ק ל י ג ו ל ה
New member
אאוץ'../images/Emo122.gif../images/Emo107.gif
זהו, חזרתי לאנגליה
הייתה לי בערך את הנסיעה הכי גרועה שאפשרית בכלל
הנה הודעה שכתבתי במקום אחר(אז אל תתפלאו אם אתם לא מבינים הכל..) כי אין לי כח לכתוב שוב
כמה בישי מזל בנסיעה אחת.. חולני לחלוטין...
ב3 בלילה הגעתי לתחנת רכבת השלום בכוונה לקחת את שירות נתב"ג, התחנה הייתה סגורה. הייתי בטוח שהלך עלי
הסתובבתי שם כמה דקות, לא ידעתי מה לעשות, בסוף החלטתי ללכת לארלוזורוב, כולי כבר עם פול יבלות, התיקים המזדיינים האלו, עייף, ואין לי כוח לזוז, נגרר לאלוזורוב.. בסוף הגעתי, למרבה המזל המקום היה פתוח, הייתה לי בערך חצי שעה לחכות לרכבת. היא איחרה. בסופו של דבר הגעתי לנתב"ג.. חיכיתי שם כמה שעות, ותום, שתכנן לבוא לשם, לא קם בסוף, אז לא יכלתי לתרום את השקלים האחרונים שהיו לי לשב"י
אז עברתי את הבדיקות, כל החרא, אספתי את העיתון שקיבלתי בחינם, והלכתי לשער... נרדמתי. קמתי, השמש מאירה לי ישר לפרצוף, אני מסתכל על השער, איפה שכשנרדמתי היה כתוב "לונדון" וקולט שכתוב עליו "צ'כיה", כמעט חטפתי התקף לב, שאלתי אישה לידי מה השעה, היא אומרת לי שרבע לשמונה, הטיסה הייתה אמורה להמריא בעשרה ל8.
אני ישר מתחיל להיכנס לפאניקה, עד שאני קולט מה קורה מסביבי(עדיין הייתי חצי ישן), מסתבר שקרה משהו והטיסה אוחרה, והקטע עם השלט זה פשוט הטיסה שתהיה אחרי זה, וזה התחלף ל"לונדון" שוב.. אז בסוף עליתי על המטוס..
אחרי טיסה מייגעת, כואבת, וקרה(היה קפוווא!!) אנחנו מגיעים ללונדון, אחרי עוד כמה סיבובים, איחורים עוד בלגאנים, אפילו נחתנו
אז אוקיי, הגענו. יורדים מהמטוס, ביקורת דרכונים, אני מחפש את המקום לדרכונים של אנגליה, הולך למטה למעלה עד שמצאתי אותו, מוצא אותו, עובר, הכל טוב, בצד השני שני מאבטחים באים אלי "לאן אתה הולך?", אמרתי שאני גר שם, וכל זה... מסתבר שבגלל שלא ישר מצאתי את המקום שבו אני צריך לעבור, ובגלל שיש רמת אבטחה מאוד גבוהה בהית'רו כרגע, אני נראה חשוד, והם יעכבו אותי.
אוקיי, אז עיכבו אותי לאיזה שעה, שבה בדקו את הדרכונים שלי לראות אם הם לא מזוייפים, והתחילו לדבר איתי. אתם יודעים, לראות אם יש לי סיפור אמין וכל זה..
כמובן שהם שמו לב לסיכות שיש עלי, נגד החומה, נגד קפיטליזם, זכויות בעלי חיים, וכל שאר ארגוני הטרור האלו... אז התחילו לדבר איתי על זה, והטמבל הזה בסוף שאל אותי "אז אתה עושה פעולות אלימות?", אמרתי לו כזה "נניח שכן, לא הייתי אומר לך, נכון?"
בקיצור, אחרי שעה נתנו לי ללכת סופסוף. לפני בערך שעה הייתי אמור לפגוש את אח שלי שטס לישראל בטרמינל 1. עד שהגעתי לשם הוא כבר נעלם.. בעעע
קצת רקע על המצב הכספי שלי- היו לי 22 לירות סטרלינג. זה באזור ה150 שקל. הלכתי כדי לקנות כרטיס רכבת ללונדון, רכבת תחתית עולה 4 לירות, אבל כל העולם המליץ לי על הרכבת הישירה, אז הלכתי לקופות שלהם, וכמו טמבל לא שאלתי כמה זה עולה. כשהתברר לי כמה זה עולה, והעובדה שזה בכלל לא מגיע לחלק של העיר שאני צריך, כבר היה מאוחר מידי, שילמתי כבר 15 לירות... אז לקחתי את הרכבת, היא הביאה אותי לתחנה במרכז לונדון, משם הייתי צריך לקחת רכבת תחתית לתחנה שאני צריך(עוד 3 לירות, נשארו 4). הגעתי לשם בסוף, עם 4 לירות סטרלינג בכיס, שום בטריה בפלאפון, ותכנון מעורפל לפגוש איכשהו את איתי(מאיר) וחבר שלי מפה. התקשרתי לחבר שלי מטלפון ציבורי(חצי לירה הלכה), הוא אמר שבסוף הוא בכלל לא בלונדון. התקשרתי לאבא שלי כדי לשאול אותו אם הוא יכול לאסוף אותי מהתחנה בלידס(עוד חצי לירה, נשארו 3), הוא אמר שלא. אוטובוס מהתחנה בלידס הביתה עולה 2 לירות בשעה הזאת.
לא יכלתי להתקשר לאיתי(אין כסף), אז פשוט הייתי חייב ללכת ברגל עד התחנת אוטובוס(חצי שעה, עם כל מכאוביי...). הגעתי לשם, וסופסוף מצאתי קצת מנוחה.. ישבתי שם, פתחתי נרגילה, וסופסוף משהו פעל כמו שצריך(למרות שהגחל היה מגעיל).
ב4 וחצי עליתי על האוטובוס ללידס. התחלנו לנסוע, ניסיתי להירדם, חצי הלך, בערך, חרא נסיעה... זאת הייתה בערך הנסיעה הכי כואבת שאי פעם הייתי בה..
בסף הגענו למקום שבו היינו אמורים להחליף נהג, אבל הנהג האחר לא היה שם. מה מסתבר? הוא תקוע בערך 20 דקות משם, הייתה תאונה ענקית והוא יגיע מאוחר יותר. הוא לא הגיע. הלכתי לקנות קפה ולהתקשר לאחותי(הלך *כל* הכסף), ולהגיד לה לבוא לאסוף אותי מהתחנה... בסוף החברה שלחה נהג אחר מהעיר הקרובה(נוטינגהאם) שייקח אותנו עד לאיפה שהנהג ההוא היה תקוע. זה לקח עוד חצי שעה, בסך הכל עיכוב של שעה. הגעתי ללידס ב10, במקום 8.50, בלי פני אחד, כולי כואב.
זהו, חזרתי לאנגליה