אאווףףף

[talicoh]

אאווףףף../images/Emo7.gif

סליחה שאני "מתפרצת" לפורום דווקא בבעיה בפעם הראשונה, אבל אני כאן לבד וממש חייבת לפרוק... התווכחתי עם בעלי ושלחתי אותו לחברים לבד... היינו אמורים ללכת יחד לשבת כל החבר'ה שלו בבית של אחד החברים. כבר מהצהרים (אנחנו גרים לסירוגין אצל הוריי והוריו ומקווים לקנות דירה בקרוב) הוא "הקפיץ" אותי בטלפון שעוד 10 דקות הוא אצלי- אני שונאת את זה! איך ב-10 דקות אפשר להתארגן להתקלח להתאפר ולהחליט מה לובשים? במיוחד שנוסעים אליו קודם לארוחה עם המשפחה ורק אח"כ לחברים ואני כבר אמורה להיות מוכנה... אח"כ בזמן הארוחה הוא דיבר עם כל המשפחה על דירה ואיפה כן כדאי לקנות ואיפה לא כדאי ולא נתן לי להשחיל מילה, עד כדי כבר שכל פעם שבאתי להגיד משהו הרגשתי שאני צריכה להרים את הקול כדי להתגבר עליו... ועד שכבר נמאס לי וקמתי באמצע הארוחה מהשולחן והוא אמר לי: הנה את יכולה עכשיו לדבר ואמרתי: עכשיו אני כבר לא רוצה. טוב, כמובן שאחרי שתי דקות הוא בא אליי לחדר ואומר: טוב, בואי, מה את עושה סצנות? למה שהוא יגיד שהוא מצטער שהוא סותם לי את הפה? החלטתי להשאר בחדר. לחברים היינו אמורים ללכת ב-20:30-21:00 אבל דקה לפני הוא החליט להתקשר לבדוק אם התבטל- (לא הבנתי מה הקטע- אם היה מתבטל היו מודיעים לנו- לא?) כמובן שלא התבטל אבל התברר שההזמנה היא ל22:00 - והשעה הייתה 21:00 אחרי שכבר הייתי לבושה ומאופרת, תפסתי עצבים ואמרתי לו שילך לבד ויעזוב אותי בשקט. אחרי שעה כאילו כלום: נו, בואי, נזוז. לא באה.תגיד שנרדמתי. טוב. אחרי דקה: את בטוחה שאת לא רוצה לבוא? איזו מן שאלה זו? עכשיו יש כאן עוד קטע- כשמדובר בחברים שלי הוא מה זה כבד - כשמדובר בחברים שלו הוא שיא הקלילות. אז הוא שאל: מה אני יגיד, מה התירוץ הכי טוב? ועניתי: כמו שאתה אומר לי לכי לבד ואני מוצאת תירוצים, וחוץ מזה בשביל מה אני יבוא במילא אתה תסתום לי את הפה.... למה הוא לא מסוגל לבוא ולהגיד: עזבי שטויות- אני רוצה שתבואי איתי...? למה הוא לא שם לבלדברים שהוא עושה וגםלא מתנצל אלא מנסה רק לטייח אותם? בקטע שהחלטתי לא ללכת הרגיז אותי גם החוסר ארגון- הוא לא יודע מתי קבעו אבל הוא זורק לי 20:30, מקפיץ אותי להתארגן בטיל, ובסוף זה בכלל שעה אח"כ+אחרי שהוא סותם לי את הפה (משהו שקרה גם אתמול בשיחה בנושא הדירה עם אחיו) אז הרגשתי גם חוסר חשק כבר לבוא, וגם מהעצבים התחלתי לעשות "דווקא" כמו שהוא כבד ואני צריכה להמציא תירוצים לחברים שלי-אז שירגיש גם פעם אחת מה זה.... סליחה שיצא כזה ארוך......... אולי התנהגתי כמו ילדה קטנה ומפגרת ואולי לא, אבל נעלבתי וזה מה שיצא...

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אני בטוחה שלכל זוג יש קטעים כאלו

זה כמו כדור שלג. מתחיל מפגיעה קטנה, שמובילה לעוד אחת ועוד אחת ובסוף כל היום נהרס. החוכמה היא לדעת איך לעצור את זה בזמן (ולא שאני תמיד יודעת לעשות את זה

). לקחת נשימה עמוקה איך שמרגישים שזה מתחיל, להגיד לו "פסק זמן". להגיד מה שיש על הלב, לשמוע אותו וללבן את הדברים. ולא להמשיך להידרדר ובסוף לבלות ערב עצוב. ועכשיו לא מאוחר מדי. מחר דברו על הנושא ותפתרו אותו ושלא ישאר לרבוץ עליכם כל השבת. וברוכה הבאה

 

[talicoh]

תודה יקירתי...

אני בד"כ יודעת איך לעצור (בד"כ-לא תמיד) אבל כל המשפחה שלו הייתה כאן וזה בית קטן ושומעים הכול... אבל גם כשאני עוצרת אז הוא "מטייח" וממשיך הלאה ולא מבין באמת לעומק מה נעשה - וזה מה שמרגיז וזה מה שגרם לאיך שהיום הזה נגמר.. אני אלך לישון עכשיו ומחר אדבר איתו.... תודה רבה לך, קאסיופאה (איזה ניק מדהים)!!!

 

[ק א ס י ו פ א ה]

תקראי את ההודעה שכתבתי היום

"אי אפשר איתו ובהחלט אי אפשר בלעדיו" בהחלט מבינה אותך

לילה טוב

 

[talicoh]

אני אקרא, ושוב תודה../images/Emo9.gif

 

[ק ר מ ב ו ל ה]

האמת............

אני לא הייתי מגיע למצב כזה, להעניש את עצמי בערב שישי, להשאר בבית. אני הייתי הולכת, ונהנית בחברת האנשים, מחליפה אוירה, ואחורי זה מדברת איתו על התקרית הדיפלומטית שנוצרה. קל מאוד ליצור מתחים, קשה לצאת מהם, והסיבה היא, שלפעמים מקור המתחים נובע בכלל מאינטרפטציות שונות שאנחנו עושות. אבל לכי תסבירי להם. תלכי לישון, אני בטוחה שהוא הבין למה לא באת איתו. אבל שפעם הבאה אל תענישי את עצמך, לשבת בשישי בבית, בלי חברה. לילה טוףףףףףףףףףף.