אין לי תשובה חד משמעית, אך דבר
נוסף מעניין גיליתי בנידון: במילון אבן שושן הביאור ל"אימרה" במובן זה הוא "מְלָל, שפת האריג". זה העלה במוחי תהיות אין ספור, שהרי "מלל" זה אכן קצה האריג, אך השורש מ.ל.ל. מתיחס לדיבור גם כן, בדיוק כשם שהמילה אימרה היא מהשורש א.מ.ר. לא זו בלבד - שפת האריג, הקצה הינו ה"שפה". וכידוע לכולנו, שפה יש לה משמעות נוספת, הקשורה ישירות לדיבור, למלל. האם יש קשר ישיר בין כל אלה.???
