם לאמא שלהם. אני מסכימה מאוד עם מה שאמא שלי תהלולי אמרה. בנוסף, מקשיים שיש לנו עם אחת הבנות בבית אמר לי אישי לפני כמה זמן - את יודעת, רק באהבה נצליח להתמודד עם זה. ואז נפל לי האסימון... ובכל פעם שאותה ילדה נכנסת להתנגדות, טנטרום, צרחות (השלימי כיד הדמיון הטובה עלייך - סביר להניח שכל מה שתעלי בדעתך יתאים) אני משתדלת לעטות על פני את החיוך הכי אוהב שאני מצליחה והכי גדול וקורן, ולהגיד לה "אני אוהבת אותך". אם זה מתאים, אני אומרת את זה בקול גדול. אם לא, אני באה ולוחשת לה באוזן. ברוב המקרים, ההתנגדות נמסה ואני מקבלת חיבוק ויותר חשוב מזה - ההתנגדות הנגדית *שלי* נמסה כי אני מכניסה את עצמי למוד אוהב במקום המוד הכועס.

אני משתדלת לזכור עוד כמה דברים: קודם כל, לא לחבק או לגעת בלי רשותה. או שמחכה שיבוא ממנה או ששואלת אם היא רוצה חיבוק, או אם אפשר לבוא לחבק אותה. כשאני באה לה בהפתעה או בלי שהיא בעניין, היא מאוד כועסת והודפת, כמו בתך. דבר שני, אני משתדלת להזכיר לעצמי שבמקום להזכיר לה כמה היא לא בסדר ולנזוף בה כל הזמן, עדיף לי להגיד איך אני מרגישה ולעשות את זה בלי להאשים או אפילו להזכיר אותה ספציפית. לדוגמה: "ממש מעליב אותי כשמכנים אותי בשמות גנאי" (להבדיל מ"תפסיקי לקלל אותי" או אפילו "אני לא אוהבת כשאת מקללת"). וכשאני מסוגלת נפשית ואנרגטית (שזה לא תמיד, מודה) אני מנסה להזדהות עם התחושות שלה ולמצוא מה הסיבה החיובית להתנהגות שלה (זה משהו שלמדתי מאמא של תהלולי, שתמיד יש מטרה טובה ורק צריך למצוא אותה). "את כל כך רצית גלידה עכשיו, זה כל כך טעים ונחמד לאכול גלידה. זה מתסכל כשאי אפשר לאכול גלידה". ועכשיו הזכרתי לעצמי עוד משהו שעוזר לנו: לשגות בדמיונות מטורפים. הזכירה לי הגלידה... זה קרה אצלנו אתמול. רצתה לאכול גלידה על הבוקר. צרחה והשתוללה כשאמרתי שזה לא זמן לגלידה. ואז פתאום נזכרתי ואמרתי "את יודעת מה לי מתחשק עכשיו? הר ענננננקקקקקק של קצפת. אבל הר ממש, לא סתם גבעה". פתאום הפציע חיוך על פניה... אז המשכתי: "והיינו לוקחים מזחלות שלג וגולשים על הר הקצפת מלמעלה עד למטה!" והיא המשיכה וכל שאר האחים והאחיות הצטרפו וכולנו המצאנו מה היינו עושים על הר הקצפת, וצחקנו ואז אכלנו ארוחת בוקר נורמלית (לא גלידה

). זו דוגמה אחת, כמובן שיש הרבה רגעים קשים ששום דבר לא עוזר וכולנו מתוסכלים, אבל הרגעים הקטנים שמשהו כן עוזר נותנים כוח להמשיך הלאה גם בימים הקשים.

חוץ מזה שאחרי כל הנאום שלי, רציתי לשאול איפה בארה"ב

אנחנו בקליפורניה.

 

[regvuv1]

ברוכה השבה! לונג טיים נו סי....

 

[רוני של החמישה]

 

[Marilyn Rexroth]

תודה לכל העונות!

ראשית, שמחתי לשמוע שאני לא היחידה עם הענין הזה, וגם היה לי טוב לקרוא על ההתמודדויות שלכן ולקבל רעיונות.
&nbsp
שנית, אתמול בערב יצאתי עם חברה לקפה אחרי המון זמן שלא היה לי זמן איכות לעצמי. זה שיפר לי את מצב הרוח פלאים! ההשפעה המשיכה גם לתוך היום למרות שלא ישנתי הכי טוב בלילה...
&nbsp
עוד משהו: בלילותיים האחרונים הילדים סוף, סוף הלכו לישון בשעה נורמלית (19:00) במקום שעה 20:00-20:30 שהם הלכו לישון בו כמעט כל לילה לאחרונה בגלל סיבות שלא תלויות בי (זה סיפור אחר). לדעתי בתי היתה במצב רוח הרבה יותר טוב, פחות נודניקית.
&nbsp
וגם, לא הזיק שהיא התחילה היום ללמוד בחוג שהיא רצתה בו זמן רב. היא מאושרת עד הגג!
&nbsp
היא עדיין מקניטה את אחיה ומציקה לו אבל יש הרבה פחות כעס באוויר.
&nbsp
ואני משתדלת כל ערב שלפחות יחליפו מילה עם אבא לפני שהולכים לישון, בין אם "רק" בטלפון, או ב-Facetime. זה עושה טוב לכולם, למרות שזה מחדד את הגעגועים לאישי...

&nbsp
שוב, תודה!!!

 

[Marilyn Rexroth]

יעד בפרטי

 

[אמא של תהלולי]

וואו רוני!!!

מדהימה שכמותך!!!

 

[Marilyn Rexroth]

התודה שהגבתי לרוני היא לכל המגיבות

 

[חתונה ירוקה]

היה גם אצלנו

עצה שקיבלתי ומאד עזרה,
כל פעם שאומרת שקוראת לאבא, או מביעה קושי,
להגיד את מתגעגעת לאבא? את אוהבת את אבא?
באופן מפתיע אצלנו זה מאד עזר, מיד נרגעה כשהרגישה שהיא מובנת.
זה לא הפריע לה לפעמים כמה דקות אחרי זה לבכות שוב אבא,אבא... (היתה רק בת שנתיים באותה תקופה),
אבל זה עזר להתמודדות של שתינו.
חוץ מזה, לדבר בסקייפ, להכין ציורים לאבא שתראו לו כשיחזור...
וגם עצות שקיבלתי כאן בזמנו, לעשות דברים מיוחדים שאולי לא עושים כל יום - ללכת לבריכה/ג'ימבורי/לאכול גלידה/פיצה,
שיהיה תחושה קצת של בילוי ולא רק של ימים קשים...

 

[Marilyn Rexroth]

תודה לרעיונות!

אתמול בדיוק התחילה שיעורי שחיה...
&nbsp
אישי בדיוק הציע לי שאמצא זמן רק בשבילה אחת לשבוע ואעשה איתה משהו כיפי, רק שתינו.

 

[yaela89]

זה בטח יעזור

תחשבי אולי גם על איזו פעילות מרגיעה שאפשר לעשות יחד כדי שהחוויה המשותפת תהיה באווירה רגועה וזה מה שהיא תזכור